משחקי שישי

[Rapgamer]

אטלנטה- מיאמי
אחלה של משחק! בפתיחה הציגו נתון שאטלנטה ניצחה 20 מתוך 23 משחקי הבית האחרונים שלה. אלא שבניגוד לדינמיקה ברוב הסדרות, דוקא מיאמי (הקבוצה שביתרון) היא זו שפתחה טוב יותר. באטלר קלע דו ספרתי ברבע הראשון, לפי דעתי כל הנקודות בצבע, מיאמי הגיעה למבטים נוחים משלוש שפחות נכנסו. בצד של אטלנטה ג'אמפרים של גלינארי שמרו אותם בעניינים אבל ההרגשה הייתה שההיט משחקים טוב יותר.
ברבע השני בוגדנוביץ' ודלון רייט שינו את המשחק, הראשון בהתקפה והשני בעיקר בהגנה. השיגו כמה חטיפות וניצלו את הסגל הפחות הגנתי שספולסטרה מעלה מהספסל. הכדור קצת יותר זז ואטלנטה עלתה ליתרון הדו ספרתי הראשון שלה בסדרה.
רבע שלישי נפתח שכולו מיאמי, בית ספר להגנה בצד אחד וניצול החולשה של יאנג בצד השני. רוב המשחק מקמילן שם אותו לשמור על שטרוס, אלא שהוא שחקן התקפה שזז הרבה ויאנג נתקע בחסימות ופספס חיתוכים שלו בבק דור. שטרוס קלע 5 שלשות במשחק ועוד איזה שני לייאפים. מיאמי עדיין לא קלעו באחוזים יוצאי דופן אבל היה סטרץ' שכל החטאה שלהם מובילה לרבי' התקפה, הם תקפו את הלוחות עם 3 שחקנים (באם, באטלר, טאקר) ומה שיפה עדיין הצליחו למנוע משחק טרנזישן של ההוקס. ג'ון קולינס שפתח בגיים 2 ונראה לא רע פשוט נוטרל לחלוטין במשחק הזה, מיאמי overpowered him. יחד עם הירו שעלה מהספסל והשיג כמה באקטס, כל אלו הובילו לריצת 21-0 של מיאמי והרגשה שהסדרה גמורה. מיני-ריצה של אטלנטה בסיום הרבע השלישי צמצמה קצת את הנזק.
ברבע האחרון עוד מאותו הדבר- בוגדנוביץ' מתחמם ומוביל ריצה, דאנדרה האנטר נכנס לעניינים ואטלנטה חוזרת למשחק. אצל מיאמי לאורי נפצע ברגל וישב בחוץ, הם סגרו באותו הרכב של החמישייה שלהם אבל עם הירו במקום לאורי. זה אומר יותר נקודות תורפה בהגנה. אטלנטה סגרה עם אוקונגוו בעמדה 5. בשלב מסוים חשבתי לעצמי שזה מדהים שיאנג, שמסוגל לנער כמעט כל שומר, לא מנסה לתקוף את טאקר ומסתפק מולו בג'אמפרים קשים. בערך מאותה נקודה הוא נהיה הרבה יותר דינמי, העזרה שמשך הובילה לסווינג-סווינג ומבטים די טובים שנכנסו. אנד1 של יאנג השווה את המשחק 3 דקות לסיום ואז ראינו את הביצוע של כל אחת הקבוצות בקלאץ'. 4 הפוזשנים הויאביליים האחרונים של מיאמי היו כדלקמן- באטלר מקבל חסימה ועולה לשלשה קשה (נכנס). פוזשן הבא אותו הדבר- מחטיא (ריב' התקפה). בניסיון הבא באטלר נכנס לתוך קשת השלוש, מוסר לטאקר לשלשה מהפינה (נכנס). פוזשן אחריו יש למיאמי הזדמנות ללכת two for one, באטלר מכדרר את השעון ועולה לזריקת לונג 2 (בחוץ). הנקודה שלי היא שמיאמי הפסיקה לשחק את הכדורסל שלה, ובאטלר שלוקח העונה 2 שלשות בממוצע למשחק (ומחטיא אותן) לקח 3 כאלו בדקה וחצי האחרונות. בניגוד לכך אטלנטה ניצלה פוזשן אחרון בפיגור נקודה-

במקום לכדרר את השעון וללכת על ג'אמפר קשה תחת שמירה יאנג מנצל את הearly offense, נכנס לסל ומשיג פלואטר שהוא קולע באחוזים מצוינים. אז מה אם נותרו 4 שניות על השעון (ולמקרה שתהיתם- שלשה קשה של באטלר בפייד אווי).
בסיום 111-110 לאטלנטה. כוכבי המשחק היו בוגדנוביץ' ודלון רייט ששינו את המשחק מהספסל. יאנג מתקשה בסדרה הזאת אבל לזכותו הוא ממשיך להילחם, כשכל משחק מעט יותר טוב מקודמו. לחובתו- הגנה פח.
מיאמי הייתה עדיפה במשחק והיא כנראה תנצח ב5, העליונות הפיזית שלה גדולה מדי בחסרונו של קאפלה. הירו הוביל את הקלעים עם 24, באטלר עם 20-10-8, הגנה טובה, באמת שהוא עשה המון דברים טובים אבל דקות הקלאץ' בהובלתו לא היו מוצלחות.

