משיכה אסורה.
כשהתחלתי לעבוד במערכת החינוך *זה היה לזמן קצר, אחרי הלימודים שלי*
היו באותה מסגרת כל מיני ימי הרצאות, בעיקר פסיכולוגיה.
הממונה עלי היה בא כמובן לאותן הרצאות איתנו.
גבר נאה, חכם-הסתבר אחר כך באותה מסגרת..
אני כמובן הייתי זו שסירבה לשבת ולהקשיב מבלי לערער על הגדולים ממני, המרצים
ומושא הרצאתם.
זה הוביל כמעט תמיד לשיחות פוריות, כאלו שתוך כדי דיבור, אתה מבין דברים מהם.
וצדקתי. לשמחתי, בהרבה מהדברים שאמרתי שם, או לפחות העמדתי אותם בסתירה,
מתי שראיתי לנכון.
בתוך כל זה נרקם משהו מאוד חזק בין הבוס שלי אלי..
הרגשתי במשיכה המטורפת שלי אליו, ושלו אלי-בטירוף.
זה הוביל אותו להתעלם ממני במסגרת העבודה בהתחלה. ואני חשבתי-טוב שכך, הוא נשוי.
יחד עם זה, המשיכה הייתה שם. מבחינתי זה מאוד התאים *ככה ניתחתי את זה בדיעבד*
כי ידעתי שהוא נשוי. אז בטוח שהוא לא רוצה אותי ברצינות, בטוח שאני לא צריכה להחליט
שאני רוצה אותו, ובמסגרת החופש הפראי שאני מכורה אליו-זה התאים לי והיה מרתק.
נסיון ראשון בכזה מצב. משהו לא ברור-והכי ברור.
משהו שתקוע לך בעיניים, ואתה רואה את ההתיסרות. גם ידעתי שהוא לא נמשך אלי רק
בגלל המראה שלי, אלא באמת, בעומק של הדברים.
ראיתי את ההתיסרות שלו, ולא רציתי לעצור את עצמי מלהמשך אליו.
יום אחד הוא זימן אותי למשרד שלו, בענייני עבודה.
נוצר ביננו ויכוח לגבי ההתנהלות שלי עם מצב מסויים שהמערכת דורשת ממני,
ואני מתנהגת אחרת ממה שמצופה ממני-יש תלונות.
הייתי חדורת צדק-הרבה יותר מהיום. לא אכפת לי היה לאבד את העבודה שלי-רק
שיכירו בעובדה שאני אכופפ לפעמים את המערכת, למען מה שאני רואה בו איכות.
נוצר ויכוח, אמרתי לו שאני עוזבת, והלכתי לכיוון הדלת.
הוא בא אחרי, ואמר לי לשבת ולנסות לפתור את הדברים..
בתוך כל ההמולה הזו, שבעצם מה שהיה בתוכה זה גם את המשיכה ביננו.בעוצמה ענקית.
כי הרי הנושא המדובר היה חשוב-אבל לא עד כדי כך.. וראו את זה בתגובות של שנינו-חוסר פרופורציה
באתי לצאת, הוא סובב אותי אליו-ונישק אותי. נשיקה אסורה.
היחידה שקרתה לי בימי חיי......
משהו שהוא יותר מסקס! זה לא גלש לשומקום-רק נשיקה..לוהטת, עוצמתית, כוחנית ורכה בו בזמן-
כזו שנדמה לך שאתה רוצה לבלוע את האדם מולך.....
נשיקה ארוכה...ועוד המון נשיקות קטנות, לפני שעזבתי את המשרד..
המח והגוף נשארו שם. בתוך הדבר העוצמתי הזה..שולטים בי.
וזה נמשך-הטירוף הזה. דיברנו בפון המון. לא נפגשנו, כי ידענו מה יקרה. לא ניסיתי, הוא לא ניסה..
ואז הוא אמר לי ש....הוא התאהב בי. שהוא מבולבל, שקשה לו עם אשתו..
שזה עוד לא קרה לו-והאמנתי.
הוא ביקש לבוא אלי. בפעם הראשונה. הסכמתי. כל הגוף שלי, המח-הכל נשאב אליו..
אבל המצפון.
הקרב בין המצפון, לשאר חלקי המח שלי והגוף שלי-היו עקובים מכאב.
אני? עם..מישהו נשוי? שיש לו ילד? וזו האחריות שלי, שאבא שלו יעזוב את הבית?
אני?!
אבל..אני לא יכולה לחשוב על כלום חוץ ממנו..
אני לא יכולה לדמיין סקס מטורף מרצון עם אף אחד-חוץ ממנו!
התייסרתי.
והוא בא. הרגשתי שהואמרגיש כמוני.
שהמצפון שלו הורג אותו......שהוא מתייסר..
אחרי שהתנשקנו כמו שאנחנו יודעים, הסתכלתי עליו ואמרתי- "אתה מבין שנחצה קו שאסור לנו?"
הוא הסכים איתי...
ביקשתי שיילך, והוא הלך.
מאז אני יודעת שאני לעולם לא אלך עם גבר נשוי. ובמקרה אני יכולה להגיד לעולם לא.
