על עצמי ותשובה לשאלתך,מקווה שזה יעזור
התחלתי לעבוד פעם ראשונה אחרי הצבא, לפני הצבא סתם עשיתי בייביסיטר וכאלה... כשהשתחררתי, חיפשתי את עצמי מלא!!! איפה לא עבדתי?! ארומה,גלידרייה,סקרים,חודש בתור פקידה ועפתי משם מהר כי שיעמם לי,שוב ארומה.. (כל זה בשנתיים בערך!) כי לא מצאתי את עצמי,היה לי מאוד קשה למצוא את העבודה שתעשה לי טוב,את המהות שלי,וכל מה שעברתי בדרך תיסכל אותי עוד יותר...הרגשתי שאין לי שייכות,ששום דבר לא מתאים לי,שאני לא טובה בכלום!!!!! ואז נכנסתי לאט לאט לעולם הילדים
וגם ההתחלה של זה היתה מייאשת,בהתחלה היתי בייביסיטר במשרה מלאה לתינוקת,כשהילדה היתה ישנה היתי במחשב אצלהם ומקפלת להם כביסה,מהר מאוד השתעממתי ואז היא גם נכנסה לגן...וזה נגמר! וכמו תמיד כל סוף הוא שברון מבחינתי..כל עבודה שהיתי עוזבת היתי מתפרקת מחדש..מה יהיה עכשיו?! לאן אני אלך עכשיו? הרי אני לא טובה בכלום,אני לא אמצא כלום,שום עבודה לא תתאים לי,בלה בלה בלה בלה (חוסר ביטחון מוחלט!)... אחר כך נסעתי עם חברה לבודפשט וכשחזרתי היתי אמורה להתחיל משרה של אופר עם לינה, זה אומר להיות אמא! לקום בלילות במקום לאמא ולתת לה לישון,לא לצאת עם חברות,לוותר על הכל... (היתי בוכה בלילות ואחרי חודשיים התפטרתי חחח)... ואז! אמרתי דיי!!!!!!! אמרתי אני צריכה להתחיל לחפש משהו רציני, שאני אתקדם ואלמד. והחלטתי לחפש גן , מצאתי גן מקסים!!!! אבל היו מלא קשיים!!!!!!!!!!!! כי אף פעם לא עבדתי בגן, במשך השנתיים שהיתי שם,כמעט כל חצי שנה אמרתי "דיי אני מתפטרת!!!!!!" והמנהלות המקסימות שם אמרו לי את לא מתפטרת את נשארת את לומדת מטעויות וממשיכה הלאה ואנחנו איתך ואם תתפטרי את תרגישי כישלון,וכך היה במשך שנתיים! כל חצי שנה אני התייאשתי והם אמרו לי את המשפט הזה,והחזקתי שם שנתיים... הם האמינו בי! וידעו מה אני שווה באמת... והעלו לי את הביטחון בצורה שאי אפשר לתאר אפילו!!! ואפילו אמרו שאני צריכה להתקדם בתחום הזה שאני צריכה ללמוד,שהתחום הזה תפור עלי,אבל פשוט יש לי מה ללמוד... ואז החלטתי שאני רוצה לעבוד עם תינוקות לנסות משהו חדש כי עם גדולים מיציתי ...ואז התחלתי ללמוד! והשאר היסטוריה... לגבי שאלותייך, הלוואי והיה לי עבודה בבוקר בשביל שתהיה לי סיבה לקום בבוקר! זה הכי חסר לי בעולם, כי אני עובדת רק צהריים ובקושי עובדת...אבל מה שאני בעצם באה להגיד לך מהחפירה שכתבתי,שאסור להתייאש! צריך לדעת להתכוונן, אנחנו צעירים,וכל העולם לפנינו וללמוד מטעויות, ולחפש,ולא להתייאש,זאת הדרך! כי אם לא עכשיו בשנות ה20 שלנו,אז מתי????? שנות ה20 אילו השנים ממש לתפור לעצמך את הזהות שלך מבחינת עבודה... וזה לא קל!!! אבל בסופו של דבר זה קורה וזה מדהים... בהצלחה!