 

[Rapgamer]

שיקאגו- מילווקי
הבאקס ששמטו את המשחק השני הגיעו לתקן. בחסרונו של מידלטון בודנהולצר הלך פשוט לשחקן הספסל הכי טוב שלו, אז הבאקס פתחו בהרכב ג'מבו שכלל את יאניס, פורטיס ולופז. בפוזשנים הראשונים ווץ' לקח כמה שלשות (קלע אחת לדעתי) מה שהכריח את לופז לעלות קצת יותר גבוה בdrop defense שלו. מהרגע שמילווקי התאפסה על האיזון הזה היא הציגה הגנה מצוינת, רמת תיאום גבוהה, הולידיי עובר בחסימות כאילו שהן לא קיימות, וזה תמיד זריקה אחת ומבטיחים את הריבאונד. הבולס נעצרו על 17 נקודות ברבע הראשון. בצד השני מילווקי שיחקה בעיקר דרך יאניס בפוסט עם פורטיס כסט שוטר וברוק לופז חותך לכיוון הסל (מה שעבד להם יפה בסיום גיים 2). מבחינת שיקאגו כנראה שהניתוח הצליח והחולה מת. הם הגבילו את הסקורינג של יאניס בצבע אבל פורטיס קלע 4 שלשות ובהמשך גרייסון אלן עם 5. מילווקי עלתה מהר מאוד ליתרון סביב ה20 ושיקאגו לא הצליחה לייצר אף ריצה לאורך המשחק.
ברבע השלישי אותה דינמיקה המשיכה, מילווקי במשחק דרייב אנד קיק מהיותר טובים שהציגה העונה בעוד שבשיקאגו אף שחקן לא דורך בצבע עם הכדור. חלק מהשלשות שלהם כאילו זריקות סבירות אבל פוזשנים של מסירה אחת מסביב לקשת וזריקה של קלעי בינוני הם לא מספיק טובים כשהמומנטום נגדך. שיקאגו נעצרה על 59 נקודות ב3 רבעים, ההפרש כבר תפח ל30 וזה בול גיים. יאניס לרוב מקפיד על חסימות שישאירו את הכדור בידיים של מילווקי, זה כבר היה בשביל הswag-

בסיום 111-81 למילווקי. סימן השאלה הכי גדול העונה סביב הבאקס הוא ההגנה שלהם, זה היה אחד המשחקים היותר טובים שלהם מבחינה זו. הם הגבילו את היריבה על אחוזים נמוכים, שמרו מבלי לבצע עבירות, הבטיחו את הריבאונד ולא נתנו כלום בצבע. יאניס הוביל עם 18-7-9 בדקות קצובות, פורטיס היה מצוין עם 18-16, הולידיי 16 נקודות והגנה מצוינת, גרייסון אלן ניצל את השלשות שקלע במחצית הראשונה כדי לחדור לסל ולסיים בלייאפים בשנייה. הבאקס מאותתים לנו שהם יכולים להסתדר יפה מאוד בסדרה הזאת בלי מידלטון, הבעיה תגיע בסיבוב הבא.
בשיקאגו off night קולקטיבי אבל בכל זאת אציין כמה- פטריק וויליאמס לא מסוגל לקלוע סל, הלך 0-9 מהשדה. דרוזן בהנגאובר מהמשחק הקודם, ירד מ41 נקודות ל11. אצל לאבין פחות הפריעה לי השורה הסטטיסטית אלא בעיקר ההרגשה שהוא נעלם לפרקי זמן במשחק. עד עכשיו פלייאוף ראשון מעט מאכזב שלו.
בהגנה שיקאגו כן הצליחה באופן חלקי להגביל את נקודות הצבע+עונשין של מילווקי, אני חושב שכדאי לה להמשיך בטקטיקה הזאת ולקוות לימי קליעה חלשים של מילווקי בהמשך, זה די סביר בהתחשב בחסרונו של הקלעי הכי טוב שלהם.

 

[OrEl74]

לא נעים לחטוף 30 הפרש ועוד בבית
אבל בסופו של דבר, עם מידלטון או בלי, מילווקי פייבוריטית מובהקת בסדרה הזאת וההגנה האדירה שלהם היא משוכה גדולה לכל קבוצה במזרח.
לא אגיד שאני לא מאוכזב מהמשחק הזה ואני בהחלט מצפה מהם ליותר אבל וואלה, ידענו מה אנחנו מקבלים ומול מי אנחנו מתמודדים.

