מתוסכלת../images/Emo4.gif
הגעתי למסקנה העגומה שאני תקועה. אני עובדת כיום בתור מזכירה, שונאת כל רגע! מתעבת את מקום העבודה, את מהות העבודה ולצערי למעט אדם אחד שם גם את האנשים. נשמע נורא, בטח תגידו, מה את מקטרת תגידי תודה שיש לך מקום עבודה..... למדתי הנהלת חשבונות ולא מצליחה למצא עבודה בזה, כולם דורשים ניסיון... אני גם חושבת שזה לא מתאים לי. כרגע אני לומדת מידענות, מאוד נהנית וזה בעצם מה שעוזר לי להעביר את הזמן, המחשבה שביום מן הימים יהיה לי מקצוע ואני אקום בבוקר לעבודה שאני אוהבת, אולי זה המחיר שצריך לשלם בדרך לשם. כרגע אני ממש מתוסכלת, מחפשת תירוצים למה לא ללכת לעבודה, מנסה לראות את חצי הכוס המלאה ולא מצליחה. האיש שלי כרגע, לצערי מובטל והלוואי וימצא עבודה מהר. כרגע אין לי הרבה ברירות אלא להמשיך בעבודה שלי, אז איך משפרים את מצב הרוח? איפה מוצאים קצת מוטיבציה? איך מפסיקים להיות ממורמרים? איך משנים כיוון תוך כדי? אולי בידכם התשובות?
הגעתי למסקנה העגומה שאני תקועה. אני עובדת כיום בתור מזכירה, שונאת כל רגע! מתעבת את מקום העבודה, את מהות העבודה ולצערי למעט אדם אחד שם גם את האנשים. נשמע נורא, בטח תגידו, מה את מקטרת תגידי תודה שיש לך מקום עבודה..... למדתי הנהלת חשבונות ולא מצליחה למצא עבודה בזה, כולם דורשים ניסיון... אני גם חושבת שזה לא מתאים לי. כרגע אני לומדת מידענות, מאוד נהנית וזה בעצם מה שעוזר לי להעביר את הזמן, המחשבה שביום מן הימים יהיה לי מקצוע ואני אקום בבוקר לעבודה שאני אוהבת, אולי זה המחיר שצריך לשלם בדרך לשם. כרגע אני ממש מתוסכלת, מחפשת תירוצים למה לא ללכת לעבודה, מנסה לראות את חצי הכוס המלאה ולא מצליחה. האיש שלי כרגע, לצערי מובטל והלוואי וימצא עבודה מהר. כרגע אין לי הרבה ברירות אלא להמשיך בעבודה שלי, אז איך משפרים את מצב הרוח? איפה מוצאים קצת מוטיבציה? איך מפסיקים להיות ממורמרים? איך משנים כיוון תוך כדי? אולי בידכם התשובות?