שני דברים
הדבר הראשון הוא שאני לא בטוח שהפרשנות המקובלת למשפט סייג לחכמה - שתיקה, היא הפרשנות הנכונה. סייג = גבול, כלומר הגבול לחוכמה הוא שתיקה. מי ששותק ולא אומר את דעתו, או מלמד אחרים אינו יכול להיות חכם. הדבר השני הוא שאין קשר בין שקט לבין שיחה פנימית. זה שאלון גל אומר זאת, לא עושה את זה נכון. אולי אפילו זה עושה את זה לא נכון. עדי