מתוסכלת...

sivosh

New member
מתוסכלת...

הריבים שלי עם אמא רק מחמירים, ואני מגיעה למצב שאני אומרת דברים שאני מתחרטת עליהם. הערב מרוב עצבים כבר צעקתי לה נראה איך תסתדרי לבד חודש וחצי. אני מרגישה שהגעתי למצב שכל מה שאבא שלי היה עושה עבר אלי אוטומט... היא אומנם עובדת וטוב שכך אבל היא מגיעה למצב שאין לה כוח ואני עושה את רוב הדברים בבית. והיא מצפה ממני שאני יעשה אותם בלי להגיד מילה. פעם כשהיו לנו את הויכוחים האלו אבא תמיד היה עומד לצידי, ואני מרגישה שזה כל כך חסר לי. שאני צריכה אותו פה-שימשיך להגן עלי. אני מרגישה כבר מתוסכלת ושבאמת אין לי כוח, ובמקום להנות בימים האחרונים ש/לי בבית אנחנו רק רבות - אחרי שאני חוזרת מחו"ל אני מתחילה ללמוד ועוברת למעונות. פשוט בא לי לצרוחחח!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
 

eshkolit32

New member
../images/Emo24.gifסיווש מתוקה

נדמה לי שזה די טבעי שאתן רבות לקראת הנסיעה שלך. אם תחשבי על זה, יכול להיות ששתיכן קצת חוששות מהנסיעה הזאת, מהניתוק שיהיה ביניכן, מהגעגועים שתרגישו. וזה מסביר את המתח שיש בבית. יכול להיות שקשה לכן להודות בזה בקול רם אבל לדעתי זה מאד הגיוני. זה קרה לי הרבה פעמים, שאת הרגעים האחרונים עם מי שצריך לנסוע לחו"ל העברתי במריבות בלתי נסבלות. דרך אגב, יש לך עוד אחים ואחיות? יש מצב שיש עוד ילדים בבית שגם הם יכולים לעזור לך כדי שאת לא תהיי היחידה שעובדת קשה גם בחוץ וגם בעבודות הבית? תקשיבי, תנסי להתרכז בטוב, את הולכת לעשות את הכיף של החיים שלך בחו"ל. אחרי שתחזרי, גם אם לא תגורי בבית, יהיו לך הזדמנויות להתפייס עם אמא שלך ולהתקרב אליה מחדש, אם תרצי. אל תדאגי...
 

A GIFT OF LOVE

New member
היי סיווש

אני מקווה שיהיה בסדר... מה גם ששנה הבאה את במעונות ואיך דניאל סלומון שר? "אבל הכי בטוח זה מרחוק"... אכן, המרחק יכול לקרב, ודיברנו על כך אתמול...
אני תמיד כאן אם את צריכה או משהו...
 
למעלה