משחק עצמאי בגיל 3

[ק י נ ד ר]

משחק עצמאי בגיל 3

פתאום גיליתי את הפורום הזה!! אז אני מעבירה את השאלה לכאן - אולי פה יימצא הפתרון?.... בתי בת 3, לכל הדעות פעלתינית מפותחת לגילה בעיקר בכל הנוגע לשפה וקוגניציה אך סובלת מ"טוסיק קצר". הבעיה היא כי מאז ומעולם (כולה בת 3...) לא ידעה להעסיק את עצמה, תמיד מבקשת שאשב לידה או שאשחק איתה ונוטה להשתעמם מהר מפעילות אחת ולקפוץ לאחרת. הדבר בעייתי לכשעצמו אך בעיקר בחדשים האחרונים כיוון שלפני 4 חדשים נולדה לה אחות קטנה מה שאומר שהזמן שלי איתה מתחלק עכשיו גם לאחותה גם לי אישית וגם בהשוואה לילדים אחרים נראה לי מאד לא תקין שילדה בגילה צריכה כל הזמן נוכחות לידה ולא מסוגלת לשחק "עם עצמה" מה עושים? איך מלמדים אותה להעסיק את עצמה? ועוד פרט חשוב - מיום שהיא נולדה אנחנו "חבורת אמהות", הילדים יחד כל יום אחה"צ ואם לא הם אז חברים מהגן, אני חוששת שיצרתי לה התניה של משחק רק בחברה ולא לבד אז איך עכשיו משכנעים אותה שגם לבד זה אפשרי?...

 

[פרפרי אהבה]

ברוכה הבאה לפורום ../images/Emo20.gif

אולי להפחית מפגשים חברתיים, להתעקש איתה יותר על משחק לבד- אולי לקנות משחקים כאלה של עשייה לבד, כמו "קליק" או בניית מבנים שעושים בד"כ לבד. אם לא היית מציינת שהיא תמיד הייתה כזאת, הייתי חושבת שזה בגלל אחותה שרק נולדה ושזה פשוט קנאה ורצון לבלות כמה שיותר איתך, אבל אני חושבת שהילדה פשוט התרגלה למשחק משותף. מקווה שהצלחתי לעזור

.

 

[כל שנה בדצמבר]

ברוכה הבאה אלינו

תני לה אפשרות לשחק לבד בלי לפחד מזה שהיא תשתעמם אחרי זמן קצר. היא אוהבת לשחק בבובות? אז תגידי לה להכין להם אוכל או להחליף להן בגדים ולהכין לך הפתעה ותצאי מהחדר שלה ותני לה כמה דקות לבדה. אולי תתני לה לצייר וכשהיא שקועה תגידי לה שאת הולכת לרגע לשתות מים או משהו ותני לה להישאר לבד כמה דקות., איך היא בגן? תמיד משחקת ע חברים/חברות או שיש לה גם זמן שבו היא עם עצמה?

 

[nutmeg]

הדרך לעודד

התנהגות מסויימת שרוצים שתתרחש היא חיזוקים חיוביים כל פעם שההתנהגות הזו מתרחשת. אם היא הצליחה 5 דקות לשחק לבד, בואי אליה בחיוך גדול וחיבוק ותגידי לה "איזה יופי שהצלחת לשחק לבד! כל הכבוד לך!" וככה כל פעם שהיא מצליחה. לא מתנות, לא פרסים, לא שום כלום חוץ מההערכה האמיתית שלך להתנהגות כלשהי שהיא עשתה שמשמחת אותך. ילדים מאוד אוהבים לשמח אותנו, לקבל חיבוקי עידוד וצהלות גיל - תשתמשי בזה! (בעצם לא רק ילדים, כל האנשים בעולם - אבל כרגע מדברים על ילדים) האמת זה מאוד פשוט לעצב התנהגות אם מבינים שצריך ללכת על דרך החיוב ולא על דרך השלילה הכוללת מניפולציות, איומים התניות ועונשים. אם היא לא מצליחה לשחק לבד, לא אומרים כלום, ממשיכים כרגיל - את ההתלהבות שלך ואת ה"כל הכבוד" והחיבוק-עידוד תשאירי להצלחות של אותה התנהגות שאת רוצה לעודד. אני מבטיחה לך שתוך כמה שבועות הילדה לומדת לשחק לבד.

