משתפת אתכם

[א מ א מ י ק ה]

משתפת אתכם

הבן היקר שלי (חגג 8 שנים החודש) נוטל כיום קונצרטה 18 מ"ג וריספונד (המקביל של ריספרדל רק זול בהרבה) 3.5 מ"ג . משהו מאוד מוזר בהתנהגות שלו. הוא הפסיק להיות אלים אבל הוא החל להרטיב במיטה ויותר מכך עם הזמן החל להתעלם מזה שהוא רטוב, הוא מסתובב עם הרטיבות. לפני שבוע גם עשה ברכב ממש דקות ספורות לאחר שיצאנו מהסופר שם יש שירותים. מה שלא השתנה זה שהוא בקושי אוכל. בבית הספר הוא עושה מה שהוא רוצה. (עדיין אני "נלחמת" עבורו לקבלת סייעת צמודה). עולה על שולחנות, צועק, מסרב לעשות מבחנים ולהכין שיעורים.... הרופאה הוסיפה לו אנאפרניל אבל לאחר יומיים הוא החל להתקשר הביתה שהוא רוצה אותי. הוא גם כך ילד שמאוד תלוי בי ויחד עם זאת מאוד אוהב ללכת לשחק עם חברים. אבל פתאום הוא החל עם זה שהוא רוצה הביתה, יוצא ומתגנב למזכירות להתקשר אלי שאבוא לקחת אותו כי הוא מתגעגע. מי שזוכר, בתחילת השנה הבאתי לידיעת הילדים את הטוראט, בהסכמתו כמובן והילדים מאוד אוהבים אותו והוא מאוד מקובל. כך שאני שוללת בעיה בבית הספר כמעט ב-90 אחוזים. הוא מעדיף ללכת לצהרון ולא לבית הספר ואני... מתמוטטת. אני מרחמת עליו כי אני מודעת ליכולות שלו אבל הוא פשוט החליט לעשות מה שהוא רוצה. כפי שהסברתי למורה שטוענת שאינו מכין שיעוןרים - אני עוזרת לו אבל כמו שאומרת הממרה הידועה "ניתן להביא את הסוס אל הבאר אך לא ניתן להכריח את הסוס לשתות ממנה". בבית הוא מאוד כועס כשאינו מקבל מה שהוא רוצה "ועכשיו!", הוא בועט מקלל, משתולל, צורח... וכשנרגע הוא מתנצל. אני מקווה שלא יחזור להיות אלים... הוא ילד כל כך מקבים עם רגישויות ותובנות מדהימות. מאידך מאוד ילדותי, מסרב ללכת לחוגים למרות שהוא כשרוני בעיקר במשחק. הוא אוהב להתלבש בבגדים של אחותו ולשחק בבובות מאז ומתמיד וגם לבתחפש ואיני מונעת את זה ממנו.. אם יש למישהו ניסיון דומה, עצות.... אשמח מאוד להתעדכן... תודה מיקה

 

[מירב1965]

בני בן 12 ונוטל רק 1 מ"ג

רספרדל (מקורי) נראה לי קצת מוגזם 3.5 לילד בן-8, אולי כדאי להתייעץ שוב עם הרופאה? לגבי קונצרטה בני נוטל 36 מ"ג ואני רוצה לומר לך שהתחושה שלי שהקונצרטה גורמת להרבה חרדות, אני רואה את זה על בני ואני גם שומעת מכמה אנשים את אותו הדבר.... ישנן גם תקופות כמו עכשיו שמזג האויר משתנה וגורם גם להתגברות כל הסמפטומים, ולכן צריך לקחת צעד אחד אחורה ולנסות ולהרגיע את המצב ז"א לא ללחוץ יותר על הילד שיכין שיעורי בית למשל, ובבית הספר לאפשר לו יותר לצאת להפסקות יזומות כשהוא מרגיש שקשה לו. אני הגעתי להסכם כרגע עם ביה"ס שבני לא יעבור מבחנים, אלה יגיש אותם בתור עבודה, אני לא לוחצת על שיעורי הבית, מספיק יש לו פעמיים בשבוע מורה מתקנת באופן פרטי שיושבת איתו על החומר הנלמד והוא מתקדם בקצב שלו וכמובן שהיא והמורה מתואמות טלפונית על התקדמותו. במצבים כאלה גם עדיף שתקחי אותו לבילוי של 1:1 לכיף ביחד ולדבר, תנסי גם מגע בכפות הרגליים אצלנו זה עוזר ומרגיע בדר"כ ודרך זה גם יש לנו תקשורת טובה. מאחלת לך שהימים יעברו עליכם בקלות

