משפחה ועוד

[רגל1]

משפחה ועוד

הורי נשואים 38 שנים, יש להם זוגיות עם המון כבוד, הערכה, אהבה וחברות.
אני ושני אחיי גדלנו על ערכי משפחה מאוד גבוהים ומגיל אפס חינכו אותנו שהדבר הכי חשוב זה המשפחה.
אבא שלי ואני עובדים ביחד ובקשר חברות מאוד טוב.
אנחנו באמת חברים טובים ומבלים הרבה שעות ביום יחד.
אבא שלי בשבילי, הוא כל עולמי.
אני נשואה +2.5.
בזמן האחרון התגלו אלי הודעות לא טהורות בין אבא שלי למזכירה שלו. עדיין לא ידוע האם מתקיים רומן או רק פלרטוט התחלתי.(אבא שלי הוא עצמאי ויש לו חברה).
מאז אני לא יודעת איך כדאי לי לפעול אם בכלל.
ידוע לי שכשאר הפנה אליו בטענה כלשהיא ואנסה לברר האם יש משהו, ושכדאי שיעצור זאת, למען כולם, משפחה והעסק.... הוא יכעס מאוד ומאותו הרגע הקשר שלנו לא יחזור להיות כבקודם, במיוחד שעכשיו כאשר אני יודעת סוד עליו מול אימא שלי (שוב... אבא שלי ואימא שלי בקשר מאוד טוב, הם החברים הכי טובים אחד של השני והוא רוכש לה המון כבוד והערכה. הם מאוד נהנים במחיצת אחד את השנייה).
אשמח לעצה. האם כדאי לשוחח עמו על הנושא או לעזוב זאת?
כבר כמה ימים שאני לא מפסיקה לחשוב על זה ואני מסכלת על אבי בצורה שונה והוא גם חש זאת(לדעתי)
עצה בבקשה

 

[chenby]

מניסיון

של כמה פעמים שנכתב פוסט דומה לזה בפורום,
מומלץ לא להתערב ביחסים בין ההורים. מהסיבה שאין לנו באמת מושג.
ייתכן ואמא שלך יודעת, ייתכן ולא קורה שום דבר באמת, בטוח לא כמו שזה רץ אצלך בראש.
לפנות לאמא - בטח לא, כי אז את לוקחת צד, גם מלשינה על אבא שלך, וגם אין לך מושג אם היא יודעת כבר, ומה זה יעשה ליחסים שלך עם אבא שלך.
לפנות לאבא - אני לא יודעת אם כדאי, כי זה עלול להפוך אותו לחשדן לגבייך.
נראה מה עוד יכתבו לך. אבל תזכרי שהאמת לאמיתה בכל מה שקשור אליהם, לעולם לא תדעי, לא בודאות. אז אולי כדאי לנסות לשחרר את זה ולתת מקום ותשומת לב ליחסים הטובים והארוכים שיש להם.
בכל מקרה אם תפתחי את זה מולו, זה לא יהיה למען העסק או המשפחה, אלא למען סיפוק הצורך שלך לדעת בלבד.

 

[ivgy1980]

אל תתערבי, זו ליגה אחרת!

 

[בוביגירל]

אל תתערבי, את גם לא יודעת

מה באמת קורה בין אביך למזכירה שלו ובטח לא מול אמך.
הודעות לא טהורות?! איך הגעת אליהן? למה חיטטת בנייד שלו?

את יודעת עכשיו סוד? דברי איתו, תני לו להסביר את עצמו לפחות לפני שאת סוגרת עליו גליוטינה ואם זה כל כך מפריע לך.

את אולי חושבת שאת יודעת סוד כלשהו מול אמך, אבל קחי בחשבון שהם זוג לפני שהם גם ההורים שלך ויכול להיות שמוסכם ביניכם קשר פתוח של יחסים פתוחים.
או שקורה ביניהם משבר וגם היא בוגדת בו ותפסת רק אותו.
ואז סתם עשית לעצמך פאדיחה.

