תפוזינה הגדולה
New member
מתוסכלת מהמערכת
אני מרגישה שהמורה של ביתי , כיתה א', ממש הדביקה לה תוית של ילדה עם קשיים. היו לנו עם המורה שיחות שיתפנו אותה בהכל, כי כך אני מאמינה שצריך להיות,שלהילה יש אחות שהיא ילדה לא רגילה עם קשיים ובעיות וכמה זה מקרין על הילה, הילה מצד אחד ילדה בוגרת לגילה מצד שני עוד רוצה להשאר ילדה המחויבות הזו של לימודים גדולה עליה, המעבר מהגן לכיתה א' מאוד קשה. והקשיים שלה נובעים מבעיות רגשיות. אולם אנחנו מרגישים שהמורה מגזימה, הילה רכשה את הקריאה קוראת כמעט שוטף ילדה שמאוד אוהבת לקורא הבנת הניקרא שלה מצויינת. ילדה מאוד מאוד סקרנית בבית מכינה שעורים נפלא , בכיתה תלותית מאוד במורה וברור לנו שזה גם מחוסר ביטחון. גבלל פער בין מה שנראה לנו לבין התפקוד בכיתה אנחנו ניגשים לאבחון פסיכודידקטי וגם ליעוץ נוירולוגי. בגלל שיש לנו בבית ילדה ADHD ברור לנו שאולי גם להילה יש בעיות קשב וריכוז אבל אנחנו משוכנעים שזה על רקע ריגשי ולא נוירולוגי אבל מכינים את עצמנו שאולי אנחנו טועים. אני כותבת וכותבת אבל העצם מה רציתי להגיד שאני רותחת על המורה. בתחילת השנה כשלמדו עשרת ראשונה הילה שלטה מצויין בחומר כשעברו ללמוד בעשרת שניה החלו קשיים הצעתי למורה להחליף שיטה שאותה כבר החלו בגן הבעיה ששיטה זו היא מתבססת על אמצעי המחשה ואין חוברת עבודה ולכן הילה עובדת עם כרטיות. המורה אמרה שפרוש שבשבילה חוברת זה רק אמצעי ולא מטרה ובכלל לא נורא אם אין לה חוברת .היות והרגשנו שזה ממש לא זה המורה לא יודעת איך בדיוק לקדם אותה התחלנו ללת להילה סיוע אצל מורה להוראה מתקנת שעבדה עם אחותה קודם. לדעת המורה ואני מאוד סומכת עליה. הילה ילדה מקסימה אין לה קשיי למידה ממש לא ילדה לקוייה לדעתה אם יש קשיי קשב אז על רקע ריגשי וזה ממש מינורי. הקשיים של הילדה הם ריגשיים מאוד מאוד. (התחלנו גם טיפול ריגשי בינתיים לא היה מוצלח אנחנו מחפשים משהו אחר).היא גם טענה שאם היו עובדים נכון עם הילה היא הייתה יכולה להתקדם יותר. אך מה לעשות איני יכולה לחנך את המורה וגם לא לבקר את דרכה. הייתה ועדת שילוב כדי להחליט אם לתת זכאות לשעות שילוב אנחנו ביקשנו טיפול ריגשי המורה התעקשה על הוראה מתקנת כי" הילה לא יודעת חשבון". הבהרנו את עמתנו הסברנו כמה אנחנו מודעים לקשיים ומטפלים אבל להגיד שהילה לא יודעת חשבון זו קביעה נחרצת בלי לנסות לראות איך כן ניתן לשפר.ואיך כן ניתן לעודד אותה. כי לילדה יש כבר תחושה בכיתה ששום דבר היא לא יודעת אבל כשחוזרת מהמורה הפרטית היא חוזרת תמיד עם חיוך ותחושה שהיא כן מסוגלת. לפני שבו עהילה סיפרה שהיה מבחון בחשבון והיא לא עשתה כי "אני לא מבינה ולא יודעת כלום- אני טיפשה" אתמול הדבר חזר על עצמו , טרם הספקתי לדבר עם המורה. עכשו הילה חזרה מבה"ס עם שני מבחנים. על אחד כתוב רק 70 בלי שום מילת עידוד או הערה במילים. הילה אמרה לי נכון שזה גרוע. על השני כתוב בעט שחור מתקה מאוד לאחר תיווך . התסכלתי במבחן והתחשק לי באותו רגע פשוט לזרוק אותו על המורה. איך היא בכלל מעזה. 80% מהמבחן על חומר שבכלל הילה לא למדה. איך אפשר לתת תרגילים עם נעלמים כשהילדה לא יודעת מה זה נעלם. נו אז אני שואלת הילה לא יודעת חשבון או שמורה לא מכירה את הילדה. אני כול כך עצבנית עכשו לא מסוגלת לדבר עם המורה. לדבר עם היועצת או עם המנהלת אני לא מאמינה שזו הדרך. אז מה עושים? מתטערת על אורך המכתב.