 

[ק י נ ד ר]

קודם כל תודה על התשובות

אני לגמרי מסכימה עם זה שכנראה הרגלתי אותה להיות כל הזמן בחברה, גם בגן אגב, היא מחפשת את חברת הגננת או הסייעות וזקוקה תמיד לעידוד ולנוכחותם. אני בהחלט אנסה את עניין החיזוקים החיוביים (זה אכן עובד גם בדברים האחרים) ושאלה נוספת (תיזהרו! תמשיכו להגיב בחביבות אני אפציץ....): לאחרונה מגיעות תלונות מהגננת (וגם אני נחשפת לזה בין החברים אחה"צ) שהילדה מציקה לילדים בגן (צובטת, מפרקת מגדל, מעליבה). יש לציין שהתייחסתי לעניין בחומרה רבה ובימים האחרונים אכן חל שיפור. הבעיה מתחילה בשנה הבאה, אנחנו עוברים להתגורר בקיבוץ והיא תהיה בגן קטן (7 ילדים לעומת 26 ילדים בגן היום) והבעיה היא שהיא תהיה הגדולה מכולם. ככלל יש לה נטיה לשחק תמיד עם גדולים ממנה ואז היא כמובן מתנהגת מקסים. השאלה היא כיצד אני מונעת התנהגות "בריונית" מצדה בשנה הבאה כלפי הילדים האחרים בגן? ותודה שקראתן עד לכאן.....

 

[כל שנה בדצמבר]

את עוד לא יודעת אם היא תהייה בריונית או לא

נכון? יכול להיות שבקבוצה קטנה היא לא תצטרך להילחם על מקומה או על צעצועים או כל דבר. ואם תחזור על מעשי הבריונות שלה - שוב תציבי גבולות ברורים ושוב תחזקי התנהגות חיובית בחברת הילדים.

 

[nutmeg]

למה הכוונה

כשאת אומרת ש"התייחסת בחומרה רבה"? מה זה אצלך "חומרה רבה"? כדי לעזור לילדים שמציקים להפוך לילדים יותר משתפי פעולה וקומוניקטיביים, צריך ללמד אותם בגדול שני דברים: 1- איזה חלופות יותר "שוות" או "אפקטיביות" יש להצקה 2- איך הצקה מרגישה לצד השני (זה שמציקים לו) אני לא חושבת שאני יכולה לכתוב לך מתכון לאיך עושים את זה, אבל מה שזה אומר שבמקום להגיב "בחומרה רבה" את צריכה ללמוד להגיב כך שהילדה שלך תלמד איך מתנהלים חברתית יותר נכון. למשל: בתור התחלה, לקצץ למינימום את החשיפה לגילויי אלימות בטלויזיה, בתמונות, או בתקשורת שלך עם בן הזוג שלך אחר כך ללמוד לשאול אותה כך שהיא תלמד לחשוב בעצמה אחר כך. למשל - כשאת מנסה להבין מה קרה והיא מתחילה להגיד לך משפטים כמו "היא לקחה לי..." "הוא לא נתן לי..." תעצרי אותה מיד ותבקשי ממנה לדבר בלשון "אני" "אני לא הייתי מרוצה שלקחו לי" "אני נעלבתי שלא נתנו לי" וכדומה. הדיבור בלשון אני חשוב מאוד להתפתחות של האינטליגנציה הרגשית שלה. עוד דבר שאפשר לעשות זה לנסות לתאר את הרגשות של הצד השני, זה שספג את ההתנהגות שלה. איך היא הייתה מרגישה לו מישהו מהגן היה עושה לה מה שהיא עושה. אם קשה לה לדמיין זאת מספרים סיפור שהיא הגיבורה בו, שבגן בנתה מגדל יפה ורצתה שהגננת תראה ולפני שהיא הספיקה לקרוא לה באה ילדה אחרת מהגן והרסה את המגדל... הכי חשוב להכניס מילים רגשיות, לתמלל את ההרגשה כשקורה ככה או קורה אחרת... וכמובן גם להציע סוג של פתרון בעיות המעודד תקשורת מילולית. מה שהכי חשוב בכל זה - זה לא להיות שיפוטית. להגיד לה באופן עובדתי שאת מאוד אוהבת אותה, וחשוב לך שהיא תדע שהתנהגות כזו בסופו של חשבון תהיה לרעתה, כי אנשים אחרים לא יהיו סבלניים או אוהבים כמו אבא ואמא.

 

[ק י נ ד ר]

תודה, עזרת לי.