משחק במחבואים
(מחבר לא ידוע) מספרים שפעם, במקום כלשהו על פני האדמה, נפגשו כל הרגשות והתכונות של בני האדם. כשהשעמום פיהק בפעם המי-יודע-כמה, השיגעון (כהרגלו, כל כך משוגע) הציע לכולם: ``בואו נשחק מחבואים!`` הספקנות הרימה גבה והסקרנות, שלא ידעה להתאפק, שאלה: ``מחבואים? איך משחקים את המשחק הזה?`` ``במשחק הזה``. הסביר השיגעון, ``אני מכסה את פני, מתחיל לספור מאחד עד מליון ואתם מסתתרים. כשאגמור את הספירה, הראשון מביניכם שיימצא, ייקח את מקומי כדי להמשיך את המשחק.`` ההתלהבות רקדה עם האופוריה, השמחה קפצה כל כך הרבה, עד ששכנעה את הספק וגם את האדישות, שלעולם לא נהגה להתעניין בשום דבר. אך לא כולם רצו להשתתף: האמת העדיפה לא להסתתר. לשם מה? ממילא תמיד מוצאים אותה בסוף. הגאווה אמרה שמדובר במשחק מטופש ביותר (אבל מה שהפריע לה באמת הוא שהרעיון לא היה שלה). הפחד החליט לא לסכן כלום. השיגעון החל לספור: ``אחת, שתיים, שלוש.......`` הראשונה שהסתתרה היתה העצלנות - מתחת לאבן הראשונה שמצאה בדרכה. האמונה עלתה לשמיים והקנאה הסתתרה מאחורי צל ההצלחה, אשר במאמצים ענקיים מצאה מקום בצמרת העץ הכי גבוה. הנדיבות כמעט ולא הצליחה להסתתר, כי כל מקום שמצאה היה נפלא עבור אחד החברים שלה. מה עם אגם שקוף? אידיאלי בשביל היופי. חור בגזע העץ? מושלם בשביל הצניעות. מאחורי כנפי הפרפר? הכי טוב בשביל החושניות. ומה עם משב הרוח? יוצא מן הכלל בשביל החופש. כך, הנדיבות מצאה מקום צנוע, אך מתאים לה, בקרן שמש קטנה. האגו לעומתה, מצא מקום מצויין מלכתחילה, גדול, מאוורר, נוח, אך ורק לעצמו. השקר הסתתר בעומק הים (אבל האמת היא, שהסתתר מאחורי הקשת). התשוקה והחשק במרכז הרי געש. השיכחה שכחה אפילו איפה הסתתרה. כשהשיגעון ספר 999,999 האהבה עוד לא מצאה מקום להסתתר, כי כל המקומות היו תפוסים. ``מליון!`` הכריז השיגעון והחל בחיפושים. הראשונה שמצא היתה העצלנות. רק שלושה צעדים ממנו, מתחת לאבן. אחר כך שמעו את האמונה שמתווכחת עם אלוהים על זואולוגיה, ואת התשוקה והחשק מרעידים את הרי הגעש. באופן פתאומי, הופיעה הקנאה וכך הצליח לפענח איפה ההצלחה. את האנוכיות לא היה צורך לחפש - היא יצאה בעצמה ממחבואה, שהיה קן דבורים. מרוב שהלך, השיגעון הרגיש צמא. כך הגיע לאגם ומצא שם את היופי. עם הספק היה קלי-קלות. הוא מצא אותו יושב על הגדר בלי להחליט עדיין היכן להסתתר. כך מצא אחד-אחד את כולם. את הכשרון - בין העשבים הטריים, את החרדה - במערה חשוכה, את השקר - מאחורי הקשת, ואפילו את השיכחה, שכבר שכחה ששיחקה מחבואים. רק האהבה לא הופיעה בשום מקום. השיגעון חיפש מאחורי כל עץ, מתחת לכל אבן, בפסגות ההרים.... וכשעמד להיכנע, הבחין בשיח ורדים והחל להזיז את ענפיו. לפתע פתאום, נשמעה צעקה איומה וכואבת. קוצי הורדים פצעו את האהבה בעיניה... השיגעון לא ידע מה לעשות כדי להתנצל. בכה, התחנן, ביקש סליחה ואפילו הבטיח לאהבה שיהיה המלווה הצמוד שלה. מאז אותם ימים, בהם שיחקו מחבואים בפעם הראשונה על האדמה - האהבה היא עיוורת, והשיגעון מלווה אותה....... מה שנכון - נכון....
