משחקי שישי

[anfield1]

אינדיאנה-אוקלהומה:
לא מספיק טובים לפלייאין, עדיף שהקבוצה תסיים 11.
נתחיל משלשות, מסיימים על 4 מ30. ג'ו משחק קודם עשה 0 מ7, היום 0 מ8. זה רציני?
והדבר שהכי מרתיח, כל ריבאונד הגנה זה כמו לחגוג ניצחון בחיי. בקושי בקושי סוגרים לריבאונד, גם כשכבר זוכים בריבאונד זה בטיפים על הקשקש.
בעיה רצינית בצבע. למה סאר לא מקבל דקות? פשוט קילר החוסר יכולת שלנו לקחת ריבאונד הגנה. מילא השלשות, זה עוד יתיישר זה הרי מוגזם שג'ו על 0 מ15.
נשארו 4 משחקים כבר לא אכפת לי אלא להפסיד את כולם.
הקבוצה בקיץ חייבת להביא גבוה כלשהוא, בדראפט או בטרייד, מישהו פיזי מאוד. ולצרף אותו לצ'אט. שני אלה חייבים להיכנס חזק ברוטציה. זאת נקודת תורפה כל כך בולטת במשך כל העונה.

 

[Rapgamer]

הפסד יקר מאוד שלכם. אחרי שדאלאס הפסידה פעמיים לשארלוט וירדה למקום ה11, ההפסד הזה שלכם פותח להם חלון לחזור לעניינים.

מינסוטה הפסידה בבית ללייקרס. אני אומר כבר זמן מה שהלייקרס טובים ולמזלם נשארה להם מספיק עונה כדי לתקן את היכולת החלשה מלפני הדדליין. האמת שגם מינסוטה שיחקה לא רע בכלל, קונלי ניצח את דילו במצ'אפ הישיר ומקדניאלס עשה עבודה יפה מול לברון. אלא שדיוויס פשוט רצח אותנו במחצית השנייה, היה סטרץ' כאוטי ברבע השלישי ששתי הקבוצות מחטיאות ומאבדות, איכשהו בכל המקרים האלה הלייקרס יצאו עם ידם על העליונה וכל סווינג כזה שווה 4-5 נקודות. אדוארדס היה חלש ובלעדיו לא היה לנו מספיק ג'וס בהתקפה במחצית השנייה במשחק בו השלשות לא נכנסו באחוזים גבוהים.

אז הלייקרס עברו אותנו בטבלה והם כבר יכולים להסתכל על מסלול של מקום 6-7, אנחנו עדיין ריאלית באיזור 7-8 למרות שכרגע 9 בטבלה מאחורי הפליקנס. אני מקווה שהunreliable clippers יעשו את העבודה שלהם הלילה מול הפליקנס, אחרת אנחנו נדפקים אבל גם הם כי חרב הפלייאין עדיין מונחת להם על הצוואר.
===================
במזרח מתגבש כמעט בודאות מצ'אפ 4-5 בין קליבלנד לניקס. הן נפגשו הלילה והניצחון של הניקס ביסס אותם במקום החמישי ואת הקאבס ברביעי. ג'יילן ברנסון היה בלתי עציר עם 48 נקודות, מיצ'ל רובינסון לקח 9 ריב' התקפה על הראש של מובלי (עם 7 בלבד בהגנה).

 

[anfield1]

אנחנו מפסידים נגד טנקינג טימס.
שים לב 3 משחקים אחרונים, הפסד ביתי לשארלוט, ניצחון כמעט על הבאזר נגד דטרויט בבית, הפסד אצל אינדיאנה.
בסופו של דבר, הבעיה של הקבוצה ברורה מאוד. היום אם אחוזי השלוש היו סבירים - היה ניצחון , זה לא האישיו.
הגנת הצבע -גרועה-. הקבוצה צריכה להכניס את צ'אט לעניינים + טרייד של בחירות בשביל להתקדם בדראפט ולקחת מישהו כמו ג'ראס ווקר.
2 גבוהים פיזיים שיודעים להגן על הצבע ולקחת ריבאונד הגנה - והקבוצה הזאת הופכת לקבוצת צמרת במערב באופן על סף הודאי.
כל מה שקורה כרגע עם אוקלהומה הוא מעבר לציפיות כי גידי שווה מעבר למקום 6, ג'יילן וויליאמס שווה מעבר למקום 12, שיי קפץ מאוד ברמה שאף אחד לא צפה את זה קורה והנה אנחנו פה. הקבוצה מקדימה את דרכה.

