משעל חם - ביקורת
ישראל אחת, משעל אפס ``משעל-חם`` רצתה להיות מדורה, רק לא ברור של איזה שבט ``הצופים בבית לא מבינים חצי ממה שאנחנו מדברים פה``, אמר טומי לפיד אי שם בתכנית השלישית של ``משעל-חם``, והוא כל כך צדק. גם ``סאקרים`` מקצועיים של אקטואליה שקרבות האולפן חשובים עבורם, ובצדק, יותר מהקרבות האמיתיים, התקשו למצוא בחודשים האחרונים את הידיים והרגליים בתכנית שחזרה ללוח המשדרים מוקדם מהצפוי עקב פרוץ ה``מצב`` ואמורה הייתה להוביל את טבלאות הרייטינג לקראת הבחירות. במקום ``לעשות סדר`` ולהיות תכנית דגל שקובעת סדר-יום ציבורי-תקשורתי, הכל באולפן של משעל התערבב, ואפילו לא היה צריך את העזרה של ישראל סגל. חוק ביבי, ירי בגילה, שיטת הבחירות, שמעון פרס לדורותיו, פיזור הכנסת, החטופים בלבנון, אריק ועומרי שרון, כישלונות והישגי ברק, חוק טל, הר-הבית, הקאמבק של סברה ושתילה, רצח כהנא, אינטריגות פרלמנטריות, הכל הוגש בבלילה אחת חומה-אפרפרה ודי דוחה. על דובדבן או קצפת מלמעלה בדמות עימות טלוויזיוני מתוקשר בכלל לא היה על מה לדבר הפעם. נדמה כי ריחו של הרייטינג שעלה מכרם הבחירות הצליח לבלבל אפילו שועל ותיק כמו משעל, שהסתובב קצת יותר מדי אחרי זנבו והפסיד בגדול לשעשועונים. מכל הפופוליטיקות שתקפו גלים גלים בעונת החורף של 99` הייתה ידועה ``משעל-חם`` כפחות צעקנית והיותר מאורגנת ומסודרת, אבל יותר מהכל הזכיר האולפן של ``משעל-חם`` בחודשיים האחרונים פרק לא רע במיוחד של ``החבובות``. שורת דמויות קריקטוריסטיות ודי מבדחות צעדה בסך על המסך בהנחייתו של צפרדעון קטן וצרוד, חמוש בבדיחות קרש. הוא אמנם ניווט את השידור במיומנות, שאל את השאלות הנכונות והצליח בסופו של דבר להשתלט על האורחים הצבעוניים, אבל נתקל בקשיים דווקא מול ליצני-אולפנים ותיקים כמו טומי לפיד, בתפקיד הדוב פוזי, תאומו הרוחני, הרב בניזרי מתוק השפתיים, ומוטי קירשנבאום, בתפקיד הנשר הגדול והרגזני, שיכולים ללמד אפילו אותו דבר או שניים על צעקנות אקטואלית. ובחבובות כמו בחבובות. לאורחים של משעל אין כמובן זמן לדבר, הם כמובן חותכים אחד את השני והפאנצ`ים שלהם מתקבלים כמובן במחיאות כפיים, בעיקר מהכיוון הימני של האולפן. בתפקיד זוג הזקנים המיתולוגי יושבים ה``ה בן כספית ועמנואל רוזן, שכמו הפוליטיקאים אומרים רק את ה``אמת`` ואחר כך מתרווחים בכיסאותיהם מדושני עונג וצופים בהנאה רבה ובלתי מוסתרת ותוך כדי הערות עוקצניות בקטטות הקטנות בהן מקיזות הקריקטורות האחרות זו את דמה של זו. ``משעל-חם`` רצתה מאוד להיות העונה המדורה, רק לא ברור של איזה שבט. כבר מהתכניות הראשונות אפשר היה לראות שגם הפעם לא הביאו משעל וצוותו שום דבר חדש לפריים-טיים שלנו. עוד פעם סקרים של אבי דגני שנראים כמו הטבלה של הפריימר-ליג. עוד פעם כותרות תחתונות שהופכות את יוסי ביילין לניוז-מייקר. אפילו תכניות ערניות יותר, כמו אלו בהן נטלו חלק הקריקטורות המועמדות לראשות הממשלה לא הועילו, אולי משום שבכוח התעקשו לדחוף לנו את חיים הכט בדמות הגונזו עם החצוצרה. התשובה לשאלה הגדולה - האם ``פוליטיקת ששת השבטים`` המפורסמת, הצעקנית והמיוזעת גם בחורף, תצליח לכבוש את לב הצופים ואת הרייטינג מבעד לערפילי השעשועונים? - ידועה זה מכבר. כנראה שהעם-נקעה-רגלו. ``משעל-חם`` טבעה בים האקטואליה והפרשנות שכבר הציף את המדינה ורק הלך והתגבר לקראת הבחירות. למרות שבהתחלה הסתמנה כתכנית שידברו עליה ליד מכונת הקפה או הפינג`אן, תלוי כמובן אם המעביד שלכם הוא בוס או ראיס, יאלצו החבובות לחשוב על שינויים מקוריים כדי להשיג עוד רייטינג. אולי שדרוג לפיגז אין ספייס?
