"משפחה לא בוחרים"

[פנה קוטה]

"משפחה לא בוחרים"

האם המשפט הזה נכון? הרי את בני הזוג שלנו אנחנו בוחרים וגם את המשפחה שלה/שלו באותה הזדמנות. האם אנחנו מתפשרים למען האהבה ומסרבים לראות את הנולד? כשאנחנו יוצרים משפחה חדשה זה לא מבחירה שלנו?

 

[אמא של נמ]

תלוי מי

הי מזל טוב פנה קוטה ובהצלחה בניהול החדש!!! איזה כיף שיש עוד פורום להסתובב בו בנחת כי ברור שבניהול כזה הכל יתנהל פה כמושצריך

לא יודעת איך כולם נוהגים, ברור שיש כאן גם בחירות וגם מזל. חושבים שבוחרים עם מי להתחתן ואח"כ מגלים שהרבה יותר קשה זה לבחור אם להמשיך ולהלחם על המשפחה החדשה שלך או לוותר ולנסות לבחור טוב יותר בפעם הבאה. בשני המקרים יש תשלום ויש תמורה אז שיהיה לכם יום מלא בחירות נכונות

 

[תפו ופוזה]

שמתי לב שגם אצליך הפורם נתקע../images/Emo10.gif

כבר מהבוקר עושה בעיות......

 

[אמא של נמ]

תלוי מי

הי מזל טוב פנה קוטה ובהצלחה בניהול החדש!!! איזה כיף שיש עוד פורום להסתובב בו בנחת כי ברור שבניהול כזה הכל יתנהל פה כמושצריך

לא יודעת איך כולם נוהגים, ברור שיש כאן גם בחירות וגם מזל. חושבים שבוחרים עם מי להתחתן ואח"כ מגלים שהרבה יותר קשה זה לבחור אם להמשיך ולהלחם על המשפחה החדשה שלך או לוותר ולנסות לבחור טוב יותר בפעם הבאה. בשני המקרים יש תשלום ויש תמורה אז שיהיה לכם יום מלא בחירות נכונות

 

[אמא של נמ]

תלוי מי

הי מזל טוב פנה קוטה ובהצלחה בניהול החדש!!! איזה כיף שיש עוד פורום להסתובב בו בנחת כי ברור שבניהול כזה הכל יתנהל פה כמושצריך

לא יודעת איך כולם נוהגים, ברור שיש כאן גם בחירות וגם מזל. חושבים שבוחרים עם מי להתחתן ואח"כ מגלים שהרבה יותר קשה זה לבחור אם להמשיך ולהלחם על המשפחה החדשה שלך או לוותר ולנסות לבחור טוב יותר בפעם הבאה. בשני המקרים יש תשלום ויש תמורה אז שיהיה לכם יום מלא בחירות נכונות

 

[אמא של נמ]

תלוי מי

הי מזל טוב פנה קוטה ובהצלחה בניהול החדש!!! איזה כיף שיש עוד פורום להסתובב בו בנחת כי ברור שבניהול כזה הכל יתנהל פה כמושצריך

לא יודעת איך כולם נוהגים, ברור שיש כאן גם בחירות וגם מזל. חושבים שבוחרים עם מי להתחתן ואח"כ מגלים שהרבה יותר קשה זה לבחור אם להמשיך ולהלחם על המשפחה החדשה שלך או לוותר ולנסות לבחור טוב יותר בפעם הבאה. בשני המקרים יש תשלום ויש תמורה אז שיהיה לכם יום מלא בחירות נכונות

 

[אור חבצלות]

בעצם אנחנו בוחרים רק את בן הזוג.

אבל אנחנו בוחרים איזו רמת תקשורת תהיה בין כל אחד ואת מבני המשפחה

 

[אור חבצלות]

בעצם אנחנו בוחרים רק את בן הזוג.

אבל אנחנו בוחרים איזו רמת תקשורת תהיה בין כל אחד ואת מבני המשפחה

 

[כל שנה בדצמבר]

לדעתי בבחירת בן הזוג שלנו אנחנו

גם בוחנים את הרקע המשפחתי - במישרין או בעקיפין, במודע או שלא. מה שאנחנו בודקים אצל בן/בת הזוג הוא יותר קפדני מאשר אצל ההורים או האחים והאחיות - שם אנחנו לא בודקים ברמת ההתאמה האישית לנו אלא באופן כללי. ולא בחרתי את משפחתו של בעלי, בחרתי בו .למזלי זכיתי גם במשפחתו.

 

[אמשל מילואימניק טחון]

"הזמנה לפגישה עם הסוציולוגיה"

ספרון קטן, אם אנ'לא טועה - בהוצאת "עם עובד", שקראתי לפני המוווון שנים. לא נמצא אצלי כרגע, אבל ממה שאני זוכרת אז התיאוריה שמוגשת שם בצורה מאד משכנעת, יש לומר, היא: למרות שנראה שאנחנו פוגשים מישהו/מישהי, מתאהבים ולא שמים לב לרקע שלו, להשכלה, למשפחה ולעוד אלף ואחד פרמטרים, הרי שבשיקלול הפנימי שלנו, לפני שאנחנו מה שנקרא "מתאהבים" - הנתונים האלה בהחלט נלקחים בחשבון, אם כי לא בצורה ממש מודעת. כשקראתי את הספרון אז, כשהייתי צעירה בכמה וכמה שנים, זה נראה לי מאד מכני, קר ולא נכון. היום - מרחק של שנים - וואללה, חושבת שיש בזה הרבה מן האמת. בלי התיזה הזאת קשה מאד להסביר איך מרבית האנשים בעצם מתחתנים עם אנשים "מסוגם" - מאותה דת, אותו גזע, אותו מוצא (פחות או יותר) והרבה פעמים אותו הרקע. ואל תבואו לי עכשיו עם דוגמאות שיפריכו את התיזה. אני יודעת שיש. מדעי החברה אלה לא מדעים מדוייקים, והיוצא מן הכלל בדרך כלל מעיד על הכלל עצמו.

