משמעויות נסתרות

בשנים האחרונות יש (לפחות שמתי לב) יותר סדרות וסרטים העמוסים במשמעויות ניסתרות. נראה כאילו הכותב/הבמאי הכניסו אותם רק בשביל הכיף של עצמם. בלי שום כוונה לשפר ע"י כך את הסרט/המכירות, מפני ש 99%-100% מהצופים לא ישימו לב אליהם. לפחות לא בעת הצפיה.
דברים כגון:
- הגיבור מרפרף על מדף ספרים, ואחד הספרים, שנראה לשבריר שניה, הוא בעל משמעות מטרימה. (ווסטוורלד)
- דמויות בעלות אופי מסוים, לובשות תמיד עניבות באותה קבוצת גוונים (שובר שורות)
- משפט שלקוח מאיזה ספר/סרט/פילוסוף שכוח אל, שהביוגרפיה שלו מסבירה את מה שקורה בסרט שלנו.

הדרך היחידה להבין באופן מלא את הסרטים והסדרות מהזן הזה, היא לראות אחר כך תוכנית המפענחת את אותן משמעויות נסתרות. ואני מוצא את עצמי המום מעושר הפרטים שאני מגלה (ושהיוצרים טרחו להוסיף ולהסתיר).
אבל - האם תהליך כזה מוסיף או פוגם בהנאה? מה דעתכם?
 

Lhuna3

Well-known member
בעיני זה מאוד מאוד מוסיף ואני אוהבת סדרות כאלו.

צריך אולי קצת להבדיל בין סדרות שזה חלק מהותי מהאופן שבו הסיפור מובא לצופים, כמו ווסטוורלד, שאני יכולה להגיד לך שאחרי כל פרק היה לנו בעבודה סימפוזיון שלם של מציאת רמזים מהסוג הזה ולנחש מה הם אומרים, כי הסדרה היא כמו פאזל שמאתגר את הצופה לפענח והניסיון הוא חלק מהכיף של הצפיה.
ומצד שני יש סדרות שבהן אלו תוספות סמליות, גם אם יש בהן לפעמים רמזים, הן לרוב יותר ברמה המטאפורית.
אבל בשני המקרים אתה יכול להינות מהסדרה בלי לשים לב (ובד"כ באמת לא שמים לב תוך כדי צפיה אם לא מחפשים בכוח), אבל כשאתה מגלה את הפרטים האלו אח"כ - זה לפעמים נותן קצת יותר עומק, לפעמים מוסיף משהו להבנה של כוונת היוצרים, ולפעמים סתם מגניב.
בכל מקרה זה סוג של השקעה מצד היוצרים שאני מעריכה.
 

didalf

Well-known member
זה נחמד עד רמה מסויימת, בתור תוספת, אבל לפעמים נסחפים עם זה וזה נהיה מתיש.
אם אני לא יכולה להבין סדרה בלי לצפות בסרטון ניתוח מפורט אח"כ אז לא תודה.
לפעמים אגב המעריצים הם אלה שנסחפים ומוצאים בנרות דברים שלא באמת שם מה שמוביל לתיאוריות מטורפות ומופרכות שאח"כ הם מתוסכלים כשהן לא מתגשמות.
 
נערך לאחרונה ב:

Lhuna3

Well-known member
לפעמים אגב המעריצים הם אלה שנסחפים ומוצאים בנרות דברים שלא באמת שם מה שמוביל לתיאוריות מטורפות ומופרכות שאח"כ הם מתוסכלים כשהן לא מתגשמות.
כן, זה בהחלט נכון.
 

מילי08

Well-known member
אני חושבת שהכותבים לא מכניסים את הפרטים האלה סתם לעצמם, אלא כי יש היום לא מעט צופים אדוקים ששמים לב לכל פרט אפשרי ומחפשים את המשמעויות שלו. לפעמים זה מאוד מעניין, כי זה מוביל גם את הצופה ההדיוט לחפש מידע על דברים שהוא לא הכיר (לדוגמא אני- השם "מוביוס" בסדרה לוקי) ואז הטלוויזיה הופכת לסוג של מדיום לימודי יעיל, אבל לפעמים- כמו שעדי כתבה- זה מוגזם ויש תחושה שיצרו סדרה רק בשביל רמזים והתפלספויות.
אני חושבת שכל עוד שומרים על מינון נכון, זה מאוד מעניין ואפילו מרחיב אופקים.