ישראל אחת, משעל אפס ``משעל-חם`` רצתה להיות מדורה, רק לא ברור של איזה שבט ``הצופים בבית לא מבינים חצי ממה שאנחנו מדברים פה``, אמר טומי לפיד אי שם בתכנית השלישית של ``משעל-חם``, והוא כל כך צדק. גם ``סאקרים`` מקצועיים של אקטואליה שקרבות האולפן חשובים עבורם, ובצדק, יותר מהקרבות האמיתיים, התקשו למצוא בחודשים האחרונים את הידיים והרגליים בתכנית שחזרה ללוח המשדרים מוקדם מהצפוי עקב פרוץ ה``מצב`` ואמורה הייתה להוביל את טבלאות הרייטינג לקראת הבחירות. במקום ``לעשות סדר`` ולהיות תכנית דגל שקובעת סדר-יום ציבורי-תקשורתי, הכל באולפן של משעל התערבב, ואפילו לא היה צריך את העזרה של ישראל סגל. חוק ביבי, ירי בגילה, שיטת הבחירות, שמעון פרס לדורותיו, פיזור הכנסת, החטופים בלבנון, אריק ועומרי שרון, כישלונות והישגי ברק, חוק טל, הר-הבית, הקאמבק של סברה ושתילה, רצח כהנא, אינטריגות פרלמנטריות, הכל הוגש בבלילה אחת חומה-אפרפרה ודי דוחה. על דובדבן או קצפת מלמעלה בדמות עימות טלוויזיוני מתוקשר בכלל לא היה על מה לדבר הפעם. נדמה כי ריחו של הרייטינג שעלה מכרם הבחירות הצליח לבלבל אפילו שועל ותיק כמו משעל, שהסתובב קצת יותר מדי אחרי זנבו והפסיד בגדול לשעשועונים. מכל הפופוליטיקות שתקפו גלים גלים בעונת החורף של 99` הייתה ידועה ``משעל-חם`` כפחות צעקנית והיותר מאורגנת ומסודרת, אבל יותר מהכל הזכיר האולפן של ``משעל-חם`` בחודשיים האחרונים פרק לא רע במיוחד של ``החבובות``. שורת דמויות קריקטוריסטיות ודי מבדחות צעדה בסך על המסך בהנחייתו של צפרדעון קטן וצרוד, חמוש בבדיחות קרש. הוא אמנם ניווט את השידור במיומנות, שאל את השאלות הנכונות והצליח בסופו של דבר להשתלט על האורחים הצבעוניים, אבל נתקל בקשיים דווקא מול ליצני-אולפנים ותיקים כמו טומי לפיד, בתפקיד הדוב פוזי, תאומו הרוחני, הרב בניזרי מתוק השפתיים, ומוטי קירשנבאום, בתפקיד הנשר הגדול והרגזני, שיכולים ללמד אפילו אותו דבר או שניים על צעקנות אקטואלית. ובחבובות כמו בחבובות. לאורחים של משעל אין כמובן זמן לדבר, הם כמובן חותכים אחד את השני והפאנצ`ים שלהם מתקבלים כמובן במחיאות כפיים, בעיקר מהכיוון הימני של האולפן. בתפקיד זוג הזקנים המיתולוגי יושבים ה``ה בן כספית ועמנואל רוזן, שכמו הפוליטיקאים אומרים רק את ה``אמת`` ואחר כך מתרווחים בכיסאותיהם מדושני עונג וצופים בהנאה רבה ובלתי מוסתרת ותוך כדי הערות עוקצניות בקטטות הקטנות בהן מקיזות הקריקטורות האחרות זו את דמה של זו. ``משעל-חם`` רצתה מאוד להיות העונה המדורה, רק לא ברור של איזה שבט. כבר מהתכניות הראשונות אפשר היה לראות שגם הפעם לא הביאו משעל וצוותו שום דבר חדש לפריים-טיים שלנו. עוד פעם סקרים של אבי דגני שנראים כמו הטבלה של הפריימר-ליג. עוד פעם כותרות תחתונות שהופכות את יוסי ביילין לניוז-מייקר. אפילו תכניות ערניות יותר, כמו אלו בהן נטלו חלק הקריקטורות המועמדות לראשות הממשלה לא הועילו, אולי משום שבכוח התעקשו לדחוף לנו את חיים הכט בדמות הגונזו עם החצוצרה. התשובה לשאלה הגדולה - האם ``פוליטיקת ששת השבטים`` המפורסמת, הצעקנית והמיוזעת גם בחורף, תצליח לכבוש את לב הצופים ואת הרייטינג מבעד לערפילי השעשועונים? - ידועה זה מכבר. כנראה שהעם-נקעה-רגלו. ``משעל-חם`` טבעה בים האקטואליה והפרשנות שכבר הציף את המדינה ורק הלך והתגבר לקראת הבחירות. למרות שבהתחלה הסתמנה כתכנית שידברו עליה ליד מכונת הקפה או הפינג`אן, תלוי כמובן אם המעביד שלכם הוא בוס או ראיס, יאלצו החבובות לחשוב על שינויים מקוריים כדי להשיג עוד רייטינג. אולי שדרוג לפיגז אין ספייס?