משיחיות

[אטיוד5]

../images/Emo127.gif

 

[אוֹחַ]

../images/Emo12.gifלמה אני לא מקבל ציון? לא העתקתי.

 

[אטיוד5]

סליחה, אוח ...

באמת מזמן לא בדקתי את המחברת שלך.

 

[hillelg]

מכיוון

שהדרך לאותו עתיד יכולה להיות ארוכה מאוד או קצרה, רוויית-סבל או נכוחה ובוטחת. ומכיוון שפעולתנו-אנו יביאו את העתיד הזה, ואם לא - הוא ייאלץ לחכות לחיי בני-בני-בנינו, עד שמישהו מהם יחדל הרע וילמד היטב. זו הסיבה שהמשיחיות אינה מעודדת פסיביות.

 

[ספלינטור]

אם ככה,

אז אני לא מבין איך הרעיון המשיחי משפיע על המחשבות והפעולות של המאמין בו ולמה זו "אחת המתנות הגדולות שהעניקה היהדות לעולם". הרעיון הזה רק אומר שפעם יהיה טוב, אבל הפעם הזה יכול להיות עוד המון המון זמן, וזה לא אומר שום דבר על מה שאתה עושה עכשיו. כלומר, המשיחיות לא באמת מבטיחה "שכל מעשינו לא יהיו לשוא" - יכול להיות שהם כן יהיו לשווא - יכול להיות שנשלח צנחנים לאירופה בלי שזה יעצור את השואה, והמשיח באמת יבוא, אבל רק עוד אלפיים שנה. אני לא יכול להתכחש לזה שכבר בתורה מושמעות הבטחות על אחרית הימים שתהיה טובה, אבל אם אני מנסה לחשוב למה זה טוב, ההסבר היחיד שאני מצליח למצוא הוא שכמו שאמר פה כבר איזה גנוב אחד, זה נותן תקווה. כלומר תקווה שהטוב הזה יגיע עוד בימינו, או שהפעולות שאנחנו עושים יגרמו לו לבוא ולהיטיב לפחות עם בנינו. אבל אני לא רואה איך הידיעה שפעם יהיה טוב משפיעה בכהוא זה על חיי הנוכחיים.

 

[hillelg]

אמרתי כבר באחת מהודעותיי

שישנו הבדל מכריע בין העובד בידיעה שמטרתו תושג, לבין מי שלא בטוח בכך. כאותו תלמיד, שעמל שעה ארוכה להוכיח משפט מספר המתמטיקה, כאשר מקנן במוחו החשד שמא ישנה טעות דפוס בספר.

 

[ספלינטור]

כן, ראיתי את זה

ושכחתי להתייחס לכך. אני חושב שישנו הבדל מכריע בין העובד בידיעה שמטרתו תושג על ידיו לבין מי שלא בטוח בכך. כדי להמחיש את זה, דוגמת התלמיד היא מצוינת. אני חושב שחיינו בעולם הזה דומים יותר לחוקרת סרטן, שמאמינה/יודעת שהתרופה לכך תמצא ביום מן הימים, אבל אין לה שום בטחון שהיא תמצא על ידיה, או אפילו בימי חייה. נראה לי שעצם הידיעה שפעם תמצא תרופה כזו לא ממש משנה את עבודתה. גם מי שמאמין בביאת המשיח, לא באמת מאמין שפעולותיו יביאו את המשיח (ואם כן אז הוא משיחיסט

), אז לא ברור לי איך האמונה הזו משפיעה באופן ישיר על פעולותיו, מעבר לזה שהיא נותנת לו תקווה ומשהו שאפשר לצפות לו. נדמה לי שראוי לציין (ותקן אותי אם אני טועה), שעמדתך מושפעת מהגות הרב קוק, בעיקר באורות התשובה, שמדבר על כך שהעולם באפו כללי מתקדם בהתמדה לקראת הגאולה. בשיחה עם חבר בנושא, הא טען שהרב קוק הושפע מאוד מהלך הרוח הכללי העולמי שהיה בימיו, שדיבר על הפרוגרס העולמי, כחלק המהפכה התעשייתית.

