משחקון חמודון

משחקון חמודון

סיפורים בהמשכים (אתם ממשיכים את הסיפור שלי): "היקארווו היקארווו! אתה חי? מהר תקום!! בבקשה!! אם אין לי אותך אין לי כלום!"צעקה בבכי אימו של היקארו... האמבולנס הגיע ולקח את הוקארו למחלקת טיפול נמרץ שם הוא גסס לו וכמעט מת מחוסר הקרה!! כל יום אימו באה אליו ואומרת לו:"תקום בשבילי,אם אין לי אותך אז אין לי כלום (חוזרת שנית)" היא ידעה שהוא שומע אותה אבל הוא לא היה יכול לענות לה, הוא היה יכול רק להחזיק מעמד ולהלחם על חייו! "כן,היקארו שלי,הכל בגלל הגו הזה"אמרה אימו והוסיפה:"לא היית צריך להיות מושפל מהפסדים! תראה מה קרה לך מתוק שלי" הוא שמע אותה והיה חייב לענות אז התאמץ מאוד ואמר:"אמא,אני לא יכול יותר אני רוצה למות!" אומרת אימו:"לא,אל תדבר שתויות! יש לך מזל שעוד אתה בחיים!,נראה שאדם רגיל היה מת ממשאית שנכנסת בו ברוב העצמה" הוא לא ענה,הוא נרדם... לפתע נכנס אקירה לחדר,ואמר אני מצטער ו....(תמשיכו אתם)
 
../images/Emo15.gif ממשיכה^.^

אקירה נכנס, אדום כמו סאיורן שנתפס על חם, מגמגם כולו, שיערו החלק מבולגן למשעי, וליד העיניים שלו היו סימנים של בכי, הרבה בכי. "אתה!" מתרגזת אימו של היקארו "בגללך! בגללך הוא הגיע למצב הזה! בגלל הרדיפות המוטרפות האלו שלכם!" אמא של היקארו זינקה על אקירה בזעם וניסתה לחנוק אותו, אבל האחות קראה מהר לאנשים במדים הלבנים שכפתו את אמא של היקארו בכותונת משוגעים וגררו אותה לטיפול פסיכיאטרי. "אני מצטערת על זה" התנצלה האחות "אתה חבר שלו נכון? אתה מקצוען ממש גאוני וסבא שלי ממש מעריץ את אבא שלך" "תודה לך גברתי" אומר אקירה בשקט. לפתע צפיפף לו ביפר כלשהו היכנשהו והאחות יצאה מהחדר. אקירה התיישב ליד המיטה של היקארו. הפנים של היקארו היו חיוורות וחבולות, והעיניים הירוקות שלו היו עצומות. אקירה ידע שהם לבד בחדר, אקירה ידע שהוא חייב לדבר, להגיד את מה שהוא רוצה להגיד ועכשיו, זו עלולה להיות ההזדמנות האחרונה שלו. "שינדו..." לא. הוא לא יכול להגיד את זה. הוא חייב! הוא לא יכול. אין לו ברירה! "אני..." לא, זה לא קורה, הוא צריך להגיד את שתי המילים האחרונות! "אני א...או...אוה-" "ט....טויה..." "אני אוהב אותך שינדו!"
 

eden242

New member
המשך ^___^ לא לסקול! -.-

"ט....טויה..." "אני אוהב אותך שינדו!" עיניו הירוקות של היקארו נפתחו לרווחה ופיו נפער. "טויה... אקירה." "שינדו... אני באמת... או..אוהב אותך! ולא אכפת לי שתדע, ושכולם ידעו... רק כשעמדתי לאבד אותך הבנתי את זה... כשהקרנו, כשהיינו בכיתה ו', לא היה ברור מה יש בינינו... אבל עכשיו, אחרי שלוש שנים, אנחנו כבר בני 14, ו... אני אוהב אותך, היקארו." היקארו החוויר עוד יותר. אקירה קרא לו בשמו הפרטי. "אתה... צוחק, נכון?" "לא." "גם... גם אני-" ולפתע הדלת נפתחה, ואקרי עמדה שם, מתנשפת, בתלבושת של חטיבת "האזה". "היקארו קון!" היא קראה ורצה אליו, מחבקת אותו. היא טמנה את ראשה בחזהו בחיבוק אמיץ. אקירה הסמיק. 'אני טיפש. כל כך טיפש'... חשב לעצמו. 'אין לזה סיכוי. לא כשהוא עם אקרי. זה לא יעזור גם ככה... אני פשוט.. שונה... אחר... טיפש.' הוא כמעט חבט בראשו אבל אז הבחין בכך שהיקארו לחש משהו באוזנה של אקרי והיא יצאה מהחדר.
 
