משחק

מידאה

New member
משחק

גם אני רוצה להיות שחקנית.... תיאטרון- לא קולנוע.... ואני- אני כבר לא בת 15 (בלי להעליב)- אני כבר עוד מעט 22.... אבל מה לעשות- ג´וק התיאטרון לא יוצא לי מהראש.כל בוקר אני מתעוררת- ועדיין רוצה לעלות על במה... תיאטרון- הקסם הזה, האורות המסנוורים, פיק הברכיים... אז מה אם זה קשה? אז מה עם אין בזה כסף? כסף זה לא הכל בחיים- ואילו הקסם הזה, בשבילי, הוא הכל.
 
לא צריך להתנצל...

הרי תאטרון זה דבר ללא גיל, למרות שמבחינת סדנאות, זה בדרך כלל מושך יותר ילדים. וחבל שאין הרבה מבוגרים שמגלים את הקסם שבתאטרון. הם פשוט לא יודעים מה הם מפסידים! אז את רוצה להיות שחקנית? אז קדימה, לעבודה! יש הרבה בתי ספר למשחק שאפשר להתחיל מהם.
 

מידאה

New member
הסכמה מלאה ../images/Emo45.gif

ברור...... יש ניסן נתיב, יורם לוינשטיין, אונ´ תל- אביב, בית צבי..... אני בהחלט מתכוונת ללכת על זה... למרות המחאות, הממוצע האקדמאי הגבוה, ו-"השכל המבוזבז" לדברי ההורים... תודה על התמיכה... לא התכוונתי לזרוק מלים תיאורטיות באוויר- אני הנני אשת מעשה... עד הסוף...
 

מידאה

New member
הסכמה מלאה ../images/Emo45.gif

ברור...... יש ניסן נתיב, יורם לוינשטיין, אונ´ תל- אביב, בית צבי..... אני בהחלט מתכוונת ללכת על זה... למרות המחאות, הממוצע האקדמאי הגבוה, ו-"השכל המבוזבז" לדברי ההורים... תודה על התמיכה... לא התכוונתי לזרוק מלים תיאורטיות באוויר- אני הנני אשת מעשה... עד הסוף...
 
הכל יחסי

בת ה 22 שהיא כבר לא בת 15 בת ה 30 שהיא כבר לא בת 22 בן 40 שהוא כבר לא בת 30 וכן הלאה וכן הלאה כל זמן שחיים הכל מותר והקסם של הבמה והאור הפנמי שהוא מדליק בעוסקים בו באמת שווה הרבה לכי לך לסדנא לבית ספר למשחק בלי לפחד והתמונה ? אממול בלילה היתה חזרה של הקבוצה שאני חבר בה ( גן ריקי) אצלי בסטודיו (לצילום) בבוקר מצאתי את גן המשחקים נגע בי צילמתי
 

*GormE*

New member
אני מרגישה כעוף מוזר

באמת ובתמים שאני מעריצה את תחום התיאטרון, ומותר לי לפתח שאיפות- אני רק בת 17, ואני נותנת חשיבות מרובה מאוד לתיאטרון בחיי- לפני שנה קיפחתי את לימודי בכדי לעשות כמה שיותר תפקידים בהפקה שלנו אבל אני יודעת שלא אהיה שחקנית. משום מה כולם מצפים ממני, אלו ה-50% שלא מצפים ממני שאהיה ציירת דגולה (וזאת לחלוטין לא בא בחשבון- להתפרנס ממכר דיוקנים בזוי בטיילת ת"א) ואני, אני בכלל ביולוגית מוקפדת ופרפקציוניסטית, מבוגרת מדי לגילי וחבל לי קצת שלא "אסבול" מאנפנטיליות בגיל 22. ראו זאת כמכתב המביע קנאה.
 
למה לא בעצם?

אם חיידק התאטרון כבר טבוע בך, מכאן הדרך קלה. ומה רע בלהיות אנפנטילית בכל גיל שהוא? ולמה שזה לא יהיה אפשרי? לעולם אל תאמרי - לעולם לא!
 

גינגית1.

New member
המממ..... חיידק תיאטרון

שלום. מסתכלת מהצד וקוראת את שאתם כותבים. וחייבת להודות - שגם בי הוא נמצא, החיידק, רק שלדעתי הוא מטופל באנטיביוטיקה תמידית אצלי
כזה איך להסביר חוש דרמטי - חושבת שיש בי וכשהייתי קטנה גם השתתפתי בהצגות ביתהספר וגם הנחתי טקסים של סופשנה (אפילו שפעם התבלבלתי שם - וזה היה בגלל המורה וחוסר תיאום מצידה איתי - אז דמעות עמדו בעיני...) וכן זה עושה חשק להכנס לזה להשתתף בזה להיות חלק בזה אבל מה עושים לעזאזל עם פחד קהל? יש עצות? משהו? מישהו?
 
פחד הקהל גדול יותר

מהפחד של להפסיד חוויה בחיים ? ! ובסדנא, לפני שפוגשים קהל פוגשים את עצמנו אז בבקשה לגשת לסדנא הקרובה
 
זה בדיוק העניין!

