משחקון לפורים

[major mouse]

משחקון לפורים

לילה רגיל באחת השכונות בצד הלא נכון של העיר. "נערות עובדות", מסתכלות עליך בחצי עין (וגם היא עקומה), בטלנים חסרי בית מתגודדים סביב חביות אשפה בוערות וקולות החתולים מנסרים את הלילה. אתה קולט תנועה חטופה מכוון אחת הסמטאות הצדדיות, סמטה המדיפה ריח רע במיוחד. מתוך הצללים נשמעת לחישה בקול צרוד אפוף אדי אלכוהול זול. "אתה רוצה לעשות חיים?" את הקול מלווה דמות היוצאת ממסתורה המטונף, זהו בחור צעיר לבוש במדי צבא הזויים ותחפושת מטולאת של עכבר, אחד מאלה המנסים למכור את גופם, או גרוע יותר, את הנחייתם. "אני אנחה לך תמורת 5 שקל לשעה, זה יעלה לך יותר עם תביא חברים". --- תרגישו חופשי להצטרף, משחק באווירה היתולית (גם אם קודרת משהו). מושפע מלעולם-לא-עולם של ניל גיימן ותופעות לוואי משתיית "עד לא ידע".

 

[Fenris]

העברתי את היד על הכיסים

איפה הארנק שלי... יש לי כסף מזומן בכלל? "אם אני אשלם לך 5 עכשיו, וכל חבר שיצטרף ישלם גם, זה בסדר?" הנה הארנק. אבל המטבעות בכיס השני. חמישה שקלים... הנה. הוא נראה קצת חשוד. אבל אין לי משהו יותר טוב לעשות כרגע - אחרת לא הייתי בא לכאן, נכון? "אתה טוב בזה, או שאתה סתם מחפש כסף קל?" אני מושיט לו את המטבע, מחכה לתשובה לפני שאני נפרד מפיסת המתכת הקרירה.

 

[major mouse]

לקוח ראשון

הבחור בתחפושת העכבר מסתכל עליך בחשש, מביט לאחור ומחזיר את מבטו אליך "אתה מדבר אלי?" הוא שואל ומבט תמוה בעיניו. "כן, ברור שאתה מדבר אלי" הוא מתקרב אליך בצעדי תינוק (תינוק שיכור, אבל עדיין תינוק) ולוחץ את ידך. אחת ה"נערות העובדות" מתקרבת לעברכם, בחורה בלבוש ויקטוריאני ומינימלי (איך לכל הרוחות היא הצליחה לעשות את זה?) מאופרת בכבדות, והבחור נכנס לעמדת מגננה. "הוא שלי!, את שומעת!". הוא לוקח את ידך בגמלוניות המאפיינת מתבגרים עטורי אקנה ופסיכופטים רצחניים (רמז : הוא לא סובל מאקנה) ולוחש באזנך "מנחות ומפייר, הן הכי מסוכנות."

 

[R a z i e l]

קולות השתעלות

קולות השתעלות מחרידים בוקעים לפתע מפינת הרחוב. קופסת קרטון יחידה נגלת בזווית עינו של הבחור. קישוטים של דמויות מוזרות מעטרות אותה וריח קיא מסמא חושים בוקע ממנה. "עכבר, זה אתה?" קולות השיעול חונקים את המילים. מתוך קופסת הקרטון בוקעת דמות רזה. מראה מחריד והיא נראת כאילו יצאה מאיזה סרט על זומביים. עורו המדלדל של הבחור מהקרטון הפך כחול מהרעב. כה דק הוא שניתן כמעט לראות דרכו. עצמותיו גלויות לעין כאילו היה שלד שקם לתחייה. הוא מתנודד קצת, מתקשה לעמוד על רגליו. "תהיתי מתי תבוא שוב. מוכן לעוד סיבוב?" יד גרומה צצה מתוך פיסות הבגדים שבקושי מכסים את הדמות אוחזת במטבע נוצץ.

 

[major mouse]

מכרים ותיקים?

