קליבלנד- פיניקס: קרב אבנים, שתי הקבוצות מתחת ל40% מהשדה בחסרונם של שחקני מפתח (בוקר, גארלנד). פיניקס נכנסה לקלאץ' ביתרון אבל לא הצליחה למצוא את הטבעת, 14-5 לקליבלנד ב5 הדקות האחרונות של המשחק הרוויחו להם ניצחון צמוד. מיצ'ל קלע באחוזים נמוכים אבל שלשה ענקית שלו עם 40 שניות לסיום, וmaking the right play בפוזשן האחרון הובילו לניצחון-
פיניקס נתנו את הסוויץ' של שאמט על מיצ'ל יותר מדי בקלות (מספר פוזשנים ברצף), זה עלה להם במשחק.
הקאבס אחת מקבוצות הקלאץ' הטובות בליגה העונה, זה כנראה הם או דנבר. אצל פיניקס אין זכר למפלצת הקלאץ' מעונה שעברה, הם רושמים הפסד 7 מ8 האחרונים ולמעשה העתיקו את המיקום שלהם מחבורת הביתיות לחבורת הפליי אין.
פילדלפיה- אינדיאנה: הסיקסרס בלי אמביד הספיקו לבעוט בדלי ברבע האחרון עם ריבוי איבודים תמוהים מבית היוצר של הארדן, היה שם סווינג כמעט של 20 נקודות לטובת אינדיאנה בשלב מסוים. בסופו של דבר חטיפה ודאנק של מקסי, ושלשות גדולות של מלטון, הצילו לפילי את המשחק והם ניצחו בהארכה. המחמירים מבינינו יאמרו שפילי ניצחו כי הארדן מקבל את השריקות הגבוליות שמת'ורין לא מקבל. אני מאוד אוהב את מת'ורין, יש לו משחק בשל גם אם קבלת ההחלטות יכולה להסגיר פה ושם את העובדה שהוא רוקי. אגב משהו בקצב המסירות של אינדיאנה מזכיר לי את הווריורס.
מילווקי- טורונטו: משחק שאימץ את הקונספט משני המשחקים הנ"ל, גם רמת ביצוע נמוכה וגם בעיטה בדלי. המשחק נפתח אולטרה-חלש עם 7 נקודות משותפות של הקבוצות ב6 או 7 הדקות הראשונות. לאט לאט הידיים הפשירו לכדי משחק כדורסל ברמת NBA פחות או יותר, אפילו דקות טובות של מילווקי ברבע האחרון העלו את ההפרש ל18 והמשחק היה גמור בפועל.
נדמה שלעיתים קרובות מדי אנחנו רואים סטטיסטיקות של "הקאמבק מפיגור X הראשון בהיסטוריה" אבל אין דרך אחרת לתאר את מה שקרה. תבחרו אם אתם מעדיפים יתרון 16 עם 1:50 לסיום או יתרון 11 עם 40 שניות לסיום. את שניהם מילווקי איבדה ברצף מהמם של איבודים ואינקומפטנטיות כללית. אתם כבר יודעים מה אני חושב על הפרימטר של מילווקי, בלי הכוכבים הם לא מצאו מי שיוכל גם לשבור את הלחץ עם הכדרור שלו וגם לקלוע מהעונשין.
בהארכה שוב קרב אבנים שהפעם מילווקי ניצחה. בקרב בין ה25 איבודים של מילווקי לבין ה9/46 של טורונטו משלוש, ההחטאות משלוש ניצחו. כלומר עוד יותר הפסידו את המשחק.
שיקאגו- ברוקלין: נקטע רצף 12 הניצחונות של הנטס. בסדר, זה היה צריך לקרות מתישהו.
מינסוטה- פורטלנד: ניצחון חשוב של הוולבס מול יריבה ישירה בקרב על הפליי אין. הובלנו בהפרש קטן רוב המשחק, ברבע האחרון העניינים נראו לא טוב וזה היה עניין של זמן עד שפורטלנד תיקח את זה. אז אדוארדס חזר לשחק והיה אדיר, תקף את הצבע ותפר ג'אמפרים. זה היה משחק שסגרנו עם דאנג'לו על הספסל וזה התאפשר כי אדוארדס עשה עבודה נפלאה בתור יוצר, הגנתית השילוב של מקדניאלס-אנדרסון-גובר הצליח להקשות על פורטלנד ויצאנו עם הניצחון. מקרב אותנו ל3 משחקים מתחת מאזן חצוי.
