אלין של הים27
New member
מתוסכלת מאוד!!!
בע"ה שלום חבריי היקרים מאז שעברתי את הניתוח אני בטיפולים כל שבוע אני מתוסכלת מהטיק של הנשיכה ביד זה חזר לי ואני חבושה אבל עדין נושכת חזק עד שזה כואב לי וכבר השן טיפה מתנדנת לי זה משגע אותי אני מתעוררת בבוקר עם חרדה ישר לכדור הרגעה כל הגוף שלי רועד מהפחד לעבור עוד יום של נשיכות ולמרות החבישה העבה זה כואב לי . אומרים לי תנסי לנשוך משהו אחר אבל אני חייבת "להרגיש כאב" ברגע שאני לא נושכת כמה דקות יש לי מן גירוי כזה ביד מן כאב דגדוג כאילו אומר לי "זה הזמן לנשוך" אני לא יודעת מה לעשות עם זה . וים של תסכולים מחר בבוקר בע"ה אני נוסעת עם החבר לירושלים לבדיקה עם הקוצב להרים קצת את הרמה אם אפשר או מה שהם יעשו לי בע"ה מחר אני מפחדת מהנסיעות יש לי חרדה ברגע שאנשים לא מבינים אותי כשאני עם דחף לנגוע באנשים וצועקים עלי באוטובוס והמבטים.. הכל ביחד מתסכל אותי מאוד . אני בפחד אלוהי לנסוע לירושלים כל שבוע לא יודעת מה לעשות כבר כי הטיפולים הם למשך זמן ארוך אולי כמה חודשים אולי שנה אפילו הרופאים לא יודעים כמה זמן זה יקח כי אין להם נסיון עם הניתוח והקוצב בקשר לטוראט בישראל . אני מודה לאלוהים שעברתי את הניתוח בשלום ולא קרה כלום כמה טיקים כבר נלקחו ממני אני אסירת תודה לאלוהים ולכל מי שבירך אותי הייתי חייבת לעזור את הניתוח למרות כל הפחדים שלי . אבל יש לי נטיה פסיכולוגית כרגע בתקופה הקשה נוראית הזאת להסתכל כל החצי כוס הריקה ולא המלאה תגידו לי ?? איפה אלין החזקה של לפני הניתוח? למה אני נשברת ולוקחת כל דבר קשה? כולה נסיעה לירושלים כמו יום כיף אבל אצלי זה יום קשה מאוד ואני מתפללת שמחר אני אגיע לשעה הזאת להיות בבית אחרי הכל . אף אחד לא מבין אותי אנשים זרים לא מבינים את הדחף שלי באוטובוס לנגוע בהם גם אם אני מסבירה זה לא רצוני הם לא מבינים אומרים לי " לא רוצה שתגעי בי משוגעת" לך תסביר להם שאני יותר שפויה מהם . אני יודעת שאני צריכה המון סבלנות ומקוה ומנסה לאזור סבלנות אבל בנתים זה מה שיש וזה מה שקורה אני לא יכולה לקחת תרופות לטיקים כי הרופאים לא ידעו מה עוזר ומימה יש תופעות לוואי מהקוצב או מהתרופות ואתם יודעים מה? למרות הכל טוב שכך בלי תרופות אני מגיל 9 עם תרופות סמים לגוף! לקחתי יותר תרופות ממה שאכלתי ושתיתי ונשמתי בחיים שלי זהו נכון לעכשיו אני מתוסכלת אני לוקחת את הנסיעה לירושלים קשה מדי, את הנשיכות קשות מדי עד שאני נירדמת לוקח לי זמן.. ובזמן הזה אני נושכת את היד כל כמה שניות כולה פצועה. אני זקוקה לטיפול פסיכולוגי דחוף אבל אצלינו נותנים שיחות רק לאחר כמה חודשים מקוה שיתחשבו במצב שלי ובמכתב שאביא מחר מהרופא שלי בירושלים בע"ה ויזרזו לי את הטיפול כי אני מרגישה שאני לפני קריסה נפשית . כאילו כלום לא הולך לי ואני חסרת כל כרגע אבל יש לי את האלוהים והאמונה בחיים שלי שאני מנסה להניס לי בחיים המון אמונה וסבלנות. תתפללו שיעבור לי מחר יום טוב. היתי בקבוצה תמיכה שלי בקשר למה שסיפרתי לכם לפני הניתוח בקשר להתמכרות שלי והיתי מרוכזת שם והטיקים היו קצת פחות. שמתי לב שכשאני לבד בריכוז עצמי ואני בריכוז עצמי התקופה הזאת גבוה מאוד אני עושה יותר טיקים יותר נשיכות. הלואי שאני אפסיק לסבול אוהבת אותכם וסליחה שכתבתי יותר מדיי היתי חייבת לשחרר את זה תודה לכולם תודה מזל שיש לי אותכם בחיים. בת שבע אני מקוה לך נשמה טובה שלי ביום רביעי שתבואי לבקר אותי ואם עוד מישהו רוצה לבוא איתך שיבוא בשמחה אני מקבלת אורחים וזקוקה לאורחים וחברה בימים הקשים האלו שלי . רק אלוהים יודע כמה אני סובלת עכשיו. תודה ולילה טוב אמן שיהיה לי מחר יום פחות קשה משבוע שעבר בבדיקות ובנסיעות לירושלים וחזרה זה הכי קשה לי אני פוחדת מזה נורא. אלין