שיעור לחיים שלי. עוד לבנה של תובנה שהושתלה בי
כשהתחלתי לעבוד במערכת החינוך *זה היה לזמן קצר, אחרי הלימודים שלי*
היו באותה מסגרת כל מיני ימי הרצאות, בעיקר פסיכולוגיה.
הממונה עלי היה בא כמובן לאותן הרצאות איתנו.
גבר נאה, חכם-הסתבר אחר כך באותה מסגרת..
אני כמובן הייתי זו שסירבה לשבת ולהקשיב מבלי לערער על הגדולים ממני, המרצים
ומושא הרצאתם.
זה הוביל כמעט תמיד לשיחות פוריות, כאלו שתוך כדי דיבור, אתה מבין דברים מהם.
וצדקתי. לשמחתי, בהרבה מהדברים שאמרתי שם, או לפחות העמדתי אותם בסתירה,
מתי שראיתי לנכון.
בתוך כל זה נרקם משהו מאוד חזק בין הבוס שלי אלי..
הרגשתי במשיכה המטורפת שלי אליו, ושלו אלי-בטירוף.
זה הוביל אותו להתעלם ממני במסגרת העבודה בהתחלה. ואני חשבתי-טוב שכך, הוא נשוי.
יחד עם זה, המשיכה הייתה שם. מבחינתי זה מאוד התאים *ככה ניתחתי את זה בדיעבד*
כי ידעתי שהוא נשוי. אז בטוח שהוא לא רוצה אותי ברצינות, בטוח שאני לא צריכה להחליט
שאני רוצה אותו, ובמסגרת החופש הפראי שאני מכורה אליו-זה התאים לי והיה מרתק.
נסיון ראשון בכזה מצב. משהו לא ברור-והכי ברור.
משהו שתקוע לך בעיניים, ואתה רואה את ההתיסרות. גם ידעתי שהוא לא נמשך אלי רק
בגלל המראה שלי, אלא באמת, בעומק של הדברים.
ראיתי את ההתיסרות שלו, ולא רציתי לעצור את עצמי מלהמשך אליו.
יום אחד הוא זימן אותי למשרד שלו, בענייני עבודה.
נוצר ביננו ויכוח לגבי ההתנהלות שלי עם מצב מסויים שהמערכת דורשת ממני,
ואני מתנהגת אחרת ממה שמצופה ממני-יש תלונות.
הייתי חדורת צדק-הרבה יותר מהיום. לא אכפת לי היה לאבד את העבודה שלי-רק
שיכירו בעובדה שאני אכופפ לפעמים את המערכת, למען מה שאני רואה בו איכות.
נוצר ויכוח, אמרתי לו שאני עוזבת, והלכתי לכיוון הדלת.
הוא בא אחרי, ואמר לי לשבת ולנסות לפתור את הדברים..
בתוך כל ההמולה הזו, שבעצם מה שהיה בתוכה זה גם את המשיכה ביננו.בעוצמה ענקית.
כי הרי הנושא המדובר היה חשוב-אבל לא עד כדי כך.. וראו את זה בתגובות של שנינו-חוסר פרופורציה
באתי לצאת, הוא סובב אותי אליו-ונישק אותי. נשיקה אסורה.
היחידה שקרתה לי בימי חיי......
משהו שהוא יותר מסקס! זה לא גלש לשומקום-רק נשיקה..לוהטת, עוצמתית, כוחנית ורכה בו בזמן-
כזו שנדמה לך שאתה רוצה לבלוע את האדם מולך.....
נשיקה ארוכה...ועוד המון נשיקות קטנות, לפני שעזבתי את המשרד..
המח והגוף נשארו שם. בתוך הדבר העוצמתי הזה..שולטים בי.
וזה נמשך-הטירוף הזה. דיברנו בפון המון. לא נפגשנו, כי ידענו מה יקרה. לא ניסיתי, הוא לא ניסה..
ואז הוא אמר לי ש....הוא התאהב בי. שהוא מבולבל, שקשה לו עם אשתו..
שזה עוד לא קרה לו-והאמנתי.
הוא ביקש לבוא אלי. בפעם הראשונה. הסכמתי. כל הגוף שלי, המח-הכל נשאב אליו..
אבל המצפון.
הקרב בין המצפון, לשאר חלקי המח שלי והגוף שלי-היו עקובים מכאב.
אני? עם..מישהו נשוי? שיש לו ילד? וזו האחריות שלי, שאבא שלו יעזוב את הבית?
אני?!
אבל..אני לא יכולה לחשוב על כלום חוץ ממנו..
אני לא יכולה לדמיין סקס מטורף מרצון עם אף אחד-חוץ ממנו!
התייסרתי.
והוא בא. הרגשתי שהואמרגיש כמוני.
שהמצפון שלו הורג אותו......שהוא מתייסר..
אחרי שהתנשקנו כמו שאנחנו יודעים, הסתכלתי עליו ואמרתי- "אתה מבין שנחצה קו שאסור לנו?"
הוא הסכים איתי...
ביקשתי שיילך, והוא הלך.
מאז אני יודעת שאני לעולם לא אלך עם גבר נשוי. ובמקרה אני יכולה להגיד לעולם לא.
שיעור לחיים שלי. עוד לבנה של תובנה שהושתלה בי