קחי את כל האפשרויות בחשבון.
את נשואה, את אישה של מישהו, את יודעת מהי אינטימיות ובטח לכבד את המקום הזוגי של זוג.
בסדר שהם ההורים שלך אבל הם זוג. (גם ואם הם יתגרשו - הם תמיד אינדיבידואלים לפני שהם הורים שלך! כבדי את הפרטיות שלהם, הם לא סרחו מולך אלא בינם, זה שלהם).

 

[איציק911]

זה שלהם????זה גם שלה

אלו ההורים שלה שגידלו אותה והביאו אותה לעולם , בטח אסור שתתערב ותספר ותלשין לאמא אבל היא לא יכולה לעמוד מנגד כאשר אמא שלה נבגדת.

אני חושב שהיא כן צריכה להעלות את הנושא מול האבא

 

[מבקר גבולות]

ההורים שלך הסתדרו עד היום בלעדי ההתערבות שלך

אולי כדאי שזה ימשיך ככה.
פשוט תתאפקי, כי כל התערבות אינה למען אמך או אביך, או שניהם. כל התערבות מצידך תקרה רק כי את לא מסוגלת להתאפק להיות מציצנית.

כיוון שאת אישה שבוגרת, ברור שאת מסוגלת להתאפק. או קיי, אז הצצת לאביך לשירותים, אסור היה לך, אבל עשית זאת, ותפתרי את זה עם עצמך בלבד.

 

[diehard9]

בדומה לקודמי... עדיף לא להתערב

התערבות תהיה בהכרח לקיחת צד (את שלך או את שלו)
תעמיד אותו מולך במצב שבו הוא צריך לתת תשובות או שקרים

יש דברים שעדיף לא לגעת בהם.

 

[בת עמי 30]

לדעתי אסור לך להתערב בחיי אביך. זכותו לחיות

לפי רצונו.
אם תגלי לו או לאמך לא תצמח תועלת לאיש. גם אם יש משהו עם המזכירה כל עוד אמך לא יודעת לא כואב לה. הוא מכבד אותה, מעריך אותה וכנראה גם אוהב אותה, אבל.... לפעמים ....

הכי טוב לשתוק. לא כל מה שיודעים רצים לספר.

 

[איציק911]

אם אתה חברים טובים מאוד אז...

למה לא להעלות את זה בפניו???את בטח לא תרוצי להגיד לאמא שלך...

אבל בתור חברה טובה שלו כמו שאמרת למה לא?

אני לא מבין למה אם תגידי לו הקשר שלכם יהרס? אם הוא אבא טוב וחבר טוב וחכם הוא לא יבין אותך???

 

[nirity1]

כפי שכבר כתבו לך

אל תכנסי בין היחסים שלהם

 

[מפתח של חביתוש]

את לא יודעת את חוקי המשחק ביניהם.

ייתכן שביניהם, בינם לבין עצמם, זה מוגדר כ"בתוך חוקי המשחק הזוגי" שלהם.
אל תכנסי לזה.
זה ממש, אבל ממש לא עניינך.
גם לא ללכת לאבא ולהגיד לו שאת יודעת.

 

[סטנגה Joe]

זה לא עניינך

לכל זוג יש את האינטימיות שלו.
את מה שקורה בינם ובינם בלבד.

מה שאבא שלך עושה הוא לא עניינך וכדאי לך לא לתחוב את אפך לשם.
הוא ילד גדול.
לו שאל לעצתך זה עניין אחר אך כנראה מסוג הקרבה בינכם זה לא יקרה.
תניחי לעניין .

 

[מריוס זכריה]

אני רוצה להוסיף עוד אספקט

יש שני משפטי מפתח בשאלה שלך, שאחד מהם חשוב במיוחד:

הראשון: "גדלנו על ערכי משפחה מאוד גבוהים". מה אני למד מכאן? או יותר נכון, חושד? שאולי יש כאן דגש יתר שהוריכם שמו על נושא ערכי המשפחה, וזאת על מנת לחפות על קושי בסיסי שקיים בזוגיות.

