משחק המחבואים.
מספרים שפעם נפגשו במקום כלשהוא על פני האדמה, כל הרגשות והתכונות של בני האדם. כשהשיעמום פיהק בפעם המי יודע כמה, השיגעון, כהרגלו כל כך משוגע, הציע לכולם ``בואו נשחק מחבואים``. הספקנות הרימה גבה והסקרנות, שלא ידעה להתאפק, שאלה ``מחבואים? איך מדחקים את המשחק הזה?`` ``הוא משחק`` הסביר השיגעון ``בוא אני מכסה את פניי ומתחיל לספור מאחד עד מיליון ואתם מסתתרים עד שאני אגמור את הספירה. הראשון מבינכם אשר אמצע יקח את מקומי כדי להמשיך את המשחק.`` ההתללהבות רקדה עם האופוריה השמחה קפצה כל כך הרבה ששיכנעה לגמרי את הספק וגם את האדישות, שלעולם לא נהנה להתעניין בשום דבר, אך לא כולם רצו להשתתף. האמת העדיפה שלא להסתתר, בשביל מה? במילא תמיד מוצאם אותה בסוף. הגאווה אמרה שמדובר על משחק מטופש ביותר (אבל מה שהפריע לה באמת הוא שהרעיון לא היה שלה) והפחד החליט שלא לסכן כלום. ``1.2.3`` התחיל לספור השגעון. הראשונה שהסתתרה היתה העצלנות מתחת לאבן הראשונה שמצאה בדרכה. האמונה עלתה לשמיים והקנאה הסתתרה מאחורי צל ההצלחה, אשר במאמצים ענקיים מצאה מקום בצמרת של העץ הכי גבוה. הנדיבות כמעט שלא יכלה להסתתר, כי כל מקום שמצאה היה נפלא בשביל אחד החברים שלה. מים עם אגם שקוף - אידיאלי בשביל היופי, חור בגזע העץ - מושלם בשביל הצניעות. מאחורי כנפי הפרפר - הכי טוב בשביל החושניות, משב הרוח - יוצא מן הכלל בשביל החופש. כך הנדיבות מצאה מקום צנוע אבל מתאים לה, בקרן שמש קטנה. האגו לעומתה מצא מקום מצויין מלכתחילה, גדול, מאוורר, נוח, אבל אך ורק בשביל עצמו בלבד. השקר הסתתר בעומק הים (אבל האמת היא שהסתתר מאחורי הקשת) התשוקה והחשק במרכז הרי געש. השכחה שכחה אפילו היכן הסתתרה, כשהשיגעון ספר 999.999 האהבה עוד לא מצאה מקום להסתתר, כי כל המקומות היו תפוסים `` מיליון`` הכריז השיגעון והחל בחיפושים. הראשונה שמצא היתה העצלנות, רק שלוש צעדים ממנו מתחת לאבן, אחר כך שמעו את האמונה שמתווכחתעם אלוהים על הזאולוגיה, את התשוקה והחשק שמעו מרעידים את הרי הגעש. באופן פתאומי הופיע לה הקנאה וכך הצליח לפענח היכן ההצלחה. את הנוחיות לא היה צורך לחפש היא בעצמה ולבדה יצאה ממחבואה שהיה זה קן דבורים. מרוב שהלך, השיגעון הרגיש צמא כך הגיע לאגם ושם מצא את היופי, אם הספק היה קלי קלות כי מצא אותו יושב עלך הגדרבלי להחליט עדיין באיזה מקום להסתתר. כך מצא אחד אחד את כולם, את הכישרון בין העשבים הטריים את החרדה במערה חשוכה, את השקר מאחורי הקשת, ואפילו את השיכחה שכבר שכחה ששיחקה מחבואים. רק האהבה לא הופיעה בשום מקום השיגעון חיפש מאחורי כל עץ, מתחת לכל אבן, בפסגות ההרים, וכשעמד להיכנע, הבחין בשיח ורדים והחל להזיז את הענפים. לפתע פתאום, נשמעה צעקה איומה כואבת: קוצי הורדים פצעו את האהבה בעיניים. השיגעון לא ידע מה לעשות כדי להתנצל בכה, התחנן, ביקש סליחה ואפילו הבטיח לאהבה להיות המלווה הצמוד שלה. מאז אותם ימים, בהם שיחקו מחבואים בפעם הראשונה על האדמה, האהבה היא עיוורת והשיגעון מלווה אותה. ********************************************************************** משהו קטן - טוב גדול! שקיבלתי היום באי מייל. מי שקרא איתו הסליחה.... אוהבת snowhite
