חורף
יש לי יחסים מעורבבים עם החורף. אני חמה ועגולה בו, וגם צפופה וכבדה מתמיד (אם זה אפשרי בכלל). גם הבדידות מתיישבת לי פה בסלון, עם כל המעילים שלה והצעיפים, וגם נפתח לי הלב למשהו. ואני אוהבת את האור הירושלמי של החורף. וללכת במבול בחולצה אחת (אבל רק מהמונית עד הבית). ולהשתכר בחורף מליקרים מתוקים. ולשבת בקפה על מרק חם ולראות את הרחוב נרטב, לחכות עד שנחלש. בכלל להרגיש בבת אחת שהחוקים של העולם יותר גדולים משלי. ואת הקור הירושלמי אני אוהבת גם: מעיר, מזקיף את הנשמה. וכמו נועה, קרמבו. אבל רק טרי טרי. ושניים מוקה ושניים וניל, לאכול אותו כל פעם אחרת. ואולי יהיה שלג. אין שום דבר שדומה לשלג. אפילו כשאני נתקעת עם הקביים בין ערימות בגובה הברכיים. הוא כל כך זר לארץ הזאת, שלג, ובבת אחת אני מרגישה במקום אחר, רחוק. כמעט משונה לשמוע אנשים מדברים עברית כשיורד שלג.