אני יודע שזה ישמע פרנואידי מצדי, או לא ברור נכלל. כביכול: מה רע בערכי המשפחה? האם ניתן בכלל להגזים בעניין הזה? האם זה לא "כל המרבה הרי זה משובח"?

והתשובה שלי היא: לא. למה?

כי אני יודע שערכים חיוביים מתקיימים במשפחות מבלי שמדברים עליהם כמעט. פשוט חיים אותם, והם הופכים מובנים מאליהם. לא צרילך לחזור עליהם שוב ושוב. למשל, המשפחה שבה אני גדלתי, ראתה במשפחתיות ערך עליון בהחלט. אבל זה מעולם לא נאמר לי, או לאף אחד מסביבי. פשוט חיו את זה. אבא שלי היה מחוייב מאוד לאמא שלי, אמא שלי לאבא שלי, שניהם מחוייבים מעל ומעבר לילדים ולהורים שלהם, וגם כשבן דוד או דוד רחוק היה בצרה רצו לעזור מיד. אלו בעיניי ערכי משפחה טבעיים.

אז למה במשפחה שלך היה צורך לחזור על זה מגיל 0? יש מם הסתם סיבה.

בכלל, דבר שמדברים עליו יורת מדי הוא חשוד. למשל, אחד שכל היום מסתובב ואומר כמה הוא שונא הומואים - אנחנו נחשוד בו שהוא הומו לטנטי. או אחד שכל היום מדבר על כמה הוא אוהב את המולדת. כולנו הרי אוהבים את המולדת, אז למה ההוא צריך לדבר על זה כל היום? בקיצור: הבנת את הרעיון" אנמי חושד שיש במשפחה שלכם משהו נסתר שמוחזק בצורה מלאכותית.

---

המשפט השני, והחשוב עוד יותר: "אבא שלי בשבילי, הוא כל עולמי." גם זה מרמז על משהו לא תקין בעיניי. גם לי יש בנות, והן מאוד אוהבות אותי, כולנו מסורים זה לזה, אבל אף אחת מהן לא תגיד עלי שאני כל עולמה... כאילו דא?!? ואילו הייתה אומרת את זה, הייתי נזעק לבדוק מה קרה. כל עולמן אמור להיות מציאת אהבה (נגבר שאיננו אבא שלהן), החברים והחברות שלהן, לימודים, עבודה, בית, תחביבים ובילוים אני כאבא מסתפק במקום 5-6 (ביום יום, כמובן. ברור שבמקרה חרום העדיפויות משתנות והמשפחה מזנקת למקום הראשון).

---

על רקע שני אילו, העצה שלי היא:
- כמו כל קודמיי, לא להיכנס לשם
- לא פחות חשוב: ללכת לבדוק מה קורה איתך שם. למה אביך הוא כל עולמך, או לכל הפחות, למה הוא חלק מרכזי כל כך בחייך? ואילו מחירים את משלמת על הקירבה הזאת?

 

[צפרדעית82]

השאלה היא לא האם אלא איך לשאול אותו

יש אצלך מידע שגילית אותו, כנראה בדרך ישרה כי את עובדת עם אבא שלך והתכתובת היא בינו לבין המזכירה שלו.
המידע הזה כבר אצלך.
את לא מצליחה להפסיק לחשוב על זה.
אבא שלך כבר מרגיש לדעתך שאת מתנהלת מולו שונה.
זה לא יעבור ולא יעלם ולא ימחק מהתודעה שלך.
את עובדת איתו יום יום בצמוד, אתם קרובים מאוד ושעות על גבי שעות נמצאים אחד ליד השני- את לא באמת מסוגלת להמשיך הלאה כאילו שום דבר לא קרה.
תחשבי עם עצמך איך את מעלה את זה מולו בצורה שתובן שאין לך באמת מושג מה המשמעות, שאת לא מאשימה אותו בשום דבר כי את לא יודעת באמת שום דבר, אבל כן- יש משהו שאת רוצה לשאול אותו כי זה מעיק עליך.