 

[חגית35]

ריטלין וחרדה

מה שהמחקרים מראים זה שמי שלא איבחנו אצלו חרדה מוסווית ונטל ריטלין היא בפוטנציאל להחמיר את החרדות מאוד אבל מידיעה של כמה בעלי מקצוע הבנתי שעם הקונצרטה והריטלין המושהה זה כמעט לא קיים רק בריטלין הרגיל דוקא

 

[א מ א מ י ק ה]

הכל כמעט נעשה

הוא יוצא להפסקות יזומות, למורה יש מחסן מסטיקים... בילוי של 1:1 יש לא מעט והמון שיחות שלאו דווקא קשורות לבית הספר ו"לבעיה" אלא קשורות אליו כילד, כישות יחידנית ולא כ"בעיה" או כ"ילד עם בעיה". כשהוא מצליח להתגבר על הדחפים (שהגבול בין נשלט לא נשלט מאוד מטושטש), הוא מקבל הרבה ח"ח. בנוגע לתרופות: ידוע שקונצרטה מעלה "שדים" (אם היו קיימים וחבויים) מהתחתית על פני השטח בין אם זה פחדים או שקרים או כל דבר אחר. הבת שלי למשל החלה לפחד מהמים היורדים בשירותים ואז הפחד עבר לפחד להתקלח לבד (היא בת 9). הבן שלי לא ממש מדבר על פחדים אבל הוא מתנהג כאילו "אין לו אלוהים" עושה מה שבא לו, יוצא מהכיתה נכנס למזכירות וללא רשות אם אין איש בשטח מתקשר אלי הביתה, עולה על שולחנות ורוקד ריקודי גשם בליווי שאגות אינדיאנים. הערב שוחחתי עם המחנכת שדווקא טענה שהוא היום חזר לנהוג באלימות. לגבי הריספונד / ריספרידקס/ריספרדל - לדבריה של הרופאה הפסיכיאטרית ניתן לקבל עד 6 מ"ג. אבל או שהריספונד לא יעיל וצריך לחזור לריספרדל או לנסות את ריספרידקס... אבל עם מינונים שכאלה זו בעיה לעמוד בעלויות. עד לפני חודשיים שילמנו כ-1,400 ש"ח בכל חודש וכעת כאשר שניהם איבדו איזון ללא כל סיבה נראית לעין (הכוונה לשינוי כלשהו בחברה, במשפחה) - הסכומים יכולים להגיע ל-2,000 ש"ח בכל חודש וזאת בנוסף לכל ההוצאות של פסיכולוגים... זה נהיה מאוד כבד אבל אם לא תהיה ברירה ... נעשה כל מה שיכול להיות להם טוב נקצץ קצת פה וקצת שם... (למרות שטוענים ששלושת התרופות המוזכרות לעיל מורכבות מאותם חומרים... לא מבינה את ההבדלים העצומים בעלויות). אגב ניסיתי המון (לתקופות) טיפולים טבעיים, ויטמנים ועוד... כשהמקרה הוא לא קל מאוד זה לא עוזר אפשר רק לשלב את זה עם הטיפול הקונבנציונאלי.... את המורה של הבן שלי מטריד קצב ההתקדמות שלו אותי לא. אותי מטריד החוסר יכולת - אם לקרוא לזה כך - לקבל סמכות, להשתלב במסגרת... היום דווקא שוחחתי עם היועצת ועם מנהלת בית הספר וטענתי שאם כך וכך הוא נמצא בחוץ אז מה הטעם לשלוח אותו לבית הספר? אם היתה לי אפשרות להפסיק לעבוד (איך אפשר...) הייתי אולי מוציאה אותו מהמערכת הזו שאני כל כך אבל כל כך לא מאמינה בה, כל כך חושבת שהיא לקויה ואטומה.... (סתם לדוגמא... ישיבה בקבוצות עד כיתה ה'.... מי שחזק מצליח ומי שלא טובע. אילו הישיבה היתה זוגות זוגות למורה היתה יותר שליטה והיה פחות בלגאן...) והייתי לוקחת אותו לטייל בטבע ודרך זה מלמדת אותו את החשבון והעברית... ומחזירה את הרצון שלו ללמוד כי הוא רצה... טוב... אלך לישון כבר היום... היה לנו שבוע לא קל והוא עדיין לא הסתיים.... מחר עוד יום של מאבקים עם הביורוקרטיה והמערכת... לילה טוב