../images/Emo15.gif ממשיכה!(אזהרת שונן איי)

ולכול מי שלא מבין- שונן איי- אהבת בנים. "אני.. אני אלך עכשיו שינדו" גימגם אקירה במבוכה. הוא רצה לבכות עכשיו יותר מתמיד. הוא סתם הביך את עצמו, ואין סיכוי ששינדו.... שהיקארו... ירגיש כלפיו משהו. בוודאי לא משהו כזה. "אל תלך... בבקשה" ביקש היקארו בחולשה "אני..." אקירה הסתובב כלפיו. בחלק מהפנים שלא היה חבול- היקארו היה סמוק כלובסטר מבושל. לא ייתכן... שגם הוא.... לא... זה לא אפשרי... אבל אולי? "אני...." הוא לא רצה להשלות את עצמו. אבל עדיין, הייתה בו נקודה קטנטנה, איפשהו מעל לברך, ככול הנראה- שהייתה מלאת תקווה. "טויה...אקירה...אני...א-" הדלת נפתחה ואקרי, טסוטסוי, קאגה, מיטאני וואיה נפלו כולם ברעש בעירמה אחד על השני. "אמרתי לך שזה רעיון רע להציץ בחור של המנעול!" צעק טסוטסוי על קאגה. "כן מה שתגיד אבו ארבע" "אל תקרא לי אבו ארבע" "מיטאני אתה יושב לי על הרגל!" "זה כי קאגה מועך אותי" "הי אל תאשימו אותי!" "נו בגללך לא שמענו כלום!" כך, בעוד ארבעה שחקני גו+ שחקן שוג'י מתפתלים בערימה מבולגנת של גפיים ומדי בית ספר על פתח הדלת, אקירה היה יכול רק לשמוח שהמצותתים התגלו לפני שהם שמעו משהו מביך מדי עבורו. "אני נאלצת לבקש מכם לעזוב ילדים, יש פה חולים!" אמרה האחות בתוקף וטיטאה החוצה את ערימת הנערים+נערה המתפתלים ומנסים להיחלץ מהפלונטר שלתוכו נקלעו. היקארו צחק קצת, אבל נראה שזה כואב לו. אקירה ניגש אליו ונגע בעדינות בידו. "אקירה... רציתי להגיד לך מזמן ש..." התחיל אקירה כשהתקף שיעול עז קטע אותו. אקירה היה מודאג. היקארו היה כל כך חלש ושביר פתאום, הוא נראה לא אמיתי יותר מחלום או אשלייה כאילו עוד מעט תבוא רוח ותעיף אותו איתה. "אקירה... רציתי להגיד ש..." "אתה מרגיש יותר טוב שינדו סאן?" נכנסה אחות לחדר. אקירה נפל. "כן, תודה." אמר היקארו "מה עם אמא שלי?" "הטיפול מתקדם נהדר. למרות שעדיין היא צריכה בית הבראה וכמה טבליות של פרוזק" אמרה האחות באופטימיות. "שינדו סאן, אתה נראה אדום. אבל נראה שמדד החום שלך תקין, ולחץ הדם גם כן, אבל קצב הלב שלך גבוה. אתה צריך להיזהר ולא להתרגש יותר מדי" במילים אלו עזבה האחות את החדר והיקארו ניסה, בפעם השלישית- להגיד לאקירה המותש והמבולבל מה הוא מרגיש כלפיו.
 

טוצית

New member
העעע*-*../images/Emo95.gif../images/Emo203.gif

הייתי ממשיכה אבל אני מפחדת להרוס >< תמשיכו ^^
 

eden242

New member
XP את לא תהרסי

 