"כן זה אני... אני כמעט בטוח בזה הפעם". "אני אזהה את הריח הזה בכל מקום" אומר העכבר עם גבו מופנה לדמות הכחולה. העכבר, עדיין אוחז בידו של הבחור המסכן, מסתובב בחדות וכמעט ונופל. "אתה ירחימאל נכון?, מה קרה לבחור שהיה איתך בפעם הקודמת?, בחור נחמד עם חרב גדולה". מבלי להמתין לתשובה העכבר מסתובב בחזרה ונכנס לסמטה האפלה והמצחינה שממנה הגיח ספק גורר, ספק נגרר אחרי הבחור האחוז בידו ממלמל לעצמו כמה משפטים סתומים. "נו?..., אתה מצטרף?" נשמע קולו של העכבר בזמן שצליליתו מעוררת הרחמים נבלעת באפלת הסמטה.

 

[R a z i e l]

עיוות מוזר מטלטל אותו

גופו הרזה רגיש במיוחד לקור וצמרמורת קשה תוקפת אותו. כחולה אפילפסיה גופו מטלטל לכמה שניות ונרגע. "מה!? לא, לא. רזיאל, רזיאל. שוטה." הוא מרים צעיף שמונח על צווארו ועוטף את פניו מפני צינת הלילה. הבל פיו החם עדין בוקע מבעד לצעיף. הוא נכנס לסמטה בצעדים עייפים אחרי שני האנשים.

 

[major mouse]

בסמטאות אפלות

ככל שאתה מתקדם במורד הסמטה, חוש הראייה הופך למשני והריחות האופפים אותך מתחזקים ומקשים עליך לשמור על הארוחה האחרונה שלך. זוג עינים בוהקות בחשיכה מובילות לעכברוש גדול מימדים הנובר בפח אשפה שעלה על גדותיו. העכברוש מפסיק את חיפושיו אחר מה שזה לא יהיה ומחזיר לך מבט המעורר בך דגשות מעורבים של אי-נוחות ובחילה. אבן נזרקת מכוון הבחור בתחפושת העכבר, מפספסת את העכברוש ונוחתת בתוך שלולית בוצית במיוחד. העכברוש מתנהל לו בכבדות לתוך הפח כאשר אתה מחזיר את מבטך לדרך ושומע קול ניבזי וקצת מצונן מכוון פח האשפה, "בני אדם. טובים רק לדבר אחד, ועוד לא גיליתי מהו". קול קטן בירכתי מוחך הנשמע באופן מוזר במיוחד כמו הקופאית בהום-סנטר מציע לך לא להגיב, אם טיפת השפיות האחרונה חשובה לך, ובאותה נשימה מספר לך על המבצעים החדשים.

 

[R a z i e l]

כרטיס חבר מועדון

"אתה קנה קילוגרם עוף ומקבל סלמי פרוס פרוס בחצי מחיר" המוכרת מלמלה במוחו. ריר החל להצטבר לרזיאל בחלל הפה. עוף בתנור, מרק עוף עם תפודים או כריך סלמי עם תוספת סלמי. המחשבות ריצדו במוחו. קול שאגה בקע מבטנו כרעם המרעיד את האדמה. "אולי אדוני מעדיף עוגת גבינה, קנה אחד מקבל שני חינם?" המוכרת המשיכה ברשימה שכבר נחקקה במוחה מרוב הפעמים שחזרה עליה בפני לקוחות. "אממ..." מלמל רזיאל בקול חירשי. "אולי אני אקח את הסלמי?" אך מחשבה מחרידה קטעה את הפנטזיה שלו – הוא נתן את הכסף היחיד שהיה לו לעכבר המצחין. נו טוב, כנראה שגם היום הוא לא יאכל כלום. מאוכזב ורעב נפרד רזיאל מהמוכרת אך, היא לא וויתרה כל כך בקלות. "אולי רצה לשמוע על מבצעי השוקולד שלנו?" המשיכה המוכרת התמהונית. "יש אולי כרטיס חבר מועדון?" "לא, לא!" קטע אותה, דוחק את כל המחשבות לפינה שממנה הם הגיחו. עצבני ורעב רזיאל ממשיך בסימטה האפלה. העכבר, הוא רואה, כבר יושב על ארגז עץ קטן והבחור החדש יושב מולו. הוא מתקרב אליהם ומתיישב על חתיכת קרטון המעלה ריח של ביצים סרוחות. הריחות בסמטה מעלים בו חדף ליזון. הוא מעיף מבט מהיר על הבחור החדש ורעיון עולה בראשו. "הבא נתחיל. וחסר לך שזה לא יהיה טוב עכבר, הבאתי לך את המטבע האחרון שלי."