בע"ה שלום חבריי היקרים מאז שעברתי את הניתוח אני בטיפולים כל שבוע אני מתוסכלת מהטיק של הנשיכה ביד זה חזר לי ואני חבושה אבל עדין נושכת חזק עד שזה כואב לי וכבר השן טיפה מתנדנת לי זה משגע אותי אני מתעוררת בבוקר עם חרדה ישר לכדור הרגעה כל הגוף שלי רועד מהפחד לעבור עוד יום של נשיכות ולמרות החבישה העבה זה כואב לי . אומרים לי תנסי לנשוך משהו אחר אבל אני חייבת "להרגיש כאב" ברגע שאני לא נושכת כמה דקות יש לי מן גירוי כזה ביד מן כאב דגדוג כאילו אומר לי "זה הזמן לנשוך" אני לא יודעת מה לעשות עם זה . וים של תסכולים מחר בבוקר בע"ה אני נוסעת עם החבר לירושלים לבדיקה עם הקוצב להרים קצת את הרמה אם אפשר או מה שהם יעשו לי בע"ה מחר אני מפחדת מהנסיעות יש לי חרדה ברגע שאנשים לא מבינים אותי כשאני עם דחף לנגוע באנשים וצועקים עלי באוטובוס והמבטים.. הכל ביחד מתסכל אותי מאוד . אני בפחד אלוהי לנסוע לירושלים כל שבוע לא יודעת מה לעשות כבר כי הטיפולים הם למשך זמן ארוך אולי כמה חודשים אולי שנה אפילו הרופאים לא יודעים כמה זמן זה יקח כי אין להם נסיון עם הניתוח והקוצב בקשר לטוראט בישראל . אני מודה לאלוהים שעברתי את הניתוח בשלום ולא קרה כלום כמה טיקים כבר נלקחו ממני אני אסירת תודה לאלוהים ולכל מי שבירך אותי הייתי חייבת לעזור את הניתוח למרות כל הפחדים שלי . אבל יש לי נטיה פסיכולוגית כרגע בתקופה הקשה נוראית הזאת להסתכל כל החצי כוס הריקה ולא המלאה תגידו לי ?? איפה אלין החזקה של לפני הניתוח? למה אני נשברת ולוקחת כל דבר קשה? כולה נסיעה לירושלים כמו יום כיף אבל אצלי זה יום קשה מאוד ואני מתפללת שמחר אני אגיע לשעה הזאת להיות בבית אחרי הכל . אף אחד לא מבין אותי אנשים זרים לא מבינים את הדחף שלי באוטובוס לנגוע בהם גם אם אני מסבירה זה לא רצוני הם לא מבינים אומרים לי " לא רוצה שתגעי בי משוגעת" לך תסביר להם שאני יותר שפויה מהם . אני יודעת שאני צריכה המון סבלנות ומקוה ומנסה לאזור סבלנות אבל בנתים זה מה שיש וזה מה שקורה אני לא יכולה לקחת תרופות לטיקים כי הרופאים לא ידעו מה עוזר ומימה יש תופעות לוואי מהקוצב או מהתרופות ואתם יודעים מה? למרות הכל טוב שכך בלי תרופות אני מגיל 9 עם תרופות סמים לגוף! לקחתי יותר תרופות ממה שאכלתי ושתיתי ונשמתי בחיים שלי זהו נכון לעכשיו אני מתוסכלת אני לוקחת את הנסיעה לירושלים קשה מדי, את הנשיכות קשות מדי עד שאני נירדמת לוקח לי זמן.. ובזמן הזה אני נושכת את היד כל כמה שניות כולה פצועה. אני זקוקה לטיפול פסיכולוגי דחוף אבל אצלינו נותנים שיחות רק לאחר כמה חודשים מקוה שיתחשבו במצב שלי ובמכתב שאביא מחר מהרופא שלי בירושלים בע"ה ויזרזו לי את הטיפול כי אני מרגישה שאני לפני קריסה נפשית . כאילו כלום לא הולך לי ואני חסרת כל כרגע אבל יש לי את האלוהים והאמונה בחיים שלי שאני מנסה להניס לי בחיים המון אמונה וסבלנות. תתפללו שיעבור לי מחר יום טוב. היתי בקבוצה תמיכה שלי בקשר למה שסיפרתי לכם לפני הניתוח בקשר להתמכרות שלי והיתי מרוכזת שם והטיקים היו קצת פחות. שמתי לב שכשאני לבד בריכוז עצמי ואני בריכוז עצמי התקופה הזאת גבוה מאוד אני עושה יותר טיקים יותר נשיכות. הלואי שאני אפסיק לסבול אוהבת אותכם וסליחה שכתבתי יותר מדיי היתי חייבת לשחרר את זה תודה לכולם תודה מזל שיש לי אותכם בחיים. בת שבע אני מקוה לך נשמה טובה שלי ביום רביעי שתבואי לבקר אותי ואם עוד מישהו רוצה לבוא איתך שיבוא בשמחה אני מקבלת אורחים וזקוקה לאורחים וחברה בימים הקשים האלו שלי . רק אלוהים יודע כמה אני סובלת עכשיו. תודה ולילה טוב אמן שיהיה לי מחר יום פחות קשה משבוע שעבר בבדיקות ובנסיעות לירושלים וחזרה זה הכי קשה לי אני פוחדת מזה נורא. אלין