זה די דומה לספרים, רק שבספרים אנחנו רגילים לקרוא את כל המידע שהסופר נותן לנו כחלק מהטקסט, ורק תוך כדי קריאה מבינים שהיתה משמעות לדברים שנכתבו. הדוגמא הכי קלאסית היא כמובן אגאת'ה כריסטי, שכביכול מפנה אותנו תוך כדי הכתיבה לרמזים שהיא מפזרת.
 
אני "סמיולוג" סמבולוג [דן בראון, אללה יסעדו והצופן של דה וינצ'י] במקצועי, סמלים וסימנים הם חלק מהפרנסה שלי.
עם זאת, אינני מצפה מסדרות שונות לסמבוליקה כזו או אחרת. ברור לכל בר דעת שסדרות גותיות, דיסטופיות ואחרות יוצפו בשלל סמלים, גלויים וסמויים. אלה שאני מזהה, מה טוב ומה נעים, האחרים - אותי אישית זה לא מספיק מעניין על מנת לקיים דיונים אינסופיים אודותם.
 

רוב הזמן נח

Well-known member
אגב משמעויות ששמים בסרט שלקוח ממשהו אחר, שמתי לב שכבר שנים לא יצא איזה סרט פרודיה טוב. מאז ש

לזלי נילסן​

מת.

מאז שהסרטים החדשים של מארוול ו-DC יצאו, לא ראיתי סרט הוליוודי שעשה עליהם פרודיה. על משחקי הרעב עשו גם סרט פרודיה וגם סרט קומדיה, אבל לא נראה לי שזה מאוד מוכר.
 

טוני החתול

Well-known member
מנהל
אגב משמעויות ששמים בסרט שלקוח ממשהו אחר, שמתי לב שכבר שנים לא יצא איזה סרט פרודיה טוב. מאז ש

לזלי נילסן​

מת.

מאז שהסרטים החדשים של מארוול ו-DC יצאו, לא ראיתי סרט הוליוודי שעשה עליהם פרודיה. על משחקי הרעב עשו גם סרט פרודיה וגם סרט קומדיה, אבל לא נראה לי שזה מאוד מוכר.
דווקא אחד הסרטים האחרונים שלזלי נילסן שיחק בהם הוא הסרט Superhero Movie שיצא ב2008. זה קצת מצחיק לחשוב שאז סרטי גיבורי על נחשבו לדבר נפוץ, כשזה בעצם רגע לפני הגל הממש חזק שלהם.
אני בקושי זוכר משהו ממנו אבל בכללי זכור לי שכמו רוב סרטי הפארודיה מהתקופה הוא היה די זבל, בטח לא ברמה של הישנים הטובים כמו טיסה נעימה, ספייסבולז ועוד.
נילסן היה שחקן מעולה, אבל הנוכחות שלו לא הייתה מה שהפך סרט למעולה.
חלק גדול מהסיבה שסרטי פארודיה כבר לא מה שהם היו זה פשוט בגלל שמל ברוקס כבר לא עושה סרטים.
וחלק בגלל שהרבה מסרטי הפארודיה המאוחרים יותר לדעתי נשענו הרבה יותר מידי על הומור מאוד מאוד נמוך. למרות שחלק מהם כן הצליחו. עובדה שהיו 5 סרטי מת לצעוק למרות שכבר הראשון היה לדעתי גרוע.
אבל כן היו סוג אחר של פארודיות בעשור או שתיים האחרונים שהיו ממש טובים, אבל באופן שונה מאוד מהפארודיות הגדולות של העבר. למשל Shaun of the Dead של אדגר רייט.
 

Lion_Heart

Well-known member
אגב משמעויות ששמים בסרט שלקוח ממשהו אחר, שמתי לב שכבר שנים לא יצא איזה סרט פרודיה טוב. מאז ש

לזלי נילסן​

מת.

מאז שהסרטים החדשים של מארוול ו-DC יצאו, לא ראיתי סרט הוליוודי שעשה עליהם פרודיה. על משחקי הרעב עשו גם סרט פרודיה וגם סרט קומדיה, אבל לא נראה לי שזה מאוד מוכר.
אתה מדבר על STARVING GAMES?
זה דיי נכון, מאז סרטי
"טיסה נעימה,האקדח מת מצחוק, סודי ביותר" לא היה משהו נורמלי, כאילו, היו נסיונות וחיקויים, אבל הרמה רק ירדה וירדה
 

רוב הזמן נח

Well-known member
אתה מדבר על STARVING GAMES?
זה דיי נכון, מאז סרטי
"טיסה נעימה,האקדח מת מצחוק, סודי ביותר" לא היה משהו נורמלי, כאילו, היו נסיונות וחיקויים, אבל הרמה רק ירדה וירדה
אין לי מושג לגבי השמות באנגלית. אני בקושי זוכר תשמות שנתנו להם בעברית. אחד נראה לי היה משחקי למות מרעב. והשני היה נראה לי משחקי הרעבה.