 

[מ ר נ פ ש]

המשפט הזה נכון כשאנחנו ילדים

כשאנחנו מבוגרים, זכותנו להחליט עם מי להיות בקשר ובאיזה סוג קשר.

 

[אלמוגית 5]

אני חושבת שהחיים מכוונים אותנו ולא אנחנו את

החיים. את בן הזוג שלנו אנחנו פוגשים בד'כ במקרה. בעבודה, בצבא, בלימודים, אם לא היינו נמצאים באותו מקום עקב הנסיבות, היינו פוגשים אדם אחר ואולי אתו היינו קושרים את גורלנו. את הורינו אחינו אחיותינו ואת ילדינו איננו בוחרים. אנחנו מקבלים אותם. הדבר הראשון שמשפיע עלינו היא הופעה חיצונית, אח'כ באים שאר השיקולים, כי מטבע הדברים לוקח זמן להכיר את האופי (המזג ותכונות אחרות),

 

[pf26]

מסכימה איתך מאד

המון בחירות שלי נעשו בדיעבד, כי החיים גלגלו אותי לשם. אם הייתי ממשיכה בנח"ל - לא הייתי פוגשת את אישי בצבא, אם לא היינו נתקלים במודעה קטנה בעיתון - לא היינו מגיעים לגור במקום בו אנחנו גרים, אם הילדים שלי לא היו בגילאים מסוימים - לא הייתי יוצרת קשרים חברתיים עם חברים מסוימים, אם לא הייתי לומדת באונ' חוג מסוים - לא הייתי פוגשת את מי שהפכו להיות החברים הכי-הכי שלנו וכו' וכו'....

 

[פנה קוטה]

גם אני מסכימה איתך

(וגם אני הייתי בנחל) אבל האם אנחנו רואים כמובן מאליו את הדברים שקרו לנו או שבאיזה מקום היתה תרומה שלנו לעניין. למשל, אני, שהייתי מאוד מרדנית בצעירותי ועשיתי ההיפך מכל מה שאמא שלי רצתה, האם אני כזאת בגלל שכך היה או שבכל מקרה הייתי הופכת למה שאני היום? (קצת פילוסופיה על הבוקר)

 

[אלמוגית 5]

פנה קוטה, ברור שלא היית הופכת למה שאת היום

אינני יודעת במה את עוסקת היום. אבל לדוגמא: אם אמך היתה מפנה אותך לתכנית לימודים מסוימת והיית שומעת בקולה יכול להיות שעד היום היית באותו מקצוע. או שהיה טוב יותר ממה שהיום או פחות טוב. בתי למשל ידעה מגיל צעיר מאוד 5 ש' שהיא רוצה להיות אחות .אף אחד לא הצליח להניא אותה מדעתה אמרו לה קשה, מגעיל סירים חולים שום דבר לא עזר. היא אחות והיא אוהבת ונהנית מהמקצוע הוא ממש תפור עליה.. יכול להיות שאם היתה מקשיבה לקולות שאמרו לה לא ללכת היתה בוחרת מקצוע אחר ולא מאושרת בו או לא מתאימה לו ולא מגיעה להישגים. לעומת זאת חברה שלמדה אתה וסיימה בי'ס לאחיות אחרי תקופה שעבדה כאחות החליטה שלא מוצא חן בעיניה ועשתה הסבה מקצועית והיא מצליחה במקצוע החדש. מסקנה: אי אפשר לצפות מראש תוצאות של עשיה או אי-עשיה.

 

[פנה קוטה]

ברוב המקרים אנחנו מוצאים את עצמנו

בסופו של דבר עוסקים במשהו שאנחנו רוצים ומתאימים לו ויש כאלה ברי המזל שיודעים מגיל קטן מה הם רוצים להיות. אני הייתי בין אלה המתלבטים למדתי המון שנים מקצוע אחד שמאוד אהבתי ואחרי שנים בגיל לא צעיר (יחסית) עשיתי תפנית חדה והחלטתי לעסוק במה שאני הכי אוהבת. אני שומעת הרבה מקרים של אנשים ש"נתקעו" באיזה עבודה שהיא משתלמת או מגוננת או עם תנאים טובים מבלי להנות ממנה וזה גם סוג של החלטה שברבות הימים,לדעתי, מביאה לחוסר סיפוק עצמי וגוררת אחריה כל מיני דברים לא נעימים.

 

[pf26]

אני מניחה שאם הייתי ממשיכה והולכת לנח"ל

לא הייתי פוגשת את בן זוגי, אבי ארבעת ילדי. מן הסתם הייתי פוגשת מישהו אחר, הייתי נישאת לו ויולדת ילדים, אבל הם היו ילדים אחרים והזוגיות שלי היתה שונה. סביר להניח שהוא היה עובד במקום שונה מזה של בן זוגי הנוכחי לא היינו חיים שנים רבות בחו"ל. מבחינה מקצועית - כנערה ידעתי שאהיה פסיכולוגית קלינית או עו"ד. התחלתי ללמוד ותוך שנה עזבתי ועברתי למכללה למורים. הבנתי שהיעוד שלי (ככה אני רואה את זה) הוא להיות מורה לקטנטנים. אמא שלי כמעט וחטפה התקף לב.... אני מאד אוהבת את המשחקים האלה של "מה אם..." בסופם אני תמיד מחייכת בסיפוק ואומרת "שרק ימשיך ככה. טפו-טפו-טפו".