מתאמנת שעזבה

[lali813]

מתאמנת שעזבה

הי,

קרה לכם שמתאמן עזב אתכם פתאום, אחרי שלושה מפגשים, ללא הסבר וללא התייחסות?

לי זה קרה עם מישהי.
אני מבינה שזה יכול לקרות ומקבלת.
הבעיה היא שהיא לא ענתה לי לטלפון אחרי שהיא שלחה לי סמס שבו היא ביטלה את המפגש האחרון, וגם לא ענתה לסמס שבו איחלתי לה ברכה אישית של גמר חתימה טובה.

אני מאד מבינה את הצד שלה. כנראה שהיא לא מרגישה בשלה לשינוי, אולי משהו בתהליך הפריע לה. אבל אני לא מצליחה שלא לקחת את זה אישית ולהיפגע מכך שהיא לא מכבדת אותי בהודעה שהיא מעוניינת להפסיק.

מדובר במתאמנת שהתאמנה אצלי בחינם בגלל שאני בהתמחות עכשיו.

האם קרה לכם מקרה כזה ואיך התמודדתם?

 

[ענבר גובר]

ללי יקרה

בודאי שקרה לנו (לי לפחות).
זאת אכן הרגשה לא נעימה כשמתאמן מחליט להפסיק את התהליך. בהיותנו אנשים מודעים, חוקרים, אחראים ומחוייבים, אנו נוטים לקחת את זה על עצמנו ולעסוק בשאלות של "איפה טעינו"...
אני מבינה שהמתאמנת שלך גם קצת נעלמה לך ולא סיימה את הדברים באופן שבו ציפית שזה יעשה.
יחד עם זאת, כאן נדרשת עבודה עצמית שלך שתביא אותך להיות מאמנת מקצועית יותר. בעיני, העבודה צריכה להתרכז בפרשנות שאת מייחסת לדברים. זכרי שלא כל אחד בשל לשינוי, שלעיתים דווקא כאשר האימון משמעותי, המתאמן נבהל ונסוג, שאת כמאמנת לא תתאימי לכל אחד ויכול להיות שיהיו מתאמנים שלא תהיה לך כימיה איתם. וכן, יכול גם להיות שמאחר ואת עדיין בשלב ההתמחות, נעשו טעויות באימון שאת יכולה ללמוד מהן. גם זה בסדר גמור ולגיטימי. בנוסף, זכרי שנדרשים אומץ ופתיחות כדי לסיים תהליך פנים מול פנים ולומר באמת את הדברים. יש מתאמנים שיעדיפו לסיים את הדברים בדרך של היעלמות ויבחרו להתמודד כך עם הדברים. זה שלהם, לא שלך.
ממליצה לך להשתמש במודל אפר"ת בעבודה העצמית שלך.
וכן, אני מאמינה שמתישהו רובנו התמודדנו עם התחושה הזאת ואני יכולה לומר לך מנסיוני האישי, שהיא מזמנת לנו עבודה עצמית חשובה שניתן לצמוח ממנה.
אם תעבדי נכון עם התחושות האלו, הן יתרמו למקצועיות שלך במקום לפגוע בביטחון או בכבוד שלך.
מוזמנת לשתף אותנו בהמשך...
בהצלחה!
ענבר

 

[lali813]

תודה רבה ענבר

התשובה שלך עזרה לי מאד.
אכן מודל אפרת עזר לי וגם התשובה שלך.

 

[ענבל כהן חמו]

לכבד

שלום לך יקירה,יש סיבות רבות להפסקת אימון, ויש דרכים רבות לעשות זאת.
לעיתים המתאמן לא בשל, לעיתים אין התאמה בין המאמן למתאמן ולעיתים המאמן לא "קולע" לשפה ולרצונות של המתאמן.מבחינת המתאמן, לא תמיד הוא יודע להפריד בין האפשרויות, והרבה פעמים הוא מרגיש תסכול או כעס. לא תמיד הוא פנוי לעשות עם המאמן את הבירור הזה, וכדי להיות הוגנים צריך לומר שלא כל מאמן תמיד פנוי לעשות בירור כזה עם המתאמן ולגלות שהוא לא בכיוון, שאין התאמה, שהתהליך לא מתקדם.
לכן החשיבה שהמתאמנת "לא מכבדת" אותך לא כל כך מתאימה. אולי היא בחוויה של תסכול או כעס, אולי קרה משהו אחר לגמרי בחייה - כמו ילד חולה, שמעסיק אותה מאוד ולא התפנתה לחשוב על האימון שרק התחילה, ואולי, רק אולי אולי היא אדם לא מנומס ולא מכבד. זו האפשרות הקטנה ביותר מכל האפשרויות.
אם ברצונך להגיע לאיזו סגירה עם המתאמנת, הייתי בודקת את הדברים ממקום פתוח - מנסה להתקשר ולבדוק שוב. אם לא תענה, לשלוח מייל (עדיף) או סמס שבו את אומרת שאת רואה שהיא לא קובעת פגישה נוספת, והיית רוצה להבין האם יש משהו זמני שמונע ממנה להגיע לפגישות, או שהחליטה להפסיק את האימון. ואם החליטה להפסיק, שתשמחי לקבל משוב, בכתב או בטלפון כדי להבין מה לא עבד לה באימון.