את יודעת, אני התחלתי עם כל הקטע של התאטרון בגלל פחד קהל! ולא להאמין איך שהסדנאות תאטרון שהייתי בהן עד עכשיו חוללו בי שינויים מדהימים! אז את שואלת מה עושים? פשוט עושים! הולכים לסדנת תאטרון ומשקיעים בה את הלב והנשמה. (ואם את אוהבת את זה, זה בטח לא יהיה מסובך). ובכלל, כשמדובר בתאטרון, כשאת על הבמה אז את בעצם לא את, אלא את הדמות שאת מגלמת. והדמות הזאת נמצאת בעולם שלה ומבחינתה הקהל בכלל לא נמצא. אז ממה יש לפחד?
 

*GormE*

New member
השיטה הטובה ביותר היא

למצוא קבוצת תיאטרון שאת מתחברת לאנשים שם, ואת יודעת שלא משנה מה תעשי זה יתקבל בברכה והם אף יוסיפו זו תהיה החממה שממנה תוכלי לפרוץ אויש, אני קיטשית!
 
מה שרואים מכאן לא רואים משם

ומה שלא ראים משם לא רואים מכאן ובעצם אני אומר שהשרשור הזה זה קצת כמו "קבוצת תמיכה" למתלבטים במה שהם יהיו כשהם יהוי גדולים והדבר היחידי שאני בטוח בו זה שאי אפשר לתת עצות וכל אחד גדל בהתאם לטעיות שהוא עושה, הילד שבי, אם נשאר בי עד היום, כנראה כבר לא יעזוב אותי וזה חדשות טובות, "אני מרגיש נבוך כמו שהיתי בנעורי וזה מה שקובע מבוכה מבוכה קטנה מסתובבת לי בקרביים כמו כדור קטן ושומרת לי על הרעננות הנפשית" חנוך לוין נעורי ורדה´לה כשאת בת 17 את בת 17 כשאת בת 22 את בת 22 כלומר תמיד יש לנו אק את ההוה שלנו זה בסדר להביא לכן את הלבטים, תביאו לכאן גם את המרכיב המהותי של התאטרון, את מה שמדליק, את מה שכובש אולי משיחות כאלו תתבהר מציאות שתקל על הבחירה, ותמיד יהיו כאלה שיצפו החופש האמיתי זה לחיות את חייך בעיני עצמך ולא מהמקום של הציפיות ממך, זה הרבה יותר קשה ומורכב מכל דיספלינה מדעית הכי מורכבת שיש וחזרה לעולם הבמה, איזה תפקידים עשית בלימודים שלך ? מה היתה החוויה מי הבמאי איזה הצגה
 
הבהרה!

אני נמצאת בסדנת תאטרון חובבנית ולא מקצועית במשכן לאומניות הבמה ש- antrecss כבר סיפרה עליו כאן. אני דווקא לא מתיימרת להיות שחקנית אלא עושה את זה יותר בשביל הנשמה, בשביל הסבבה ובעיקר בגלל החופשהרב שיש על הבמה. הבמאי התחלף השנה, ויש מדריך חדש, שאני עוד לא ממש מכירה אותו, אני רק יודעת שהשם הפרטי שלו הוא חיים. תפקידים? כבר עשיתי סוגי תפקידים שונים ומשונים בסדנאות שעברתי. אני אוהבת במיוחד לשחק דמויות גרוטסקיות כמו: מפלצות, או דמויות משונות ודמיוניות כאלה. ו... אפרופו אינפנטיליות.... אני אוהבת גם תפקידים של ילדה קטנה. חבל שלא הזדמן לי לשחק בהצגה כמו גן ריקי. זה היה יכול מאוד להתאים לי.
 

B. Gibbons

New member
זה מוזר...

זה מוזר תמיד גם לי הייתה את הבעיה הזאת- תמיד הייתי בוגרת מדי לגילי וזה הקשה עלי לפעמים להתחבר עם אנשים בגיל שלי ולהצליח לתקשר איתם . מה שכן גם ממני הרבה מצפים להמשיך עם הקטע של המשחק למרות שאני יודעת כמעט ב100% שאין מצב שאני אמשיך עם זה בעתיד , ולא בגלל שזה מקצוע שקשה להצליח בו,(כי תאמיני לי זה לא היה עוצר בי) אני פשוט יודעת שזה לא היעוד שלי , כלומר זה חלק גדול מהחיים שלי וחלק ענק ממני אבל זה לא מה שאני רוצה לעשות בחיים. אני רוצה לעשות כלכך הרבה דברים אבל אני חושבת שאני אמשיך לכיוון מוסיקה ואולי גם כתיבה מה איתך? את יודעת מה תרצי לעשות?
 
אגב, מוסיקה וכתיבה...

זה שני דברים שהולכים טוב עם תאטרון, לא? אני למשל מאוד אוהבת גם לכתוב ואת הכתיבה והתאטרון אני רואה כהרכב מנצח...
 

מידאה

New member
אינפנטילית!?

חמודה- הלוואי והייתי אינפנטילית.... אבל- מה לעשות, אני ממש לא... יש לי בגרות מלאה, ופיכומטרי מכובד, ויכולת אנליטית... אני אפילו טובה במתמטיקה! ואני בוגרת, וגרה לבד.... אבל- מה לעשות, רוצה להיות שחקנית. אז חמודה שלי, אינטיליות זה ממני והלאה... תשתדלי לא להיתיימר...
 
למעלה