מתוק מריר
׳שנה טובה מותק!, תהני בחופשה׳ איחלתי לחברה טובה בעבודה והוספתי חיבוק חזק וחם.
׳שנה מתוקה בובה, מממ..יש לך ריח של אפטר שייב נהדר! מה, את בקטע של בשמים גבריים עכשיו או שיש לך משהו לספר לי?׳ אמרה והתרחקה ממני מעט לסקור אותי בדקדקנות בעיני הרנטגן הירוקות והמהממות שלה.
׳ומה זה כאן על הצוואר...? נראה לי שאחרי החג נצא לדרינק, לא?׳ הוסיפה, ואני הרמתי גבותי בספקנות, מנסה לחמוק בפנים חתומות.
ידעתי כבר באותם הרגעים, שאתה משאיר בי סימניך, במכוון, במקום גלוי לעין כל,
כחיה המסמנת טריטוריה,
נזפתי בך
צחקת
אולי משום שהטריטוריות שלך ושלי לא באמת חופפות.
אני במשרד, באמצע כתיבת מסמך מייגע במיוחד, נוגעת קלות בצווארי בלי משים, משהו שם רגיש מעט, כואב.
נזכרת במגע השיניים שלך שנגסו בבשרי והשפתיים שלך שהוסיפו ובלעו אותי בשקיקה...
רגעים שמבליחים,
שברירי שניות,
תמונות שחולפות,
אני בשירותים.
מורידה באיטיות את התחתון, חושבת עליך. סבלנות כבר לא הייתה לך, אז הסרתי אותו עבורך.
אתה אוהב להתבונן בי כשאני מקלפת מעליי את הבגדים.
אני אוהבת כשאתה מפשיט אותי.
ותמיד מסתבך עם הקרסים של החזיה. מקניטה אותך, איפה כישורי המוטוריקה העדינה שלך?
בלילה במיטה, ידי מטיילות על גופי, חופנת את שדיי, מלטפת אותם בעדינות בקצות אצבעותי, מנסה לדמיין מה עובר לך בראש כשאתה סוגד להם.
יש לך את הטקס שלך. הוא תמיד מתחיל מה׳שקילה׳.
כפות ידיך כמאזניים, ואתה תומך בחלקם התחתון, כי אינך יכול להכיל אותם במלואם בידיך הגדולות.
אחכ מועך, כאילו כדי לאלץ אותם להתאים למידות ידיך, אך הם לועגים לך וחומקים לכל הכיוונים, וכדי להוכיח שאתה הנותן את הטון, אתה אוחז בהם בחוזקה ומאיים לתלוש אותם מגופי.
כשגם האופציה הזו איננה מתממשת, והם נותרים נחושים אך מעט דואבים, אתה נכנע, ורק רוצה לשקע עצמך בים הרכות הזה, שיעטוף אותך מכל עברי פניך כשידי מלטפת את עורפך, עוברת באצבעות סורקות את שערך.
הטקס לא תם,
עכשיו מגיע המסע אל הפסגה, אתה מוליך אצבעותיך בטיול ארוך ואיטי עד שכל ארמון החול המחודד הזה משווע למגעך.
ולאחריו
עוצמת עיניי
רעשים שמתנגנים בראש,
סימפוניה של הגוף,
מתנגנת
מתעצמת
מחליפה תקליט
גוסטב הולץ הוא עכשיו הפס קול
מרס? או שמא יופיטר?
ידיים שחפנו חזק את פלחי ישבני הנדיב וקיבעו אותו לבל יחמוק כששיקעת עצמך בבקע הלח.
אחרי הסערה, בעודי עוטה על גופי את בגדי התחתונים, ואתה מצחצח שיניים מול הראי הגדול,
מתבונן בי דרך המראה ורוכן לנשק אותי על לחיי
׳יפה שלי׳
צמרמורת בגב
רגעים של אינטימיות גנובה
׳שלי?׳
לא יקירי, לא שלך.
שברירי שניות של קירבה
אסורה
לכי לך אינטימיות
אל תטרפי את הקלפים
כאן
׳שנה טובה מותק!, תהני בחופשה׳ איחלתי לחברה טובה בעבודה והוספתי חיבוק חזק וחם.