בדקתי. אחד מהסרטים:


זה הפרודיה.



אבל היה עוד סרט שהוא קומי על הסרטים האלה.
 
נערך לאחרונה ב:

Lion_Heart

Well-known member
אין לי מושג לגבי השמות באנגלית. אני בקושי זוכר תשמות שנתנו להם בעברית. אחד נראה לי היה משחקי למות מרעב. והשני היה נראה לי משחקי הרעבה.


בדקתי. אחד מהסרטים:


זה הפרודיה.



אבל היה עוד סרט שהוא קומי על הסרטים האלה.
כן, זה STARVING GAMES
בבקשה נסה למצוא את brain donors, זאת קומדיה ממש טובה
 

טוני החתול

Well-known member
מנהל
בשנים האחרונות יש (לפחות שמתי לב) יותר סדרות וסרטים העמוסים במשמעויות ניסתרות. נראה כאילו הכותב/הבמאי הכניסו אותם רק בשביל הכיף של עצמם. בלי שום כוונה לשפר ע"י כך את הסרט/המכירות, מפני ש 99%-100% מהצופים לא ישימו לב אליהם. לפחות לא בעת הצפיה.
דברים כגון:
- הגיבור מרפרף על מדף ספרים, ואחד הספרים, שנראה לשבריר שניה, הוא בעל משמעות מטרימה. (ווסטוורלד)
- דמויות בעלות אופי מסוים, לובשות תמיד עניבות באותה קבוצת גוונים (שובר שורות)
- משפט שלקוח מאיזה ספר/סרט/פילוסוף שכוח אל, שהביוגרפיה שלו מסבירה את מה שקורה בסרט שלנו.

הדרך היחידה להבין באופן מלא את הסרטים והסדרות מהזן הזה, היא לראות אחר כך תוכנית המפענחת את אותן משמעויות נסתרות. ואני מוצא את עצמי המום מעושר הפרטים שאני מגלה (ושהיוצרים טרחו להוסיף ולהסתיר).
אבל - האם תהליך כזה מוסיף או פוגם בהנאה? מה דעתכם?
בעיקרון אני מאוד בעד סדרות כאלו.
סדרות עם המון רמזים כאלו שדורשים שתשים לב לפרטים ותחשוב על מה כל דבר אומר.
סדרות כמו מר רובוט, Legion, הנותרים ועוד

יש בעייתיות עם זה. במיוחד ספציפית כשזה מעורב עם האינטרנט בימיינו.
למשל יכול להיות רמז קטן שהיוצר קיווה שמעט מאוד אנשים ישימו לב לזה, אבל בפעול בגלל שאדם בודד שם לב לזה ופירסם את זה באינטרנט אז כולם מודעים לזה. יש בזה יתרון, אבל גם יש בזה חיסרון.
למשל הייתה סדרה שראיתי שבה הייתה דמות מסויימת שבאחד הפרקים מגלים שהוא בעצם כל הזמן היה פרי הדימיון של דמות אחרת. כלומר כל הזמן כשראינו אותו זה למעשה היה רק בדימיון של דמות אחרת מסויימת. את הסדרה הזאת ראיתי בלי לקרוא שום דבר באינטרנט לגביה. אחרי הגילוי הלכתי לאינטרנט לקרוא מה אנשים חשבו על הטוויסט הזה וגיליתי שהרבה מאוד אנשים היו מאוכזבים, אבל דווקא בגלל שזה היה נראה לי טוויסט צפוי מידי. מסתבר שהרבה אנשים כבר הבינו מרמזים מוקדמים שהדמות ההיא היא פרי הדמיון של הדמות האחרת ובמידה מסויימת קיוו לטוויסט שזה לא מה שזה. כלומר דווקא בגלל שאנשים כל כך שמו לב לרמזים קטנים (ובטח קראו תיאוריות של אנשים ששמו לב לפרטים קטנים) אז הדבר שהיה טוויסט מגניב עבורי, היה עבורם משהו כל כך צפוי שזה היה מאכזב.
*טוויסט מגניב אבל גם צפוי מידי היה גם בסדרה וונדהויז'ן לאחרונה.
 
למעלה