ובאמת שאין לזה שום קשר לערכי המשפחה עליהם גדלתם, מה שההורים מקרינים לילדים שלהם זה טוב ומצוין, אבל לא תמיד זה תואם המציאות וגם אם כן, אז אולי זה דינאמי ומשתנה

את לא באה כמחנכת שלו, כשופטת שלו, אלא כבת שלו שעובדת בצמוד אליו שעות על שעות ומידע כזה גורם לחוסר הרמוניה במערכת היחסים בניכם.

מה שכן, אני חושבת שכל תשובה שהוא יתן לך, לא משנה מה התשובה, את לא הולכת לאמא שלך ומספרת לה דבר. זה כבר באמת התערבות יתר ולא ממקומך לעשות זאת. זה רק בינך לבין אבא שלך.

אגב, אם לא היית עובדת בצמוד לאביך אלא היה לכם קשר רגיל של אבא ובת נשואה, הייתי מייעצת לך לגמרי אחרת.

 

[עוגיפלצת113]

אני חושבת

שחוץ מהשאלה שבאת לשאול כאן, מה לעשות עם אבא ומה שהתגלה לך או שאת חושדת בו, את שואלת (את עצמך אולי יותר) אם עכשיו כל הערכים המשפחתיים שגדלת עליהם לא היו סוג של שקר. יכול להיות שאבא בוגד באמא, אז מה זה אומר על הערכים שהנחילו לי? זה מערער. בגלל זה את מזכירה את זה לדעתי, אם כי את לא שואלת את זה ממש.

בדיוק קראתי אתמול כתבה מעניינת לרגל יום השואה, על הסופר ק.צטניק. ק. צטניק הוא שמו הספרותי של יחיאל די-נור, שהיה בעצמו יוצא מחנות ההשמדה בפולין והעיד במשפט אייכמן. הוא כתב כמה ספרים על תקופת השואה, ספרים שלא התקבלו בעין כל כך יפה בממסד הספרותי, בגלל שהיו בהם תיאורים שנחשבו פרובוקטיביים, תיאורי מין, מחלות נפש, ועוד. אם חושבים על זה זה גם מוזר וגם הגיוני שהממסד הספרותי בארץ קצת התנכר לכתיבה של ק.צטניק. זה מוזר, מפני שכל כך הרבה זוועות התחוללו בתקופת השואה, אז תיאור של זיון זה מה שישבור את הקורא? מצד שני, ברור לי למה זה עורר כל כך הרבה התנגדות. זה מפני שהשואה והניצולים הם לא באמת בני אדם במובן המלא, הם סמל שנגזרים ממנו ערכים של אומץ לב, והקרבה וחוסן נפשי ופיזי. סמל, או ערך, לא "מתלכלך" הוא לא אנושי באמת, יש בו מן הקדושה, הטוהר שום דבר לא יכול לגעת בו באמת. ניצולי שואה במחשבה שלנו עליהם כסמל לא יכולים להזדיין כמו שאר בני האדם הרגילים, כי הם לא בני אדם רגילים, הם גיבורים ששרדו בכוחות על אנושיים כמעט בנסיבות בלתי נתפסות.

גם הדברים שאת מדברת עליהם הם סמלים וערכים. את הרי מדברת על הערכי המשפחה, אז איך יכול להיות שערכי המשפחה הטהורים האלה הוכתמו. את משתמשת במילים "התגלו לי הודעות לא טהורות בין אבא שלי למזכירה שלו". אבא שלך הוא אדם נפלא, אבל קדוש שזכה מן הטוהרה, הוא לא.
כשאנחנו ילדים קטנים אז ההורים שלנו הם כל יכולים, הם לא אנושיים, הם לא יוסי ושרה, הם אמא ואבא וכל הקיום שלנו בעצם תלוי בהם, הם באמת כל עולמנו כי אין לנו קיום בלעדיהם. אבל כשאנחנו גדלים יש מן שלב כזה שבו מחלחלת ההבנה שאמא ואבא הכל יכולים, אלה שהעניקו לנו חיים ודאגו לזה שנוכל להמשיך ולחיות בעצם ברמה הכי בסיסית- הם גם בני אדם. והרגע של ההבנה הזו הוא משברי בעיקרו, אבל הוא מגיע מתישהו.