׳שנה מתוקה בובה, מממ..יש לך ריח של אפטר שייב נהדר! מה, את בקטע של בשמים גבריים עכשיו או שיש לך משהו לספר לי?׳ אמרה והתרחקה ממני מעט לסקור אותי בדקדקנות בעיני הרנטגן הירוקות והמהממות שלה.
׳ומה זה כאן על הצוואר...? נראה לי שאחרי החג נצא לדרינק, לא?׳ הוסיפה, ואני הרמתי גבותי בספקנות, מנסה לחמוק בפנים חתומות.
ידעתי כבר באותם הרגעים, שאתה משאיר בי סימניך, במכוון, במקום גלוי לעין כל,
כחיה המסמנת טריטוריה,
נזפתי בך
צחקת
אולי משום שהטריטוריות שלך ושלי לא באמת חופפות.
אני במשרד, באמצע כתיבת מסמך מייגע במיוחד, נוגעת קלות בצווארי בלי משים, משהו שם רגיש מעט, כואב.
נזכרת במגע השיניים שלך שנגסו בבשרי והשפתיים שלך שהוסיפו ובלעו אותי בשקיקה...
רגעים שמבליחים,
שברירי שניות,
תמונות שחולפות,
אני בשירותים.
מורידה באיטיות את התחתון, חושבת עליך. סבלנות כבר לא הייתה לך, אז הסרתי אותו עבורך.
אתה אוהב להתבונן בי כשאני מקלפת מעליי את הבגדים.
אני אוהבת כשאתה מפשיט אותי.
ותמיד מסתבך עם הקרסים של החזיה. מקניטה אותך, איפה כישורי המוטוריקה העדינה שלך?
בלילה במיטה, ידי מטיילות על גופי, חופנת את שדיי, מלטפת אותם בעדינות בקצות אצבעותי, מנסה לדמיין מה עובר לך בראש כשאתה סוגד להם.
יש לך את הטקס שלך. הוא תמיד מתחיל מה׳שקילה׳.
כפות ידיך כמאזניים, ואתה תומך בחלקם התחתון, כי אינך יכול להכיל אותם במלואם בידיך הגדולות.
אחכ מועך, כאילו כדי לאלץ אותם להתאים למידות ידיך, אך הם לועגים לך וחומקים לכל הכיוונים, וכדי להוכיח שאתה הנותן את הטון, אתה אוחז בהם בחוזקה ומאיים לתלוש אותם מגופי.
כשגם האופציה הזו איננה מתממשת, והם נותרים נחושים אך מעט דואבים, אתה נכנע, ורק רוצה לשקע עצמך בים הרכות הזה, שיעטוף אותך מכל עברי פניך כשידי מלטפת את עורפך, עוברת באצבעות סורקות את שערך.
הטקס לא תם,
עכשיו מגיע המסע אל הפסגה, אתה מוליך אצבעותיך בטיול ארוך ואיטי עד שכל ארמון החול המחודד הזה משווע למגעך.
ולאחריו
עוצמת עיניי
רעשים שמתנגנים בראש,
סימפוניה של הגוף,
מתנגנת
מתעצמת
מחליפה תקליט
גוסטב הולץ הוא עכשיו הפס קול
מרס? או שמא יופיטר?
ידיים שחפנו חזק את פלחי ישבני הנדיב וקיבעו אותו לבל יחמוק כששיקעת עצמך בבקע הלח.
אחרי הסערה, בעודי עוטה על גופי את בגדי התחתונים, ואתה מצחצח שיניים מול הראי הגדול,
מתבונן בי דרך המראה ורוכן לנשק אותי על לחיי
׳יפה שלי׳
צמרמורת בגב
רגעים של אינטימיות גנובה
׳שלי?׳
לא יקירי, לא שלך.
שברירי שניות של קירבה
אסורה
לכי לך אינטימיות
אל תטרפי את הקלפים
כאן
בוקר טוב ושנה נהדרת לך! xx