מספרים שפעם נפגשו במקום כלשהוא על פני האדמה, כל הרגשות והתכונות של בני האדם. כשהשיעמום פיהק בפעם המי יודע כמה, השיגעון, כהרגלו כל כך משוגע, הציע לכולם ``בואו נשחק מחבואים``. הספקנות הרימה גבה והסקרנות, שלא ידעה להתאפק, שאלה ``מחבואים? איך מדחקים את המשחק הזה?`` ``הוא משחק`` הסביר השיגעון ``בוא אני מכסה את פניי ומתחיל לספור מאחד עד מיליון ואתם מסתתרים עד שאני אגמור את הספירה. הראשון מבינכם אשר אמצע יקח את מקומי כדי להמשיך את המשחק.`` ההתללהבות רקדה עם האופוריה השמחה קפצה כל כך הרבה ששיכנעה לגמרי את הספק וגם את האדישות, שלעולם לא נהנה להתעניין בשום דבר, אך לא כולם רצו להשתתף. האמת העדיפה שלא להסתתר, בשביל מה? במילא תמיד מוצאם אותה בסוף. הגאווה אמרה שמדובר על משחק מטופש ביותר (אבל מה שהפריע לה באמת הוא שהרעיון לא היה שלה) והפחד החליט שלא לסכן כלום. ``1.2.3`` התחיל לספור השגעון. הראשונה שהסתתרה היתה העצלנות מתחת לאבן הראשונה שמצאה בדרכה. האמונה עלתה לשמיים והקנאה הסתתרה מאחורי צל ההצלחה, אשר במאמצים ענקיים מצאה מקום בצמרת של העץ הכי גבוה. הנדיבות כמעט שלא יכלה להסתתר, כי כל מקום שמצאה היה נפלא בשביל אחד החברים שלה. מים עם אגם שקוף - אידיאלי בשביל היופי, חור בגזע העץ - מושלם בשביל הצניעות. מאחורי כנפי הפרפר - הכי טוב בשביל החושניות, משב הרוח - יוצא מן הכלל בשביל החופש. כך הנדיבות מצאה מקום צנוע אבל מתאים לה, בקרן שמש קטנה. האגו לעומתה מצא מקום מצויין מלכתחילה, גדול, מאוורר, נוח, אבל אך ורק בשביל עצמו בלבד. השקר הסתתר בעומק הים (אבל האמת היא שהסתתר מאחורי הקשת) התשוקה והחשק במרכז הרי געש. השכחה שכחה אפילו היכן הסתתרה, כשהשיגעון ספר 999.999 האהבה עוד לא מצאה מקום להסתתר, כי כל המקומות היו תפוסים `` מיליון`` הכריז השיגעון והחל בחיפושים. הראשונה שמצא היתה העצלנות, רק שלוש צעדים ממנו מתחת לאבן, אחר כך שמעו את האמונה שמתווכחתעם אלוהים על הזאולוגיה, את התשוקה והחשק שמעו מרעידים את הרי הגעש. באופן פתאומי הופיע לה הקנאה וכך הצליח לפענח היכן ההצלחה. את הנוחיות לא היה צורך לחפש היא בעצמה ולבדה יצאה ממחבואה שהיה זה קן דבורים. מרוב שהלך, השיגעון הרגיש צמא כך הגיע לאגם ושם מצא את היופי, אם הספק היה קלי קלות כי מצא אותו יושב עלך הגדרבלי להחליט עדיין באיזה מקום להסתתר. כך מצא אחד אחד את כולם, את הכישרון בין העשבים הטריים את החרדה במערה חשוכה, את השקר מאחורי הקשת, ואפילו את השיכחה שכבר שכחה ששיחקה מחבואים. רק האהבה לא הופיעה בשום מקום השיגעון חיפש מאחורי כל עץ, מתחת לכל אבן, בפסגות ההרים, וכשעמד להיכנע, הבחין בשיח ורדים והחל להזיז את הענפים. לפתע פתאום, נשמעה צעקה איומה כואבת: קוצי הורדים פצעו את האהבה בעיניים. השיגעון לא ידע מה לעשות כדי להתנצל בכה, התחנן, ביקש סליחה ואפילו הבטיח לאהבה להיות המלווה הצמוד שלה. מאז אותם ימים, בהם שיחקו מחבואים בפעם הראשונה על האדמה, האהבה היא עיוורת והשיגעון מלווה אותה. ********************************************************************** משהו קטן - טוב גדול! שקיבלתי היום באי מייל. מי שקרא איתו הסליחה.... אוהבת snowhite