 

[גובלינית]

../images/Emo26.gif../images/Emo26.gif אמאמיקה../images/Emo201.gif

את מתארת מספר בעיות: א. אפשרות שהילד לא מאוזן תרופתית - אישית, אני לא מכירה שינויים בהתנהגות (כמו הרטבה) עקב טיפול בריספרידל ו/או קונצרטה/ריטלין. אני כן מכירה שינויים לרעה בהתנהגות - בעיקר התפרצויות זעם ובעיות בזיכרון על רקע טיפול באנפרניל. באופן כללי - הרטבה יכולה להצביע על חרדות ואנפרניל אמור לתת לזה מענה. בכל מקרה, את התשובה לגבי תרופות יכולה לספק רק הרופאה. ב. הילד מעדיף צהרון ומתחמק מבית הספר בכל מיני תואנות - מדובר ב"סימן מעיד" לבעיה כלשהי בבית הספר. חשוב לבדוק מה המקור מול הילד וגם מול המורה. ג. הילד לא אוהב להכין שיעורים - יכול להיות שהוא לא פנוי רגשית להשקעה בלימודים. יכול להיות גם, שיש בעיה אובייקטיבית או פיזיולוגית אחרת שמפריעה לו. צריך לשלול זאת: בדיקות כלליות (כולל ראיה ושמיעה) וגם בדיקות דם (ויטמינים ומינרלים - דגש על B12). ואולי גם אבחון לקויות למידה. ד. בעיות התנהגות (התפרצויות), בעיות הסתגלות (סירוב ללכת לחוגים) - יכולות לנבוע גם מחרדות. אולי הוא פוחד שיברח לו פיפי. בכל מקרה - הקטע של הרטבה יכול להצביע על בעיה רגשית. לגבי משחק בבובות והבגדים של אחותו - לא מבינה כל כך בתחום זה. לכן, אני מציעה להתייעץ עם פסיכולוג קליני התפתחותי או התנהגותי. מבקשת לסיים באמירה אישית - כ"אמא לאמא"; להבנתי, כל הסימנים מצביעים על כיוון אחד - ועושה רושם שהילד סובל מחרדות. ניתן בהחלט להבין את הדאגה - אבל אסור לך להיכנס ללחץ. ילד חרד מחפש דבר אחד בלבד: ביטחון. וזה מה שחשוב לשדר לו (אפשר לעבוד על זה). בנוסף - חשוב מאד מאד לדבר עם הילד על מה שעובר עליו. לנסות להגיע אליו, לעולמו הפנימי

בכל דרך אפשרית

(משחק, טיול על שפת הים, "יום כיף" וכד'...). גם על מנת שלא ירגיש שהוא לבד עם הפחדים שלו וגם על מנת להבין מה הדרך הטובה ביותר לעזור לו. אז - בהצלחה והרבה כוח

 

[א מ א מ י ק ה]

אין בעיה בבית הספר....

