מתגעגעת...

y a l d a 1 7

New member
מתגעגעת...

מתגעגעת לחברויות של פעם,
לדבר שעות עם חברה בטלפון, גם שאין מה להגיד
לחזור אחרי יום שלם של פעילות, ועדיין להיות אנרגטית
לצחוק משטויות, לדבר שטויות לעשות שטויות
לרקוד כאילו אף אחד לא מסתכל
לא לחשוב מה שאומרים

מתגעגעת לשיחות טובות
לאנשים מעניינים
לאנשים שהתעניינו גם בי
לאנשים שדאגו לי.
מתגעגעת לאהוב
מתגעגעת להרגיש אהובה.
מתגעגעת לחיבוק תומך בלי מילים שאומר הכל
מתגעגעת לנשיקה טובה
לסקס טוב.
מתגעגעת להיות סתם עם הבן זוג.
מתגעגעת לצאת סתם עם חברות. בלי סיפור לפני כל יציאה.
מתגעגעת לצאת ולהנות. מתגעגעת להיות משוחררת.

מתגעגעת להרגיש את ה"היי" ההוא
אפילו המזוייף, שהיה מגיע בין הדכאונות (שאני כ"כ לא מתגעגעת)
מתגעגעת להרגיש אישה
מתגעגעת לחיות.

מתגעגעת לדברים הכי קטנים, הכי פשוטים, שעושים את כל ההבדל.
מתגעגעת כ"כ.

ומצד שני עומדים כ"כ הרבה דברים שאני לא מתגעגעת אליהם -

הדכאונות,
העלייה והחוסר יציבות במשקל, ההתעסקות הזאת
הגדרות כמו - אנורקסיה, בולמיה, הפרעה כפייתית.
לא מתגעגעת למדוד את עצמי 24 שעות ביממה,
לבדוק כל מיל' בגוף שכ"כ שנאתי,
לספור קלוריות,
להשקל לפני ואחרי כל דבר שנכנס לפה ולהגיד כמה עליתי.
לאכול, לא לאכול, לאכול בהפרזה, לצום.
חוסר שליטה נוראי!
כ"כ לא מתגעגעת! לא רוצה לחזור לשם!

החושך, הבכי היומיומי,
התשישות.

המחשבות הנוראיות. השנאה.
ההרס העצמי. השנים האבודות.
החוויות שויתרתי עליהן. בגלל פאקינג משקל.
לבכות ולהתעצבן כל פעם שאני יוצאת מהבית, חוסר הרצון לצאת - בגלל שאני נראית כ"כ רע.

וההכרה בעובדה שאני מגזימה, שאני הורסת את עצמי. שמשהו לא בסדר.

הרי הרבה יותר קל להתעסק במשקל הזה -
מאשר עם הבדידות
עם הדחייה שלי בעולם הזה
עם ההבנה שאין לי חברים אמיתיים
שאין על מי לסמוך
שלאיש לא איכפת
שאני לבד.
 
אני די בטוחה שכבר שאלתי אותך

אבל אסתכן בלשאול עוד פעם: למה שלא תצטרפי אלינו ל-OA? כל כך הרבה אנשים שם מדברים כמוך... שם נמצא הפתרון שלי. לא פתרון מושלם, אבל יש לי תכנית לחיות את חיי לפיה, ולי זה עושה טוב.
 

y a l d a 1 7

New member
את יכולה לפרט?

מזה אומר בדיוק?
אולי לספר גם קצת על המקרה שלך ואיך זה עוזר לך?

אודה לך מאוד.
 
בתור התחלה אתן לך קישור לאתר שלנו

http://www.oa-israel.org/

התכנית מיועדת לאנשים מכל המגזרים, המינים, הדעות, הדתות, הפרעות האכילה, והמשקלים. יש אצלנו הכול מהכול, כשמה שמקשר בינינו זה הכפייתיות באוכל עודף/בחוסר אוכל. בתכנית אנחנו מוצאים את המכנה המשותף שלנו, ורוכשים "ערכת כלים" לטיפול בכל תחומי החיים במישור הפיזי, הנפשי והרוחני. אנחנו לא מתמקדים באוכל, אלא במה שמביא אותנו לאכול באופן כפייתי/להקיא/לצום, כל אחד והפרעתו הוא. התכנית היא הבית שלי, והאנשים בה הם המשפחה שלי, הרבה יותר תומכים בי מאשר ה"משפחה" המופלאה שלי.

אני קצת קצרה בזמן עכשיו, אבל את מוזמנת בכיף לקרוא בבלוג שלי מתחילתו ובעצם עד היום על הדרך המופלאה שאני עושה בתכנית, וכמובן אם יש לך שאלות, אשתדל לענות.
 
למעלה