 

[Krit123]

ההפסד הכיפי אי פעם מול פיניקס. השלישייה המובילה קיבלה מנוחה, מאלון חרג ממנהגו ולא ביאס ת'תחת, אשכרה נתן לצעירים לשחק.
התוצאה בירידה להפסקה הייתה 60-40, ההפרש נשק ל-30 ביציאה ממנה, רק שאז השאננות שלהם פגשה גל רוח לחימה פתאומי והעצימה אותו (בעיית עבירות של אייטון והשתהות של מונטי תרמו אף הן). באורח פלא הורדנו לחד ספרתי ולקראת הסיום הייתה הזדמנות ממשית לאפסט, שחמקה לנו בסופו של דבר.

אם היינו גונבים פה אחד, הייתי אומר שמדובר בניצחון הראשון (או מהבודדים) בעידן מאלון שהושג דרך ההגנה. בוודאי הרצנו את ההרכב ההגנתי הכי מוכשר בקדנציה שלו לדקות משמעותיות - גורדון, נאג'י, צ'נצ'ר, ווטסון (נגיע אליו), והבראוניז. בשלב מסוים החילופים האוטומטים אמללו אותם. בוקר פוגש את העירקי בחילוף ולא מסוגל לקנות סל, דוראנט מקבל חסימה שנועדה לנער מעליו את גורדון, רק בשביל להיתקל בווטסון ולאחר מכן בבראון הלבן. עונג צרוף של מאמץ הגנתי בלתי מתפשר, שהגיע ברובו מהחבר'ה הצעירים. לא זוכר שנהניתי ככה מהפסד...

פייטון ווטסון קיבל דקות רוטציה לראשונה והחזיר בגדול, אפילו סגר את המשחק. הגיחות הקודמות שלו לפרקט התאייפנו בhappy feet בהגנה ורגעים של 'פששיייי' בצד השני. מהבחינה הזאת הוא הזכיר לי את ואנדרבילט, שהיה היפראקטיבי לחלוטין בדקות המעטות שקיבל אצלנו. ההבדל הוא שפייטון הצליח להירגע בזמן אמת אתמול, המחצית השנייה הייתה כמעט נטולת טעויות והכניסה אותי להייפ מוגזם.
שימו לב לקלוזאאוט הבא שלו מול בוקר - פשוט מטיל צל וסוגר הרמטית זווית לקליעה, ממש גוונים של הרב ג'ונס

בנוגע לסאנס - דוראנט קלע 30 מתוך שינה, אוקוגי ניצח להם מעשית את המשחק עם 4 שלשות מתוזמנות (קרייג הוסיף אחת בצומת מכריע). פול מפעיל את אייטון בדקות הספסל אך לטעמי הרול שלו ללא הכדור ביד עדיין מתעצב. אני לא מצליח להבין מודע דמייון לי ושאמט יצאו מהרוטציה, הם שומרים טוב מטרנס רוס וממלאים פונקציה זהה למעשה.
וורן מקבל הזדמנות, לא גיבשתי דעה לגבי ההגנה שלו למען האמת, לפחות תוקף את ריבאונד ההתקפה. השילוב שלו נובע מהחיסרון בסייז, ולכן לא ברור לי למה דריוס בייזלי לא מקבל הזדמנות כנה. הוא עפוף בחסרונות אבל לפחות מסוגל להזיז רגליים מול מספר עמדות ולעזור בבחינת האתלטיות/ריבאונד.