מתוסכל ועצוב
היי. אני בן 18 . יש לי חבר כבר 4 חודשים, זה הקשר הראשון שלי וגם האהבה הראשונה שלי. לפני יומיים, חבר שלי החליט להיפרד כי הרגיש מבולבל בקשר אלינו,הוא אמר שלא בטוח בהחלטה שלו וכשיהיה שקול יותר, יחשוב על הדברים לעומק. היה לי מאוד קשה עם זה ובכיתי המון. לא הצלחתי לתפקד או לישון מרוב שאני אוהב אותו ושהיה חסר לי. שלשום דיברנו על הדברים והוא החליט שלא מסוגל לחיות בלעדיי, שהוא הבין שהבלבול חדר אליו כי הקשר לא היה ממש בריא. אני קינאתי המון וכו.. כי זה הקשר ה-1 שלי ולא ידעתי איך להתנהג בו. אאחרי שאמר לי את זה ירדה לי אבן מהלב, הייתי כ"כ מאושר. ואני גם עכשיו מאושר. אני מרגיש שהבנתי הרבה דברים שלא הבנתי לפני. ואני מרגיש שאני נכנס לקשר הזה הפעם, יותר שקול ויותר מנוסה. החלטנו לקחת איזה שבוע של דיסטאנס כדי לנקות את הראש מההלם של הפרידה ולנקות את הראש ואז לחזור ממש להיות יחד. אני מאושר, זה ברור. אבל המחשבה שאולי ניפרד שוב מפחידה אותי , פתאום נהייתי מהורהר, פתאום אני מרגיש פחד תוקף אותי.אני לא יודע אם אני מרגיש ככה כי זה עדיין טרי ולא היתי רוצה להרגיש ככה כל הקשר. אני מפחד להרגיש כמו שהרגשתי בפרידה הראשונה. אבל אני לא רוצה לוותר עליו כי אני אוהב אותו כל כך, ולא היה לי מושג שזה הולך לקרות. עצם המחשבה שאכין את עצמי לאם זה יקרה שוב ממש מבהילה אותי ואני לא יודע מה לעשות. אני בטוח שיאמר פה שאני חייב להיות מוכן, אבל זה קשה לי! זה לא קל לי. אני כ"כ אוהב אותו ואני מרגיש שאני צריך לבנות את האמון בו. איך אפשר לבנות אמון מחודש במישהו ועדיין להיות מוכנים לפרידה? אני מוצא את עצמי בדיסטאנס שלקחנו פוחד לדבר יותר מידי כדי שלא יקרה מצב שאלחיץ אותו או אגרום לריב. הוא אמר שהוא הרגיש צורך להיפרד כי לחצתי יותר מידי וכי קנאתי יותר מידי והוא הרגיש דחוק לצד. ואני יודע שהיתי כזה כי זה היה קשר ראשון שלי ולא ידעתי איך מתנהגים בקשר ראשון. עכשיו אני מרגיש יותר מנוסה ומרגיש שהבנתי הרבה דברים. אתמול נשלחה לי הודעה לפלאפון שהיה כתוב בה:"מאמי, אנחנו עדיין ממשיכים. אי לאב יו". וכששאלתי אותו בתגובה על מה הוא מדבר, הוא לא הבין אותי והתקשר. כשהתקשר נשבע לי שלא כתב דבר כזה והוא לא מודע לשום דבר כזה . הוא ממש נשבע ואמר שהוא לא כתב את זה נקודה. זה לא אופייני לו להגיד ככה סתם שהוא אוהב לידיד או ידידה כי הוא לא טיפוס כזה. הוא אומר בדרך כלל רק לחבר שלו. ואני מאמין לו כי אם לא אאמין זה לא שווה ממש לחזור לקשר כי קשר אמור להיבנות על בטחון. כולם אומרים לי לשכוח מזה ואם הוא אומר שלא אז לא. אבל זה עדיין טיפה מציק לי. גם אם הוא שלח לידיד את זה והוא לא מספר זה מציק לי כי זה מראה שהנה, יש דברים שהוא עדין לא מרגיש בנוח לספר לי. ואני לא יודע איך לגרום לו להבין שהוא כן יכול לדבר איתי בלי לחשוש שמה תקרה מריבה. נכון לעכשיו אני מאמין לו שלא שלח הודעה כזו. אני פשוט פוחד להיות עוור. תמיד גוננתי על עצמי מפני פרידות בגלל זה לא היה לי חבר לפניו, רק נסיונות לחברות אבל בלי הצלחה להיפתח רגשית או מינית ממש. אבל הוא הצליח לפרוץ את כל החומות שבעזרתם גוננתי על עצמי והוא הצליח להגיע ללבי. בגלל זה כ"כ נשברתי מהמחשבה של להיפרד ועכשיו שחזרנו הוקל לי אבל שוב, איך אני מתמודד עם כל הבעיות שהצגתי? אני ממש חייב עזרה. להתראות