בסופו של דבר, כל ערך טהור וגדול ועצום ככל שאנחנו חושבים עליו, נמצא בידי בני אדם רגילים לגמרי ליישם אותו.
לא שיקרו לך כשלימדו אותך שערכי המשפחה הכי חשובים וערכי המשפחה שגדלת עליהם לא הוכתמו. את פשוט צריכה לזכור שמי שמקיים את הערכים האלה, הלכה למעשה יום-יום, הם בני אדם. עם חולשות, עם פגמים, עם חוזקות ככל בני האדם, כמוך וזו לא טרגדיה. גם בהבנה הזו יש משהו מאד ערכי ושלם בפני עצמו .היישום של ערכי המשפחה שגדלת עליהם נמצא היום בידיים שלך כאישה בוגרת, ההבנה שההורים שלך בני אדם מכתיבה ערכים של אהבה להורים שלך, קבלה שלהם כפי שהם, השלמה עם החולשות, חוסר המושלמות שלהם והפגמים שלהם, ומחילה על השטויות שהם עשו ועושים ועוד יעשו. הערכים הללו הם בעצמם מאבני היסוד של משפחתיות טובה ואם לא מיישמים אותם אז הדיבור על ערכי המשפחה הוא ריק מתוכן.

 

[אישונה]

יפה דרשת.

 

[nirity1]

עוגיפלצת

ממש נהנתי לקרוא את התגובה שלך.
אני מקווה שהיא קראה את התגובה ולקחה חלק ממנה

 

[אייבורי]

התבגרות שמחה לך

יש שלב בחיי ילד שהוא מפסיק לראות בהוריו קדושים
ומתחיל לראות בהם בני-אדם.
מזל טוב.

וכמו כל בני-אדם אחרים ביקום, הוא זכאי לפרטיות
וענייניו את שלו בלבד

 

[seelinewoman]

זה לא סותר, לטעמי

משפחה היא משפחה וזוגיות היא זוגיות.
אין תמיד קשר ביניהם אחרת לא היו משפחות אלטרנטיביות.
לא בכדי יש הפרדה בין ילדים לבין מה שהוריהם עושים ומספרים להם.
אני מכירה זוגות שיש להם משפחה נהדרת
ויחסים יפים מאוד או לפחות מכבדים וידידותיים,
אבל הזוגיות כפי שאנחנו מכירים אותה מקלישאות
איננה עוד, והיא לבשה צורה אחרת.
כל זוג מעצב בסופו של דבר את ההסכמים הזוגיים שלו.
אני לא חושבת שיש לך זכות להיכנס למתחם האינטימי ביניהם,
משום שגם אם זה לא נראה לך, זה המקום הפרטי שלהם
שלאף אחד מבני המשפחה הקרובה או המורחבת אסור להיכנס אליו.
התחושה הלא נוחה שלך כעת, בגלל אהבתך הגדולה אליהם,
היא האינדיקטור הראשון חכך שזהו לא מקומך.
אני לא רוצה להציע שאמך אולי יודעת על כך, אם בגלוי או אם שלא במודע,
אבל אני חושבת שאלא אם כן את יודעת בוודאות שהיא הייתה רוצה לדעת,
זה לא מתפקידך לספר, גם משום שאת צעירה עדיין ולמרות נישואייך
את לא יודעת איך זה לחיות עשרות שנים יחד ולהגיע להסכמי חיים כאלה.

 

[seeyou]

לשוחח עמו על הנושא זה כמו להתאבד

הדבר יפגע לא רק ביחסים בין ההורים שלך אלא גם בנשואים שלך
תזכרי-אף אחד לא יעריך אותך יותר או כמו קודם אלא הרבה פחות


יוסי