החלטתי לספר סיפור......./images/Emo41.gif../images/Emo23.gif../images/Emo41.gif
עכשיו אחרי שישנתי לי במיטתי הנעימה התעוררתי ואני יכולה לעדכן על היום שעברתי. הגעתי לאיכילוב ראשונה (שבע בבוקר) , מדדו לי חום ולחץ דם , קבלתי מיטה ליד החלון (עם נוף מדהים
) לבשתי חלוק כחול ועליו ורוד , ונעלי בית מצחיקות וחיכיתי עד שבאו לקרוא לי , הרופא והמרדימה שאלו שאלות , מלאו בטפסים והובלתי (כמו עוורת כי לקחו לי את המשקפיים) לחדר ניתוח , שם הושיבו אותי על כסא/מיטה של גניקולוגים , תקעו לי אינפוזיה בצד אחד ובצד שני מד לחץ דם , המרדימה הזריקה לי חומר ואמרה שתכף אחוש סחרחורת , התחלתי להרגיש דופק מהיר ואמרתי לה שאני לא מרגישה טוב , היא אמרה שזה טוב ותוך כמה שניות נרדמתי כנראה.........הדבר הבא שאני זוכרת זה שהתעוררתי במיטה ליד החלון(איך הצליחו להרים אותי ולהעביר אותי? עד עכשיו אני תוהה, עם כל כובד משקלי
), מכוסה ומלאה צינורות , מסכת חמצן ועירוי ולמוניטור לדופק ולחץ דם , וסמרטוט דחפו לי בין הרגליים בשביל הדם ,הרגשתי כזה חוסר נוחות רציתי שיעיפו ממני את כל החוטים וללכת הביתה , כאבים בבטן הרגשתי קלים ביותר לא רציני, רציתי לשתות קפה
ולאכול סנדויץ
שהבאתי ולא נתנו לי
.רק אחרי שעתיים מורטות עצבים ואחרי ששתיתי את התה שהכינו לי ועשיתי פיפי לבד (ילדה גדולה
) שחררו אותי מכל החוטים ונתנו לי להתלבש וללכת. הגעתי הביתה אחרי שבדרך קניתי לי פנינים לבנות לדחוף.., והלכתי לישון עד עכשיו. בקיצור , חוויה לא עילאית ולא הייתי רוצה לעבור אותה שוב , אבל גם לא נורא כואב , (עכשיו כואב לי יותר אפילו). כמעט שכחתי ...הכי חשוב - שאבו שבע ( לא מדהים בכלל) ומתוכם הפרו באיקסי שש כי אחת לא היתה בשלה . קצת מאכזב כי זה גבולי וזה אומר שיש סיכוי שאצטרך לעשות זאת שוב , אבל זה מה יש , וזה כנראה כיוון שהפרוטוקול הוא ראשוני וניסיוני וכנראה לא אידיאלי עבורי ובכל זאת הצליחו להפיק גם ממנו משהו , כדי שלא ירד לתמיון (כל הכבוד לרופאים באיכילוב ). יום ראשון יודיעו כמה התחלקו וביום שני החזרה. אז תחזיקו לי אצבעות
מי שהגיעה עד כאן ( אחרי הסיפור הארוך ). תודה לכולם על זה שאתם פה בשבילי , וחושבים עליי ומחזיקים לי אצבעות אוהבת
דנדוש
דנדוש