היי. אני בן 18 . יש לי חבר כבר 4 חודשים, זה הקשר הראשון שלי וגם האהבה הראשונה שלי. לפני יומיים, חבר שלי החליט להיפרד כי הרגיש מבולבל בקשר אלינו,הוא אמר שלא בטוח בהחלטה שלו וכשיהיה שקול יותר, יחשוב על הדברים לעומק. היה לי מאוד קשה עם זה ובכיתי המון. לא הצלחתי לתפקד או לישון מרוב שאני אוהב אותו ושהיה חסר לי. שלשום דיברנו על הדברים והוא החליט שלא מסוגל לחיות בלעדיי, שהוא הבין שהבלבול חדר אליו כי הקשר לא היה ממש בריא. אני קינאתי המון וכו.. כי זה הקשר ה-1 שלי ולא ידעתי איך להתנהג בו. אאחרי שאמר לי את זה ירדה לי אבן מהלב, הייתי כ"כ מאושר. ואני גם עכשיו מאושר. אני מרגיש שהבנתי הרבה דברים שלא הבנתי לפני. ואני מרגיש שאני נכנס לקשר הזה הפעם, יותר שקול ויותר מנוסה. החלטנו לקחת איזה שבוע של דיסטאנס כדי לנקות את הראש מההלם של הפרידה ולנקות את הראש ואז לחזור ממש להיות יחד. אני מאושר, זה ברור. אבל המחשבה שאולי ניפרד שוב מפחידה אותי , פתאום נהייתי מהורהר, פתאום אני מרגיש פחד תוקף אותי.אני לא יודע אם אני מרגיש ככה כי זה עדיין טרי ולא היתי רוצה להרגיש ככה כל הקשר. אני מפחד להרגיש כמו שהרגשתי בפרידה הראשונה. אבל אני לא רוצה לוותר עליו כי אני אוהב אותו כל כך, ולא היה לי מושג שזה הולך לקרות. עצם המחשבה שאכין את עצמי לאם זה יקרה שוב ממש מבהילה אותי ואני לא יודע מה לעשות. אני בטוח שיאמר פה שאני חייב להיות מוכן, אבל זה קשה לי! זה לא קל לי. אני כ"כ אוהב אותו ואני מרגיש שאני צריך לבנות את האמון בו. איך אפשר לבנות אמון מחודש במישהו ועדיין להיות מוכנים לפרידה? אני מוצא את עצמי בדיסטאנס שלקחנו פוחד לדבר יותר מידי כדי שלא יקרה מצב שאלחיץ אותו או אגרום לריב. הוא אמר שהוא הרגיש צורך להיפרד כי לחצתי יותר מידי וכי קנאתי יותר מידי והוא הרגיש דחוק לצד. ואני יודע שהיתי כזה כי זה היה קשר ראשון שלי ולא ידעתי איך מתנהגים בקשר ראשון. עכשיו אני מרגיש יותר מנוסה ומרגיש שהבנתי הרבה דברים. אתמול נשלחה לי הודעה לפלאפון שהיה כתוב בה:"מאמי, אנחנו עדיין ממשיכים. אי לאב יו". וכששאלתי אותו בתגובה על מה הוא מדבר, הוא לא הבין אותי והתקשר. כשהתקשר נשבע לי שלא כתב דבר כזה והוא לא מודע לשום דבר כזה . הוא ממש נשבע ואמר שהוא לא כתב את זה נקודה. זה לא אופייני לו להגיד ככה סתם שהוא אוהב לידיד או ידידה כי הוא לא טיפוס כזה. הוא אומר בדרך כלל רק לחבר שלו. ואני מאמין לו כי אם לא אאמין זה לא שווה ממש לחזור לקשר כי קשר אמור להיבנות על בטחון. כולם אומרים לי לשכוח מזה ואם הוא אומר שלא אז לא. אבל זה עדיין טיפה מציק לי. גם אם הוא שלח לידיד את זה והוא לא מספר זה מציק לי כי זה מראה שהנה, יש דברים שהוא עדין לא מרגיש בנוח לספר לי. ואני לא יודע איך לגרום לו להבין שהוא כן יכול לדבר איתי בלי לחשוש שמה תקרה מריבה. נכון לעכשיו אני מאמין לו שלא שלח הודעה כזו. אני פשוט פוחד להיות עוור. תמיד גוננתי על עצמי מפני פרידות בגלל זה לא היה לי חבר לפניו, רק נסיונות לחברות אבל בלי הצלחה להיפתח רגשית או מינית ממש. אבל הוא הצליח לפרוץ את כל החומות שבעזרתם גוננתי על עצמי והוא הצליח להגיע ללבי. בגלל זה כ"כ נשברתי מהמחשבה של להיפרד ועכשיו שחזרנו הוקל לי אבל שוב, איך אני מתמודד עם כל הבעיות שהצגתי? אני ממש חייב עזרה. להתראות