מ../images/Emo207.gif, אם כבר עוסקים בספרי מד"ב
ממליץ בחום על הספר "המנון לליבוביץ" של וולטר מ. מילר הבן. (אין שום קשר לפר' ליבוביץ' המנוח). המקום והזמן - כדור הארץ, דורות אחרי השואה האטומית שהכחידה את רוב האנושות וזיהמה את הכדור כולו בנשורת וקרינה רדיואקטיבית. מעט השורדים חיים במקומות מסתור מוזנחים. חלקם הגדול פגוע מהקרינה, ויותר ויותר מוטציות מפלצתיות נולדות, בני אדם עם שני ראשים, זנבות, גפיים מעוותים ומה לא. הפואנטה של הספר, היא ההבנה שהגיעו אליה השורדים, כי כל הרעה הזו אירעה באשמת התרבות והידע. הידע הוא שאיפשר את המצאת מכונות ההרג, ועל כן, כדי למנוע כל אפשרות לשואה עתידית נוספת, השודים מכריזים מלחמת חרמה בידע ובידענים. האידאל הוא היות "פשוטון", קרי מי שהפשטות מובילה את דרכו. ברור שישנם גם כאילו שרואים חובה לעצמם לשמר ולאסוף את שרידי הידע. ההלו הם נזירים ואדשי דת החים במנזרים נסתרים בשממה, ומנסים לשים ידם על כל פיסת ידע שאפשר. והמבחר דל ביותר, כמה ספרים, כמה קרעי דפים, כמה שרטוטים לא מובנים. גיבור הסיפור הוא פרח כמורה עלוב ובלתי נחשב, זוטר שבזוטרים. אה, וכמובן האגרת של ליבובי'ץ שאת פשרה מנסים לפענח. הספר כתוב היטב. מי שמחפש בעיקר את הבדיוני והפנטסטי, שלא יטרח. עיקרו של הספר הוא עיסוק בבעיה המרכזית, האם הידע עצמו הוא קללת האנושות? האם האנשים שמשתמשים בידע לרעה אשמים? האם זהו גורל קבוע מראש? הספר כתוב בהומור. ואהבתי גם את זה שהמחבר השאיר את השאלה פתוחה. לדעתי לפחות. אני מניח שיהיו בין הקוראים שיחלקו על הבנתי ויטענו שהמחבר מוביל לעמדה ברורה ונחרצת. אין לי אלא להמליץ לכל אחד ואחת להינות בעצמו מהספר, ולהחליט בעצמו מה השאלה המרכזית בספר, ומהי תשובתה.
ממליץ בחום על הספר "המנון לליבוביץ" של וולטר מ. מילר הבן. (אין שום קשר לפר' ליבוביץ' המנוח). המקום והזמן - כדור הארץ, דורות אחרי השואה האטומית שהכחידה את רוב האנושות וזיהמה את הכדור כולו בנשורת וקרינה רדיואקטיבית. מעט השורדים חיים במקומות מסתור מוזנחים. חלקם הגדול פגוע מהקרינה, ויותר ויותר מוטציות מפלצתיות נולדות, בני אדם עם שני ראשים, זנבות, גפיים מעוותים ומה לא. הפואנטה של הספר, היא ההבנה שהגיעו אליה השורדים, כי כל הרעה הזו אירעה באשמת התרבות והידע. הידע הוא שאיפשר את המצאת מכונות ההרג, ועל כן, כדי למנוע כל אפשרות לשואה עתידית נוספת, השודים מכריזים מלחמת חרמה בידע ובידענים. האידאל הוא היות "פשוטון", קרי מי שהפשטות מובילה את דרכו. ברור שישנם גם כאילו שרואים חובה לעצמם לשמר ולאסוף את שרידי הידע. ההלו הם נזירים ואדשי דת החים במנזרים נסתרים בשממה, ומנסים לשים ידם על כל פיסת ידע שאפשר. והמבחר דל ביותר, כמה ספרים, כמה קרעי דפים, כמה שרטוטים לא מובנים. גיבור הסיפור הוא פרח כמורה עלוב ובלתי נחשב, זוטר שבזוטרים. אה, וכמובן האגרת של ליבובי'ץ שאת פשרה מנסים לפענח. הספר כתוב היטב. מי שמחפש בעיקר את הבדיוני והפנטסטי, שלא יטרח. עיקרו של הספר הוא עיסוק בבעיה המרכזית, האם הידע עצמו הוא קללת האנושות? האם האנשים שמשתמשים בידע לרעה אשמים? האם זהו גורל קבוע מראש? הספר כתוב בהומור. ואהבתי גם את זה שהמחבר השאיר את השאלה פתוחה. לדעתי לפחות. אני מניח שיהיו בין הקוראים שיחלקו על הבנתי ויטענו שהמחבר מוביל לעמדה ברורה ונחרצת. אין לי אלא להמליץ לכל אחד ואחת להינות בעצמו מהספר, ולהחליט בעצמו מה השאלה המרכזית בספר, ומהי תשובתה.