משתפת...
הייתי אתמול בחתונה של מישהי שאני מכירה כבר המון זמן והמשפחות שלנו חברות טובות. לחתונה הגיעו כל המשפחות שחברות במעין קליקה. גם המשפחה שלי הייתה בקליקה הזאת עד לפני כשנה. הקשר שלנו לקבוצה היה דרך אבא שלי, כי זו קבוצה של צרפתים וגם הוא היה צרפתי. כשהוא נפטר הם ממש תמכו בנו בהתחלה, אבל אחרי שעברנו דירה (קודם גרנו ממש ליד כולם) הקשר די התנתק. אז מצד אחד היה נחמד לראות את כולם, הם בכל זאת היוו חלק נכבד מהילדות שלי וזה די נוסטלגי. מצד שני, היה לי נורא קשה לראות אותם נהנים, צוחקים, רוקדים ושמחים בלי אבא שלי. הוא בטח היה כל כך נהנה אתמול. וכולם היו שם, ממש כולם. ונורא בלט לי שהוא חסר (חסרונו תמיד בולט, אבל לחיי היום יום כבר התרגלתי, כנראה שלאירועים עדיין לא). וראיתי את האבא של הכלה, והוא כל כך התרגש. וחשבתי על זה שאחי הגדול בטח יתחתן בשנים הקרובות ואבא שלי לא יהיה שם ואמא שלי תהיה שם לבד. ובתוך כל השמחה הזאת, נהיה לי נורא עצוב...
הייתי אתמול בחתונה של מישהי שאני מכירה כבר המון זמן והמשפחות שלנו חברות טובות. לחתונה הגיעו כל המשפחות שחברות במעין קליקה. גם המשפחה שלי הייתה בקליקה הזאת עד לפני כשנה. הקשר שלנו לקבוצה היה דרך אבא שלי, כי זו קבוצה של צרפתים וגם הוא היה צרפתי. כשהוא נפטר הם ממש תמכו בנו בהתחלה, אבל אחרי שעברנו דירה (קודם גרנו ממש ליד כולם) הקשר די התנתק. אז מצד אחד היה נחמד לראות את כולם, הם בכל זאת היוו חלק נכבד מהילדות שלי וזה די נוסטלגי. מצד שני, היה לי נורא קשה לראות אותם נהנים, צוחקים, רוקדים ושמחים בלי אבא שלי. הוא בטח היה כל כך נהנה אתמול. וכולם היו שם, ממש כולם. ונורא בלט לי שהוא חסר (חסרונו תמיד בולט, אבל לחיי היום יום כבר התרגלתי, כנראה שלאירועים עדיין לא). וראיתי את האבא של הכלה, והוא כל כך התרגש. וחשבתי על זה שאחי הגדול בטח יתחתן בשנים הקרובות ואבא שלי לא יהיה שם ואמא שלי תהיה שם לבד. ובתוך כל השמחה הזאת, נהיה לי נורא עצוב...