 

[hillelg]

לא, ולא

התלמיד אינו בטוח שהתשובה תושג על ידו. אולי הוא הולך בדרך לא נכונה. מה שכן, היא יכולה להיות מושגת על ידו, וזה מה שנותן לו את הפתח להתאמץ ולהשקיע. ישנו ספר חמוד של אפוסטולוס דוקסיאדיס, 'הדוד פטרוס והשערת גולדבך', על מתמטיקאי שהשקיע את כל ימיו בנסיון להוכיח השערה שמעולם לא הוכחה, ונשבר סופית כששמע על משפטי אי-השלמות של גדל, שאומרים שיש דברים נכונים שאי אפשר להוכיח לעולם - מה שאומר שייתכן שאחר מהמשפטים האלה הוא בדיוק ההשערה הזו, והוא סתם עמל לשוא, כי הדבר לא ניתן להיות מוכח. וזה מה ששבר את הדוד פטרוס, והדבר הגיוני. כך גם אנו, אילו לא היינו בטוחים בגאולה העתידית, היינו עלולים להתייאש ולא לעשות כלום. ולגבי הרב קוק: לא נראה לי שעמדתי בעניין מושפעת מעמדתו של הרב קוק שציינת. הגאולה אינה כלל המצאה של הרב קוק, כידוע לך היטב. והכרחיותה של הגאולה קיימת כבר בתורת משה. הדגש של הרב קוק הייתה שהגאולה לא באה ב'בום' אלא בשלבים, ושכל התקדמות בעולם היא צעד לקראת הגאולה. אבל אני לא חושב שזה קשור לנושא הדיון.

 

[ספלינטור]

אבל

אף אחד מאיתנו לא רואה את הגאולה כמטרה אישית שלו, כמו בדוגמאות שלך על התלמיד והדו פטרוס, וכך גם צריך להיות. אנחנו צריכים לראות כמטרה את שיפור העולם שבו אנחנו חיים אבל כמו שאמרתי בקריצה, מי שחושב שהמטרה המיידית שלו בחיים היא להביא את הגאולה מוגדר על ידינו באופן טבעי כ-"משיחיסט הזוי". כלומר, כאשר יש לי מטרה ספציפית שאליה אני הולך, ואותה אני רואה כבת השגה, אז ברור שהידיעה שהיא אכן בת השגה תשנה את הגישה שלי לבעיה. אבל הגאולה, שלא נתפסת על ידינו כמשימה אישית שלנו (כמו באלגוריות שאתה הבאת) - לא נראה לי שהידיעה שהיא תבוא או לא תבוא משנה את התנהגותנו בעולם.

 

[hillelg]

אבל

קיימות גם משימות ברמה הלאומית. גם מי שבנה את הפנטגון, ידע שהוא לבדו לא יוכל לעשות זאת. אבל אם הוא היה מטיל ספק ביכולת של הקבוצה לבנות את המבנה, היה הדבר בוודאי מטיל בו רפיון-כוח.

 

[ganooov]

לגישתי שלי - תקווה. ../images/Emo13.gif

או תקווה משולבת באמונה, אם תרצו. משיחיות מסמלת את זה שמתישהו, איכשהו, יגיע מישהו, או משהו, שיהפוך את העולם למקום שטוב לחיות בו, ברמת הנוחות האישית והלאומית. אני לא רואה דבר רע בתקווה/אמונה (אני לא יכול להגדיר את זה במדויק), לא כל עוד האדם חי את חייו. זה דבר שנותן כח להמשיך, ובתור דבר שכזה - אין הרבה טוב מזה.

 

[hillelg]

סליחה, מי כבודו?

ומה הוא עושה מחוץ לפורומי סופרים צעירים / טרי פרצ'טים למיניהם? נו, טוב, ברוך הבא. רק תיזהר לא לשבור את הוויטרינות, ולא לדרוך על הקו המנחה. [גילוי נאות: הנ"ל מתייחס אל כותב שורות אלו בקשרים ביולוגיים שיהיו שיגדירו אותם כהדוקים יחסית.]

 

[טללי בוקר]

ככה זה

כשלוקחים בחשכת הלילה את הטרמפ הלא נכון. מדור התפוחים תפוס אבל תמיד ניתן לברך על פרי חדש ואולי אפילו יקומו הלוויים ויגידו הלל (בכתיב כזה או אחר) Welcome Ganoov,

הקו המנחה מעט מטושטש אבל אין זה פוטר מחובת אי הדריכה, במיחוד בגלל שלאחרונה היו לא מעט דריכות ושחרורי נצרה.

 

[shellyland]

הוא קיבל הזמנה אישית

ממנהלת הפורום ומאחת האושיות המרכזיות שלו, שמשום שמירה על כבודן לא אציין מי הן. גנוב - קו מנחה כבר מצאת?

 

[ganooov]

חשבתי שאמרתי כבר ../images/Emo13.gif

מהו הקו המנחה שלי, לא? כחש, רמיה ומשוא פנים לשוטים. אני אוהב את זה ככה

. אין לי בחיי שום קו מנחה מלבד החינוך שקיבלתי מהורי, שהוא דבר מאוד רחב, האם זה מספיק או שמא טעיתי בכיוון?