מקווה שבמשחק הבא זה לא יגמר בתבוסה מעליבה כזאת

 

[Krit123]

פליקנס - סאנס גיים 3
כריס פול עם 28 הנקודות הכי רועשות שראיתי בחיי (רובן ברבע האחרון), חייב להיות אחד הניצחונות הגדולים בקריירה שלו. כאילו אשכרה אמר לאייטון, "תשמע, אני בן 36. סחוב אותנו 3 רבעים במדבר, משם אני אוביל אתכם לארץ המובטחת".
מחזיק ביחס מדהים של 48 אס' על 2 אב' בלבד עד כה בסדרה. שאני אגדל הייתי רוצה להיות כריס פול יום אחד, מגיע בדיוק לאזור הרצוי, קנאי לאדמות שלו כמו בדואי. אין לי מושג איך הוא מהתל בהגנה פעם אחר פעם, אין שני לו בניווט סביב חסימות. כמובן שהתרומה של אייטון הגיעה בעזרתו, ואיך אפשר בלי מילה על ההגנה המשובחת, היה פעיל בעמדת עזרה (ניצל את העובדה שהופקד על הרב ג'ונס), שמר אישית נפלאה על מקולום. כאשר המפתחות אצלו הקבוצה בקושי רשמה 5 איבודים לאורך ההתמודדות.

נקודת המפנה הגיעה ברבע השני. הידית של קראודר נחלשה אז הוא פנה לסקיל הנוסף שלו, להיות agitator בלתי נלאה. אמר לג'קסון הייז את מילות הקסם (למרות שהיה עליו מיקרופון, למה את האינסייד טראקס הזה אנחנו לא יכולים לקבל?), הייז הגיב בדחיפה חסרת תאקט שנענתה בטכנית כפולה והרחקה. ניו אורלינס איבדה את האדג' בגזרת הקרשים והאתלטיות, ההחלפה של הייז בגארד או פורוורד אחר אפשרה לסאנס להעלות שחקן חוץ משלהם, סייע לפול בהובלת הכדור ויצירת המצבים.

אייטון אגרסיבי הוא אייטון אחר. קרקס את JV כמו בהמה עם שילוב של כוח וטאץ' רך, לפרקים נעל את הצבע כמעט הרמטית עד להפסקה. ווילי גרין נאלץ להחליף בין יונאס לנאנס על מנת להכיל אותו, רק שלא העלה על הדעת ש-
ג'אבייל אגרסיבי הוא ג'אבייל הגואט. פלאשבק להופעת השיא שלו לפני עשור במדי דנבר מול הלייקרס. הלכו אליו לפוסט והוא סיים ביעילות מופתית.
שימו לב לניגוד בקרב הגבוהים - יואנס+נאנס: 8 נק' ב2-13 מהשדה VS אייטון+מקגי: 43 נק' ב20-28 מהשדה. נוקאאוט מוחלט.

אינגרם אולי היחיד בליגה שמסוגל לתמנן את ברידג'ס מהמיד ריינג'. לא קיבל מספיק עזרה ממקולום הפעם. אלברדו left earth לקראת הסיום וגראהם סיפק להם 11 נקודות בשלב מוקדם, אבל היתרון היחסי שלהם הוא הסייז ומקבץ הפורוורדים שמיעטו לתרום.

 

[Rapgamer]

סיכום מצוין. כריס פול כותב מחדש את הסיפור שלו. הוא שחקן הקלאץ' הכי טוב בליגה כיום (יש שיאמרו ב5 השנים האחרונות). שלושה רבעים של ניהול משחק מופתי ורבע אחרון רוצח מהמיד ריינג'.
ווילי גרין לדעתי עשה טעות שהחזיר את JV למשחק ברבע הרביעי במקום נאנס, זה עזר לפול להשיג עוד קצת מרווח בפיק אנד רול. הבעיה עם נאנס (ולא רק איתו) הייתה בריבאונד, במקרים הנדירים שפול או אייטון מחטיאים הסנטר של הפליקנס רחוק מהסל ובהרכב הסמול שהם משחקים איתו הכדורים מתחת לסל שלהם זה 50-50. תחשבו כמה טובים הם היו יכולים להיות עם לונזו במקום גרהאם.

אגב לא הייתה מגדיר את המהלך של הייז דחיפה חסרת טאקט, זה היה מחוץ לתחומי הספורט. הלך בכל הכוח על הצוואר של קראודר, פלאגרנט 2 מוצדקת.

מסכים גם לגבי אינגרם (סייז ויכולת סקורינג שמתורגמים היטב לפוסטסיזן) ולגבי ג'בייל (במקרה שלו נצטרך להמתין לפיינלס).