כך למעשה ניתן לומר כיוון שהוא מאוד מקובל בחברה. הילדים מאוד אוהבים אותו ומאוד מקבלים אותו כפי שהוא ואפילו מחפשים את חברתו. הבעיה שכן יכולה להיות וקשורה לבית הספר היא שיש לו בעיה להתמודד עם קשיים והוא מוותר ומתעצבן. בדיקות הדם שלו בסדר גמור... לגבי הפיפי זה התחיל רק בחודש האחרון. הוא עומד לעבור מבדק דידקטי/פסיכודידקטי כי למרות מה שטענה המורה (שהוא קולט חשבון) הוא לא ממש... ויש לי תחושה שאולי מדובר בדיסקלקוליה שהרי קשה לו להבין למה 6 פחות 4 לא יכול 7. יש לו בעיות רגשיות ואנחנו מנסים בכל דרך להעצים את מעלותיו ופחות להתייחס ל"מגרעותיו" אני תמיד אומרת לו שיש בו כל כך הרבה אור, יופי, חוכמה, כישרון ויכולת מיוחדת לשים לב לדברים הכי קטנים שכולם מפספסים. לגבי ההרטבה אנחנו פשוט משתדלים להוציא אותו לשירותים מאוחר בלילה ואז הוא קם "יבש". הוא כן שולט ונראה כאילו זה מתוך עצלות ו/או בכוונה ולא מתוך פחד... קשה לדעת... אני ובעלי מבלים איתו (כל אחד בנפרד) 1:1 לא מעט כפי שכבר כתבתי בהודעה הקודמת. אני משוחחת איתו הרבה ויש לו שיחות עם מטפלת פעם בשבוע.... אני משוחחת איתו ומנסה לדובב אותו לספר דברים ורק מנסה למדר מה שקר ומה אמת כי הוא נוהג לשקר אפילו על דברים חסרי משמעות והוא ילד שיודע שאין לו ממה לחשוש כשהוא מספר את האמת והסברנו לו שרק בדרך של אמת נוכל לעזור לו וגם אם אנחנו לפעמים כועסים כעס אינה מילה הפוכה לאהבה וזה לא משנה את הרגש שלנו כלפיו. נקווה לטוב... לילה טוב ותודה

 

[גובלינית]

גם אם "אין לו אלוהים" לא אומר שהילד לא סובל

מחרדות - מה גם שכל מה שאת מתארת יכול להוביל דווקא לכיוון זה... כולל השקרים וההרטבה... חשוב להיות קשובים לכל הסימנים האלה ולתת להם התייחסות. אני ממש דוחקת בך להתייעץ בנושא עם הפסיכלוגית. לגבי בית ספר - אם (כדבריך) - לילד בעיה להתמודד עם קשיים ואז הוא מוותר ומתעצבן. אז זו בהחלט בעיה וצריך לטפל בה. אבל, קודם כל - לבדוק מה הקשיים שלו. יכול להיות שדסקלקוליה זה הכיוון וטוב שאתם הולכים לבדוק את זה. לגבי התרופות - אולי אפשר במקום ה"קוקטייל" לחשוב על לעבור ל"דיפרקסן" (desipramine). כפי שציינתי, נראה לי שמרכיב החרדה הוא דומיננטי יותר. הדיפרקסן (desipramine) אמור לעזור גם בהיבט זה וגם נמצא (ע"י פרופ' טלי שגיא) שהוא יכול לסייע בריכוז, בהתנהגות ובטיקים.