השאלה שלך מחזירה אותי מאוד לנושא של הדרכה - אילו בדיוק השאלות שבהן הדרכה מלווה ועוזרת להבין ולצמוח מתוכן כמאמנת. אם את בהתמחות, אני מקווה שאת מקבלת הדרכה, ואם כן, זו שאלה מעולה להעלות שם. אם אינך מקבלת הדרכה, חשבי על הדרך בה תוכלי ללוות את עצמך בהדרכה.

 

[lali813]

תודה ענבל

אני מרגישה מאד לא נוח עם לפנות אליה שוב.
שלחתי לה SMS בו בירכתי אותה בברכת גמר חתימה טובה וגם כתבתי לה כמה מילים אישיות. אני מרגישה שמעבר לזה אני כבר מתחילה לרדוף אחריה ואני לא מעוניינת בזה.
ההתרשמות שלי ממנה מלכתחילה היתה שהיא לא היתה רצינית והסוף הזה לא מפתיע אותי.
את צודקת לגביי ההדרכה. לא הייתי מסתדרת בלי זה. בכל מקרה נחמד שיש גם את הפורום הזה, אתן מקסימות!

 

[SHOCOASH]

היי ללי

אני כה מזדהה עם תחושותייך . כן , גם לי זה קרה ויותר מפעם אחת . ואכן גם אני חשתי פגועה וחיפשתי את האשם בעצמי וצדקו הכותבות כאן שכנראה לקיחת האחריות שלנו כמאמנות בעיקר מתחילות , הינה בהחלט גבוהה יותר במקרים רבים מזו של המתאמנים. יש לנו מחוייבות כפולה : למתאמן ולעצמנו . הרצון להצליח ולתרום מיכולתנו וכישורנו ולחוות את הסיפוק המוחלטת שבנתינה הזו ובסיוע לאותו אדם . הגעתי למסקנה , לפחות לגבי ( אך מהמדריך שלי הבנתי שלא רק ) שמתאמנים צעירים בני 20+, בד"כ לא מסוגלים להיות מחויבים לתהליך ובד"כ גם לא שורדים את כולו . אני מ[, בניגוד לענבל , מציעה לבדוק בצורה אובייקטיבית ככל שניתן מהן הסיבות , האם קשורות אליי כמאמן , לכימיה בינן המאמן למתאמן או למתאמן עצמו .בכל מקרה קרה לך מקרה אחד בלבד. אני מציעה שתמשיכי בביטחון מלא קדימה . בהצלחה

 

[lali813]

תודה

 

[ordanco]

כן

זה דבר שיכול תמיד לקרות,
זה בולט יותר בסטאז.

זה השלב שמגלים את הגבולות של:

*עד כמה "להיכנס" לתוך הענין מול מתי עדין לא לגעת בנושא, עדין
*בין לתת אויר בעבודה ללהישאר שטחי מדי
*לשאול שאלות מול לא להתאפק ולתת עיצה קטנה שממש לא לענין
וכד'

כשמפשלים.... המתאמן לפעמים אומר ולפעמים לא
המתאמן לפעמים פשוט נעלם

ולפעמים זה ממש לא קשור אלינו.....

מה נשאר לנו?
להפיק מכך את המקסימום כשיעור,
להמשיך עם האמונה בעצמנו ובדרך שלנו,
ולהפגש עם הלקוח הבא
אורן

 

[lali813]

תודה אורן

 

[אופיר מנחם]

מתחבר למה שרשמו ומוסיף

1. עצם העובדה שהמתאמנת לא משלמת, יש מבחינתה פחות מחויבות. אם ניתן שווה לשקול לגבות מחיר סמלי לפחות. חינם נותן ערך מופחת למתאמן.

2. לגבי ההתנהגות, יש אנשים שמתקשים להתנהג בצורה נאותה, זה באמת קשה להם. אפשר לדמות אותם לילדים שמתקשים לשלוט ברגשותיהם הסוערים. לכן את יכולה לקחת רגע להתרכז ולעלות תמונה שלה כילדה קטנה בדמיונך. האם את האם התנהגותה מטרידה אותך עדיין באותה מידה?