הקאבס אחת מקבוצות הקלאץ' הטובות בליגה העונה, זה כנראה הם או דנבר. אצל פיניקס אין זכר למפלצת הקלאץ' מעונה שעברה, הם רושמים הפסד 7 מ8 האחרונים ולמעשה העתיקו את המיקום שלהם מחבורת הביתיות לחבורת הפליי אין.
פילדלפיה- אינדיאנה: הסיקסרס בלי אמביד הספיקו לבעוט בדלי ברבע האחרון עם ריבוי איבודים תמוהים מבית היוצר של הארדן, היה שם סווינג כמעט של 20 נקודות לטובת אינדיאנה בשלב מסוים. בסופו של דבר חטיפה ודאנק של מקסי, ושלשות גדולות של מלטון, הצילו לפילי את המשחק והם ניצחו בהארכה. המחמירים מבינינו יאמרו שפילי ניצחו כי הארדן מקבל את השריקות הגבוליות שמת'ורין לא מקבל. אני מאוד אוהב את מת'ורין, יש לו משחק בשל גם אם קבלת ההחלטות יכולה להסגיר פה ושם את העובדה שהוא רוקי. אגב משהו בקצב המסירות של אינדיאנה מזכיר לי את הווריורס.
מילווקי- טורונטו: משחק שאימץ את הקונספט משני המשחקים הנ"ל, גם רמת ביצוע נמוכה וגם בעיטה בדלי. המשחק נפתח אולטרה-חלש עם 7 נקודות משותפות של הקבוצות ב6 או 7 הדקות הראשונות. לאט לאט הידיים הפשירו לכדי משחק כדורסל ברמת NBA פחות או יותר, אפילו דקות טובות של מילווקי ברבע האחרון העלו את ההפרש ל18 והמשחק היה גמור בפועל.
נדמה שלעיתים קרובות מדי אנחנו רואים סטטיסטיקות של "הקאמבק מפיגור X הראשון בהיסטוריה" אבל אין דרך אחרת לתאר את מה שקרה. תבחרו אם אתם מעדיפים יתרון 16 עם 1:50 לסיום או יתרון 11 עם 40 שניות לסיום. את שניהם מילווקי איבדה ברצף מהמם של איבודים ואינקומפטנטיות כללית. אתם כבר יודעים מה אני חושב על הפרימטר של מילווקי, בלי הכוכבים הם לא מצאו מי שיוכל גם לשבור את הלחץ עם הכדרור שלו וגם לקלוע מהעונשין.
בהארכה שוב קרב אבנים שהפעם מילווקי ניצחה. בקרב בין ה25 איבודים של מילווקי לבין ה9/46 של טורונטו משלוש, ההחטאות משלוש ניצחו. כלומר עוד יותר הפסידו את המשחק.
שיקאגו- ברוקלין: נקטע רצף 12 הניצחונות של הנטס. בסדר, זה היה צריך לקרות מתישהו.
מינסוטה- פורטלנד: ניצחון חשוב של הוולבס מול יריבה ישירה בקרב על הפליי אין. הובלנו בהפרש קטן רוב המשחק, ברבע האחרון העניינים נראו לא טוב וזה היה עניין של זמן עד שפורטלנד תיקח את זה. אז אדוארדס חזר לשחק והיה אדיר, תקף את הצבע ותפר ג'אמפרים. זה היה משחק שסגרנו עם דאנג'לו על הספסל וזה התאפשר כי אדוארדס עשה עבודה נפלאה בתור יוצר, הגנתית השילוב של מקדניאלס-אנדרסון-גובר הצליח להקשות על פורטלנד ויצאנו עם הניצחון. מקרב אותנו ל3 משחקים מתחת מאזן חצוי.