 

[א מ א מ י ק ה]

אני בטוחה שהוא סובל

ואני יודעת שהוא סובל. מספיק שאני מביטה בעיניים שלו ואני רואה את זה וזה שובר לי את הלב. אין יום שאני לא בוכה וכואבת (לא בנוכחותו חלילה!!!) הוא בטיפול ובשיחות ואנחנו מאוד קשובים לבעיותיו. בנוגע לתרופות, את ה"קוקטייל" קיבלנו מהרופאה המטפלת (פסיכיאטרית) וזאת לאחר שגם לפינ מתן התרופות וגם במהלך החופשים ניסינו דרכים חלופיות. תודה על המידע לגבי הדיפרקסן, אני אברר את זה עם הרופאה כי מה שבטוח שהקוקטייל הנוכחי כבר לא עובד. המצב מחמיר היום הוא גם עשה את הדבר השני במיטה... ברור שמשהו כאן לא בסדר בעליל. אנחנו משוחחים איתו לא מתוך האשמה חלילה מנסים לדובב אותו לספר אבל הוא נראה עליז ושמח וממש לא מפוחד למרות שהתלות שלו בי (כשהולכים לטייל חייב לאחוז את היד שלי) מעידה על פחדים. בשיחות הוא מדבר שהוא פוחד ממכשפות ומפלצות. הוא לא צופה בערוצי ג'טיקס ושאר הערוצים בהם יש סרטי אנימציה רוויים באלימות. הוא ממש לא אוהב את זה. הוא אוהב את הופ (וטוב שכך...) מנסים עדיים לברר את הפחדים. ההרטבה והיום "היציאה" נראים לי יותר כתגובה לתסכולים אבל העניין בבדיקה. עוד יום של "מאבקים" עם המערכת... תודה על ההתייחסות והניסיון לעזור שיהיה יום נפלא ורגוע לכולם מיקה

 

[גובלינית]

../images/Emo189.gif זה טוב שהילד מדבר על הפחדים שלו

ממכשפות וממפלצות. זה יכול לשמש כקצה חוט להמשך: א. ממליצה על הספר "חיית החושך" של אורי אורלב - מה שיכול לדובב אותו עוד יותר. ב. להתייעץ עם המטפלת לגבי דמיון מודרך - כמו, להסתכל למפלצת בעיניים עד שהיא תברח בעצמה. ג. לשמוע שירים או סיפורים מצחיקים לפני השינה. אצלינו זה עבד - לאט, לאט - אבל בטוח.. בהצלחה!

 

[א מ א מ י ק ה]

תודה../images/Emo140.gif

מנסים באמת לעשות הכול... ותודה על הרצון של כולם והעזרה והעצות

 

[חגית35]