 

[major mouse]

הכנות למשחק

"ברוך הבא רזיאל, התחלתי לדאוג שלא תבוא, אולי אתה מעדיף סלמי?" העיר העכבר בעוד חיוך רחב וממזרי מתפרש על פניו הלא מגולחות. "אנחנו נצטרך כמה עזרי משחק" מלמל העכבר תחת שפם הפלסטיק השבור והתחיל לפשפש בכיסי מעילו צבאי. "אולר שוויצרי, שמינית השרוול של כוסות קלקר צבעוניות, אגוז מוסקט שלא ראה אור יום, זנב לטאה מקורננת ו... גירים צבעוניים", עם כל מילה הוציא העכבר מכיסיו את המוצרים השונים והטיל אותם מעבר לכתפו עד שלבסוף אחז בכמה גירים צבעוניים, חכך בסנטרו כשהבעת ריכוז, המופרעת רק על ידי קינוח אפו בשרוולו המוכתם מדי כמה רגעים, משווה לו מראה כמעט ואינטילגנטי. "נשתמש בצהוב", שוב, כמה גירים צבעוניים נזרקו לחלק חשוך יותר של הסימטה והעכבר נעמד, התמתח וניגש לקיר הקרוב. "זהו טקס עתיק יומין, אני מבקש לא להפריע לי", מבט מאיים לעבר הקיר החשוף והעכבר התחיל לשרטט באיטיות מחושבת שני קווים אנכיים מקבילים בגובה העיניים ביד יציבה להפליא לאור קולו השיכור של העכבר. "עכשיו החלק הקשה", שני קווי אנכיים החלו להופיע תחת ידו של העכבר, קווים אשר חצו את הקווים הקודמים לשלושה חלקים שווים. העכבר צעד שני צעדים לאחור, הצמיד אגודל ואצבע לאגודל ואצבע והסתכל דרך החלון המאולתר על השרטוט החדש. "יפה מאוד, אני רואה שלא איבדתי את זה בכל זאת". העכבר הושיט את הגיר לעבר שני הצופים השקטים, "אתם מתחילים, רוצים להיות איקס או עיגול?"

 

[Fenris]

איקס!

אני מקווה שזו בדיחה... "שיהיה - איקס". כדאי מאוד שיהיה שיפור מהיר, אחרת אני הולך על הויקטוריאנית ההיא.

 

[Nihau]

"עיגול" נשמעה אנחה מאחוריו

"אין מה לעשות, כשהוא מתחיל עם זה חייבים לסיים, תגיד תודה שזה רק 9 סיבובים" הקול נשמע מלמטה, רחוק מלמטה, והייתה לו איכות פרוותית כלשהי.

 

[R a z i e l]

"היי,"

"מה הולך פה?" קולו של רזיאל הרעיד את הסמטה. הכעס הציף אותו. בזריזות יוצאת דופן ואתלטיות שלא תבייש אף מתמודדת רוסיה רזיאל נעמד על רגליו. "איזה מן עסק אתה מנהל פה?" דבריו הופנו אל העכבר שישב בצד וחיוך על פניו. "ה..דבר הזה, הוא לא שילם, כלומר: הוא לא יכול לשחק" מחשבות על סלמי החלו לחלוף במוחו של רזיאל, מחשבות על אוכל ועל מה שיכל לעשות במטבע אשר הביא לעכבר הארור.