פנתרית סגולה
New member
משתפת....
עכשיו הלכתי להתעמל על מכשירים בחורשה ליד ביתנו. על ספסל מול המכשירים ישב זכר.
כשעוד עמדתי ליד המכשירים הרגשתי שהלה מרים עיניים בולשות בציפיה חרמנית לראות "מופע" מחרמן.
הנעתי קצת את זרועותי לחימום ראשוני, עם הגב אליו, והרגשתי את מבטו הבולש תקוע בגבי. קיצרתי את החימום.
מלכתחילה החלטתי לשים קץ לענין, וכשעליתי על המכשיר הראשון אמרתי בקול ברור: חארה. אמרתי זאת כמה פעמים.
בתחילה לא חדלתי להיות מודעת למבטו הבולש. גם כשעליתי על המכשיר השני השתדלתי להתעמל עם הגב אליו, וגם שם אמרתי: חארה.
בין תרגיל לתרגיל היתה ההוראה בשלט לחכות דקה, והחלטתי להתנהג בנינוחות גמורה , לעמוד שם ולספור את הדקות בלי להסגיר שום אי נוחות. המקום שלי, המכשירים שם בשבילי, אני מפעילה את זכותי.
במכשיר השלישי נזכרתי איך ילד זכר התעמל עליו: הלה (וזכרים בכלל) הלא אינו חשוף למבטים בולשים וחרמניים, הוא מתעמל כששום self consciousness לא ניכרת עליו. החלטתי לעשות כך. ההתעמלות על המכשיר הזה קראה לתנועות רגליים מהירות, ואני עשיתי אותן תוך חשיבה על ההתעמלות בלבד, וגם השתדלתי שהתנועות אחורה (מעין בעיטות) תהיינה עזות. המכשיר ממוקם כך שתנועות אלה היו מכוונות אל היושב הזה. בשלב זה הרגשתי שמבטו חדל לבלוש, והחרמנות פסקה.
עם כל זאת, קיצרתי הרבה את ההתעמלות על המכשיר הזה. כל החשק להתעמל נגמר לי.
אז בנות, יש דרכים לנטרל את חרמנות הזחארות, ואף להעניש אותם. במקרה הספציפי הזה אמנם לא התמדתי.
אחד העונשים לזחארות (והנאה בשבילנו) הוא לנעוץ מצדנו בזכר מבטים בולשניים, לדמיין לנו את איבר מינו ואת גופו (המכוער בד"כ) בכלל. אפשר בהחלט לדמיין גם מעשים שונים שאנחנו עושות בו (משיכה, לישה, ועוד.) בהנאה לכן!
עכשיו הלכתי להתעמל על מכשירים בחורשה ליד ביתנו. על ספסל מול המכשירים ישב זכר.
כשעוד עמדתי ליד המכשירים הרגשתי שהלה מרים עיניים בולשות בציפיה חרמנית לראות "מופע" מחרמן.
הנעתי קצת את זרועותי לחימום ראשוני, עם הגב אליו, והרגשתי את מבטו הבולש תקוע בגבי. קיצרתי את החימום.
מלכתחילה החלטתי לשים קץ לענין, וכשעליתי על המכשיר הראשון אמרתי בקול ברור: חארה. אמרתי זאת כמה פעמים.
בתחילה לא חדלתי להיות מודעת למבטו הבולש. גם כשעליתי על המכשיר השני השתדלתי להתעמל עם הגב אליו, וגם שם אמרתי: חארה.
בין תרגיל לתרגיל היתה ההוראה בשלט לחכות דקה, והחלטתי להתנהג בנינוחות גמורה , לעמוד שם ולספור את הדקות בלי להסגיר שום אי נוחות. המקום שלי, המכשירים שם בשבילי, אני מפעילה את זכותי.
במכשיר השלישי נזכרתי איך ילד זכר התעמל עליו: הלה (וזכרים בכלל) הלא אינו חשוף למבטים בולשים וחרמניים, הוא מתעמל כששום self consciousness לא ניכרת עליו. החלטתי לעשות כך. ההתעמלות על המכשיר הזה קראה לתנועות רגליים מהירות, ואני עשיתי אותן תוך חשיבה על ההתעמלות בלבד, וגם השתדלתי שהתנועות אחורה (מעין בעיטות) תהיינה עזות. המכשיר ממוקם כך שתנועות אלה היו מכוונות אל היושב הזה. בשלב זה הרגשתי שמבטו חדל לבלוש, והחרמנות פסקה.
עם כל זאת, קיצרתי הרבה את ההתעמלות על המכשיר הזה. כל החשק להתעמל נגמר לי.
אז בנות, יש דרכים לנטרל את חרמנות הזחארות, ואף להעניש אותם. במקרה הספציפי הזה אמנם לא התמדתי.
אחד העונשים לזחארות (והנאה בשבילנו) הוא לנעוץ מצדנו בזכר מבטים בולשניים, לדמיין לנו את איבר מינו ואת גופו (המכוער בד"כ) בכלל. אפשר בהחלט לדמיין גם מעשים שונים שאנחנו עושות בו (משיכה, לישה, ועוד.) בהנאה לכן!