רק תוספת קטנה כי ענו לך נהדר

ייתכן והוא ישן עמוק מידי בגלל הריספונד לא יודעת אם זה קביל במ"ג לריספרדל, לא היה לי ניסיון איתה אבל עם ריספרדל כן וכן - ואם הם מקבילות אז הרי שזה מינון גדול מאוד לגילו ובכלל... פגשתי השבוע מישהי מבוגרת שנוטלת 2 מ"ג ריספרדל ומאוד קשה לה כי היא רדומה כל היום והיא אפילו לא הבינה שזה מהריספרדל אז בהחלט ייתכן וזה עושה את שנתו עמוקה מאוד ויש מקום לבדוק אם התפרצויות הזעם היו שם לפני התרופה אנפרניל כי היא יכולה מאוד לגרום להם למי שהיא לא מתאימה לו נסו לבדוק מה קורה אם נותנים את הריספרדל בבוקר זה גם יסדר ויאזן את עניין התיאבון- כי אז הוא יאכל גם בזמן ההשפעה של הקונצרטה וזה עשוי לא לעשותו מנומנם מאוד בלילה ואז אולי שנתו לא תהיה כבדה מידי אין שום בעיה או הכרח לתת ריספרדל בערב- אני הייתי נותת בבוקר ממילא ההשפעה היא מתמשכת אבל כנראה שיש בכל זאת אפקט חזק בשעות הראשונות לאחר נטילתה והקונצרטה תמתן גם את זה וגם אולי יהיה לו יותר תיאבון בבוקר וביום והוא יאכל בשעות העירות שלו) לגבי התקפי הזעם- מנקודת ראות של מי שלומדת כעת תחום מרתק ומעניין- ניתוח התנהגות יישומי אוכל רק לאמר שנדלק לי אור אדום למה רק בכתה יש לו התפרצויות זעם ובצהרון לא? ופה השאלה היא גם התשובה אולי ובזהירות אני אומרת ייתכן ובצהרון האוירה אינה של למידה מחייבת ויש יותר חופש ופחות לחץ ממטלות ודרישות כלפיו ובכתה לא אז אולי הוא התרגל שכשהוא מתפרץ הוא מקבל אפשרות לצאת ולהתאוורר ולמד שזה עובד ולכן ההתפרצות ובצהרון אינו זקוק לזה כי יש לו אויר אם יימצא התחליף (ואני סקפטית ומאוכזבת מרמת שת"פ של בי"ס רגיל בעניין) ויימצא לו שיטה שתאפשר איתור המוקדים שגורמים לרמת הזעם לעלות מבעוד מועד ולעמיד בפניו סיטואציות שיזמנו מצבי למידה ללא הדרישות שמפוצצות אותו אלא חלופיות- אולי זו תהיה תחילתה של דרך אבל את זה לצערי אפשר יותר לעשות במסגרות עם המון רצון טוב ותמיכה או במסגרת חינוך מיוחד במסגרת רגילה אפילו ללא סייעת שלא לדבר גם מי היא הסייעת ומה טיבה - אני מאוד סקפטית וזה גם כי נכוויתי קשות עם בני

 

[א מ א מ י ק ה]

נכון...

ייתכן שמדובר בשינה עמוקה אבל... הוא מקבל חלק מהמנה בבוקר וחלק בערב. אולי מדובר בלעושת דווקא, כי זה משהו שהוא יכול לשלוט בו והוא רק שלו... (?!) גם בצהרון הוא סובל מהתפרצויות זעם ולעיתים אני נאלצת לבוא לקחת אותו וגם בבית כשהוא לא מקבל מה שהוא רוצה באותו רגע. ובכל זאת, אי אפשר לתת לו רק הנחות הוא צריך וחייב גבולות ויש לנו כמה גבולות ברורים בנושא חובות וזכויות בהתאמה למצבו כמובן. אנחנו מנסים להקפיד על הצבת גבולות ועל סדר יום כי זה מאוד חשוב אבל הפשוש המתוק הזה הוא אולי "אאוטסיידר" שיפתיע את כולנו בבוא היום. אנחנו נותנים לו גיבוי ומנסים לעזור לו עד כמה שניתן רק שהמכשול היחידי הוא מערכת החינוך שהיא אטומה ויבשה... למרות שמבחינת המסגרת הקטנה של בית הספר והמועצה הם מנסים לעשות באמת הרבה כדי לקבל סייעת צמודה. ובנוגע לסייעת הסברתי להם, מתוך ניסיון איזה סוג של סייעת הוא צריך כדי שתחזיר אותו בכל פעם למסלול כשהוא מתחיל להתפזר.... תודה תודה על התגובות... לילה טוב

 

[ניאור]

הרבה ממה שאת כותבת אני עוברת בעצמי

לבן שלי לאחרונה התפרצויות זעם בבית הספר בבית יחסית אין כמעט התפרצויות כאלה. הוא מטופל בריטלין וגם הוא מתנצל אחרי שהוא משתולל וצורח. אני לא הייתי מתוורת מהר על חוגים אולי אפילו מלווה אותו בנוכחות שלי שם אם הוא זקוק לי בתקווה שהוא יוותר עליי עם הזמן בהצלחה