משתפת בכאב
היי בנות, קודם כל נעים מאוד, אני פעם ראשונה בפורום , ופעם ראשונה אני כותבת ומשתפת ברגשות שלי,
אני בת 26 , התחתנתי לפני 8 חודשים , ויש לי עוד 4 אחיות הכי קטנה בת 14 והכי גדולה בת 28 , יש לי אבא מקסים בן 53,
ואבדתי את אימי לפני 3 חודשים .
אמא שלי חלתה בסרטן השד לפני כשנתיים בגיל 46, היא הצליחה להילחם במחלה, והמשיכה חיים .. חגגה וכייפה נסעה לחול .. הייתה בחתונה שלי והכל היה ממש בסדר ושיגרתי,
לפני כ- 5 חודשים גילו אצלה גרורה (גידול) שהגיעה למוח ובכך תוך חודש וחצי היא נגמרה לי בין הידיים . בגיל 48 ביום הולדתה היא נפטרה. ונשארנו 5 בנות ללא אמא.
ואבא שהיה תלוי באישה שלו, שלא ידע לבשל , לנקות או לעשות משהו שקשור בבית. הוא היה המפרנס היחידי. ואמא שלי גידלה אותנו. נשאר ללא בת זוג
אף פעם לא חשבתי שאני אהיה בסיטואציה כזו בגיל כזה.
אני יכולה לספר שאימי אהבה את החיים, והייתה אישה מלאת חום ואהבה.
כל יום שאני קמה וממשיכה בחיים אין רגע שהיא לא נמצאת במחשבות שלי לפעמים בזיכרונות טובים ולפעמים בזיכרונות נוראיים מהמחלה שלה.. אני יכולה להגיד שבחודש האחרון לחייה היא איבדה צלם אנוש. וזה ממש טראומה עבורי ועבור האחיות שלי , אני טיפלתי בה וסעדתי אותה, ועכשיו אני רק רוצה להתמודד עם הכאב והסיוטים . ולהמשיך חיים ולהביא דור חדש לעולם ... אני מקווה שיהיו לי את הכוחות . כולם חושבים שהכל בסדר, שהמשכתי בחיים, ואני חזקה, הרי הם לא רואים את הבכי, הצרחות לאלוהים ולשמיים.. הרצון שתשמע אותי,שתחבק אותי כמו פעם, אז אני קמה הולכת ואפילו מחייכת, אבל רק מי שבאמת מכיר יודע שמדובר בחיוך מזוייף, אני שמה מסכה ומשחקת את המשחק..
הרי שום דבר לא יהיה כמו פעם.
היי בנות, קודם כל נעים מאוד, אני פעם ראשונה בפורום , ופעם ראשונה אני כותבת ומשתפת ברגשות שלי,
אני בת 26 , התחתנתי לפני 8 חודשים , ויש לי עוד 4 אחיות הכי קטנה בת 14 והכי גדולה בת 28 , יש לי אבא מקסים בן 53,
ואבדתי את אימי לפני 3 חודשים .
אמא שלי חלתה בסרטן השד לפני כשנתיים בגיל 46, היא הצליחה להילחם במחלה, והמשיכה חיים .. חגגה וכייפה נסעה לחול .. הייתה בחתונה שלי והכל היה ממש בסדר ושיגרתי,
לפני כ- 5 חודשים גילו אצלה גרורה (גידול) שהגיעה למוח ובכך תוך חודש וחצי היא נגמרה לי בין הידיים . בגיל 48 ביום הולדתה היא נפטרה. ונשארנו 5 בנות ללא אמא.
ואבא שהיה תלוי באישה שלו, שלא ידע לבשל , לנקות או לעשות משהו שקשור בבית. הוא היה המפרנס היחידי. ואמא שלי גידלה אותנו. נשאר ללא בת זוג
אף פעם לא חשבתי שאני אהיה בסיטואציה כזו בגיל כזה.
אני יכולה לספר שאימי אהבה את החיים, והייתה אישה מלאת חום ואהבה.
כל יום שאני קמה וממשיכה בחיים אין רגע שהיא לא נמצאת במחשבות שלי לפעמים בזיכרונות טובים ולפעמים בזיכרונות נוראיים מהמחלה שלה.. אני יכולה להגיד שבחודש האחרון לחייה היא איבדה צלם אנוש. וזה ממש טראומה עבורי ועבור האחיות שלי , אני טיפלתי בה וסעדתי אותה, ועכשיו אני רק רוצה להתמודד עם הכאב והסיוטים . ולהמשיך חיים ולהביא דור חדש לעולם ... אני מקווה שיהיו לי את הכוחות . כולם חושבים שהכל בסדר, שהמשכתי בחיים, ואני חזקה, הרי הם לא רואים את הבכי, הצרחות לאלוהים ולשמיים.. הרצון שתשמע אותי,שתחבק אותי כמו פעם, אז אני קמה הולכת ואפילו מחייכת, אבל רק מי שבאמת מכיר יודע שמדובר בחיוך מזוייף, אני שמה מסכה ומשחקת את המשחק..
הרי שום דבר לא יהיה כמו פעם.
