ת'אמת
גם הילד שלנו התנהג כך למרות שחי בבית כל השבוע.
על סמך נסיוני וכדי לא לחשוף יותר מדי פרטים אישיים על הילד שהפך לקצין קרבי:
א. נראה לי שזה לא שהוא מתעלם מכם אלא שהוא מתעניין יותר במחשב.
וזה קשור לגרויים רבים יותר שמגיעים משם. זאת תסמונת של התקופה הנוכחית.
ב. כנראה שזאת צורת פורקן שלו, כי כל השבוע הוא בפנימיה,
מוצף ילדים ורעש ובטוח ששם אין לו מחשב ללא הגבלה כמו אצלכם.
ובסופ'ש הוא מגיע הביתה ורוצה שקט לעצמו.
ג. מה שעודד אותי בזמנים האלה היה,
שחוץ מן ההסתגרות הזאת וחוסר עזרה בבית,
הוא התנהג לפי העקרונות החשובים בעינינו
ובסוף התיכון היה די בסדר.
כשהגיע למסגרת הצבאית הוא הזדהה איתה
יותר מאשר עם אבא ואמא או המורים,
סיים קורס קצינים שמחייב לימודים ארוכים,
אימוני כושר מפרכים ורצון לסיים את המשימות שמוטלות עליו
ולהתקדם בתפקידים.
גם היום, כאשר הוא מגיע הביתה, הוא כל הזמן במחשב.