eden242

New member
המשך ../images/Emo13.gif שוננאיי, הו שוננאיי

"טויה..." היקארו אמר אבל הרגיש שהוא לא יכול להמשיך. אקירה הביט בו בנחישות, ומישש לדקה את המקום ההוא שמעל לברך, שהקפיץ את ביטחונו העצמי מעט מעל לרצפה המבריקה של בית החולים. "שינדו... היקארו..." אקירה הביט ישירות בעיניים הירוקתו הגדולות שנפערו מולו. "אני אוהב אותך. באמת. אנחנו מכירים כבר מזמן. רדפתי אחרייך והכל-" הוא חיך במבוכה- "היה בינינו יריבות וכעסים..." "זה לא חשוב עכשיו." "אני יודע." "יום יפה היום." "אל תסטה מהנושא." היקארו הביט באקירה. "אני אוהב אותך." אמר אקירה. "אוהב אותך..." הוא חזר על אותו משפט שנשמע כה חלומי, קסום... ועם זאת טמן בתוכו סכנות, כאב ופחד... "אני... גם... מרגיש כך. אני אוהב אותך..." אמר היקארו סוף סוף. שתיקה. שתיקה חזקה יותר מכל דבר אחר. מבוכה. נשיקה. זה נמשך רק כמה דקות, מפני שהיקארו האדים וראשו נפל על הכר. 'נסה לא להתרגש יותר מדיי, שינדו סאן!', אקירה נזכר בדבריה של האחות. ואז שקט.
 
../images/Emo15.gif מוסיפםה את שלי^.^

היקארו עזר אומץ, שאף אוויר ופתח את פיו. "אני.... חושב שאני... אני..." הוא התחיל לגמגם בגמלוניות בשעה שאקירה המסכן, שצבע פניו עבר מזמן את תחומי הלובסטר והוא של כרגע עמוק בתוך הסגול המעניין ניסה להירגע מכל ההפרעות התכופות. "אני או... אני חושב שאני אוה...." המשיך היקארו בגימגומיו עד שלפתע פלט "אני שואב אותך!" אקירה הביט בו במבט מוזר, במבט מאוד מוזר, שכלל גם דעיכה לא אחידה של הסגול מפניו לטובת אפור בהיר. היקארו, מתעלם מתצוגת הטכינקולור המרשימה שעל פניו של אקירה ניסה להגיד שוב "אני אוהב אותך!" אבל העם יצא לו "אני גונב אותך!" אקירה הרגיש שהיקארו צוחק עליו, ואלמלא המבט המובך והרציני שעל פניו של היקארו (ואלמלא הוא חשד שצבע פניו כבר מזמן הפך לירוק איזמרגד בוהק- מה שהיה נכון) הוא כבר היה קם והולך. "אני אוהב אותך!" סוף סוף הצליח היקארו לומר, ואקירה נרגע, מה שהוביל להתחלפות נוספת של צבע פניו- שכעת היו בצבע ורוד מהתרגשות. "אני אוהב אותך... אקירה, יותר מאשר את עצמי"
 
../images/Emo15.gif ממשיכה ת'צמי כי אפחד לא ממשיך

אנשים- זה קרמבו- הוא בלתי ניתן להריסה. ואני בתור "מלכת הקרמבו" יודעת על מה אני מדברת. הקרמבו האחרון דחסנו דמויות לתוך ארונות ומגירות תוך כדי משחק "סיבובי חרב"!!! וזה היה מטומטם חלוטין אבל עדיין שווה! עכשיו להמשך: היקארו עזר אומץ, שאף אוויר ופתח את פיו. "אני.... חושב שאני... אני..." הוא התחיל לגמגם בגמלוניות בשעה שאקירה המסכן, שצבע פניו עבר מזמן את תחומי הלובסטר והוא של כרגע עמוק בתוך הסגול המעניין ניסה להירגע מכל ההפרעות התכופות. "אני או... אני חושב שאני אוה...." המשיך היקארו בגימגומיו עד שלפתע פלט "אני שואב אותך!" אקירה הביט בו במבט מוזר, במבט מאוד מוזר, שכלל גם דעיכה לא אחידה של הסגול מפניו לטובת אפור בהיר. היקארו, מתעלם מתצוגת הטכינקולור המרשימה שעל פניו של אקירה ניסה להגיד שוב "אני אוהב אותך!" אבל העם יצא לו "אני גונב אותך!" אקירה הרגיש שהיקארו צוחק עליו, ואלמלא המבט המובך והרציני שעל פניו של היקארו (ואלמלא הוא חשד שצבע פניו כבר מזמן הפך לירוק איזמרגד בוהק- מה שהיה נכון) הוא כבר היה קם והולך. "אני אוהב אותך!" סוף סוף הצליח היקארו לומר, ואקירה נרגע, מה שהוביל להתחלפות נוספת של צבע פניו- שכעת היו בצבע ורוד מהתרגשות. "אני אוהב אותך... אקירה"
 
למעלה