אני מרגישה שהמורה של ביתי , כיתה א', ממש הדביקה לה תוית של ילדה עם קשיים. היו לנו עם המורה שיחות שיתפנו אותה בהכל, כי כך אני מאמינה שצריך להיות,שלהילה יש אחות שהיא ילדה לא רגילה עם קשיים ובעיות וכמה זה מקרין על הילה, הילה מצד אחד ילדה בוגרת לגילה מצד שני עוד רוצה להשאר ילדה המחויבות הזו של לימודים גדולה עליה, המעבר מהגן לכיתה א' מאוד קשה. והקשיים שלה נובעים מבעיות רגשיות. אולם אנחנו מרגישים שהמורה מגזימה, הילה רכשה את הקריאה קוראת כמעט שוטף ילדה שמאוד אוהבת לקורא הבנת הניקרא שלה מצויינת. ילדה מאוד מאוד סקרנית בבית מכינה שעורים נפלא , בכיתה תלותית מאוד במורה וברור לנו שזה גם מחוסר ביטחון. גבלל פער בין מה שנראה לנו לבין התפקוד בכיתה אנחנו ניגשים לאבחון פסיכודידקטי וגם ליעוץ נוירולוגי. בגלל שיש לנו בבית ילדה ADHD ברור לנו שאולי גם להילה יש בעיות קשב וריכוז אבל אנחנו משוכנעים שזה על רקע ריגשי ולא נוירולוגי אבל מכינים את עצמנו שאולי אנחנו טועים. אני כותבת וכותבת אבל העצם מה רציתי להגיד שאני רותחת על המורה. בתחילת השנה כשלמדו עשרת ראשונה הילה שלטה מצויין בחומר כשעברו ללמוד בעשרת שניה החלו קשיים הצעתי למורה להחליף שיטה שאותה כבר החלו בגן הבעיה ששיטה זו היא מתבססת על אמצעי המחשה ואין חוברת עבודה ולכן הילה עובדת עם כרטיות. המורה אמרה שפרוש שבשבילה חוברת זה רק אמצעי ולא מטרה ובכלל לא נורא אם אין לה חוברת .היות והרגשנו שזה ממש לא זה המורה לא יודעת איך בדיוק לקדם אותה התחלנו ללת להילה סיוע אצל מורה להוראה מתקנת שעבדה עם אחותה קודם. לדעת המורה ואני מאוד סומכת עליה. הילה ילדה מקסימה אין לה קשיי למידה ממש לא ילדה לקוייה לדעתה אם יש קשיי קשב אז על רקע ריגשי וזה ממש מינורי. הקשיים של הילדה הם ריגשיים מאוד מאוד. (התחלנו גם טיפול ריגשי בינתיים לא היה מוצלח אנחנו מחפשים משהו אחר).היא גם טענה שאם היו עובדים נכון עם הילה היא הייתה יכולה להתקדם יותר. אך מה לעשות איני יכולה לחנך את המורה וגם לא לבקר את דרכה. הייתה ועדת שילוב כדי להחליט אם לתת זכאות לשעות שילוב אנחנו ביקשנו טיפול ריגשי המורה התעקשה על הוראה מתקנת כי" הילה לא יודעת חשבון". הבהרנו את עמתנו הסברנו כמה אנחנו מודעים לקשיים ומטפלים אבל להגיד שהילה לא יודעת חשבון זו קביעה נחרצת בלי לנסות לראות איך כן ניתן לשפר.ואיך כן ניתן לעודד אותה. כי לילדה יש כבר תחושה בכיתה ששום דבר היא לא יודעת אבל כשחוזרת מהמורה הפרטית היא חוזרת תמיד עם חיוך ותחושה שהיא כן מסוגלת. לפני שבו עהילה סיפרה שהיה מבחון בחשבון והיא לא עשתה כי "אני לא מבינה ולא יודעת כלום- אני טיפשה" אתמול הדבר חזר על עצמו , טרם הספקתי לדבר עם המורה. עכשו הילה חזרה מבה"ס עם שני מבחנים. על אחד כתוב רק 70 בלי שום מילת עידוד או הערה במילים. הילה אמרה לי נכון שזה גרוע. על השני כתוב בעט שחור מתקה מאוד לאחר תיווך . התסכלתי במבחן והתחשק לי באותו רגע פשוט לזרוק אותו על המורה. איך היא בכלל מעזה. 80% מהמבחן על חומר שבכלל הילה לא למדה. איך אפשר לתת תרגילים עם נעלמים כשהילדה לא יודעת מה זה נעלם. נו אז אני שואלת הילה לא יודעת חשבון או שמורה לא מכירה את הילדה. אני כול כך עצבנית עכשו לא מסוגלת לדבר עם המורה. לדבר עם היועצת או עם המנהלת אני לא מאמינה שזו הדרך. אז מה עושים? מתטערת על אורך המכתב.