אביטל.
(מחבר לא ידוע) מספרים שפעם, במקום כלשהו על פני האדמה, נפגשו כל הרגשות והתכונות של בני האדם. כשהשעמום פיהק בפעם המי-יודע-כמה, השיגעון (כהרגלו, כל כך משוגע) הציע לכולם: ``בואו נשחק מחבואים!`` הספקנות הרימה גבה והסקרנות, שלא ידעה להתאפק, שאלה: ``מחבואים? איך משחקים את המשחק הזה?`` ``במשחק הזה``. הסביר השיגעון, ``אני מכסה את פני, מתחיל לספור מאחד עד מליון ואתם מסתתרים. כשאגמור את הספירה, הראשון מביניכם שיימצא, ייקח את מקומי כדי להמשיך את המשחק.`` ההתלהבות רקדה עם האופוריה, השמחה קפצה כל כך הרבה, עד ששכנעה את הספק וגם את האדישות, שלעולם לא נהגה להתעניין בשום דבר. אך לא כולם רצו להשתתף: האמת העדיפה לא להסתתר. לשם מה? ממילא תמיד מוצאים אותה בסוף. הגאווה אמרה שמדובר במשחק מטופש ביותר (אבל מה שהפריע לה באמת הוא שהרעיון לא היה שלה). הפחד החליט לא לסכן כלום. השיגעון החל לספור: ``אחת, שתיים, שלוש.......`` הראשונה שהסתתרה היתה העצלנות - מתחת לאבן הראשונה שמצאה בדרכה. האמונה עלתה לשמיים והקנאה הסתתרה מאחורי צל ההצלחה, אשר במאמצים ענקיים מצאה מקום בצמרת העץ הכי גבוה. הנדיבות כמעט ולא הצליחה להסתתר, כי כל מקום שמצאה היה נפלא עבור אחד החברים שלה. מה עם אגם שקוף? אידיאלי בשביל היופי. חור בגזע העץ? מושלם בשביל הצניעות. מאחורי כנפי הפרפר? הכי טוב בשביל החושניות. ומה עם משב הרוח? יוצא מן הכלל בשביל החופש. כך, הנדיבות מצאה מקום צנוע, אך מתאים לה, בקרן שמש קטנה. האגו לעומתה, מצא מקום מצויין מלכתחילה, גדול, מאוורר, נוח, אך ורק לעצמו. השקר הסתתר בעומק הים (אבל האמת היא, שהסתתר מאחורי הקשת). התשוקה והחשק במרכז הרי געש. השיכחה שכחה אפילו איפה הסתתרה. כשהשיגעון ספר 999,999 האהבה עוד לא מצאה מקום להסתתר, כי כל המקומות היו תפוסים. ``מליון!`` הכריז השיגעון והחל בחיפושים. הראשונה שמצא היתה העצלנות. רק שלושה צעדים ממנו, מתחת לאבן. אחר כך שמעו את האמונה שמתווכחת עם אלוהים על זואולוגיה, ואת התשוקה והחשק מרעידים את הרי הגעש. באופן פתאומי, הופיעה הקנאה וכך הצליח לפענח איפה ההצלחה. את האנוכיות לא היה צורך לחפש - היא יצאה בעצמה ממחבואה, שהיה קן דבורים. מרוב שהלך, השיגעון הרגיש צמא. כך הגיע לאגם ומצא שם את היופי. עם הספק היה קלי-קלות. הוא מצא אותו יושב על הגדר בלי להחליט עדיין היכן להסתתר. כך מצא אחד-אחד את כולם. את הכשרון - בין העשבים הטריים, את החרדה - במערה חשוכה, את השקר - מאחורי הקשת, ואפילו את השיכחה, שכבר שכחה ששיחקה מחבואים. רק האהבה לא הופיעה בשום מקום. השיגעון חיפש מאחורי כל עץ, מתחת לכל אבן, בפסגות ההרים.... וכשעמד להיכנע, הבחין בשיח ורדים והחל להזיז את ענפיו. לפתע פתאום, נשמעה צעקה איומה וכואבת. קוצי הורדים פצעו את האהבה בעיניה... השיגעון לא ידע מה לעשות כדי להתנצל. בכה, התחנן, ביקש סליחה ואפילו הבטיח לאהבה שיהיה המלווה הצמוד שלה. מאז אותם ימים, בהם שיחקו מחבואים בפעם הראשונה על האדמה - האהבה היא עיוורת, והשיגעון מלווה אותה....... מה שנכון - נכון....
אביטל.