משו שכתבתי..

some1Lse

New member
משו שכתבתי..

הימים האלה תמיד מערבלים אותי. והמעבר בין יום הזיכרון ליום העצמאות קשה במיוחד.
אני כמעט אף פעם לא בוכה. יש הרבה שבוכים, אבל אני לא. אני מאלה שמוצאים את עצמם בלי עור על השפתיים בסוף הטקס :-\
בכל מקרה, כתבתי משהו על השילוב הזה.
סתם, לזכור ששום דבר לא סתם. שיש סיבה לכל מה שעבר-עובר עלינו
********
אל תבכה, סבא, אל תבכה.
אני כאן איתך עכשיו, וזה עצוב וזה נורא.
אבל תסתכל, סבא, תסתכל - יש כל כך הרבה שהשארנו מאחור.
סבא, אני פחדתי, אתה יודע?
כשמעלינו רעמו טילים ואני זוכר שהקשר צעק "נפגעתי!".
ואני כל כך כל כך פחדתי.
וזה מצחיק כמה אנחנו דומים, סבא.
אותן פנים אותו שיער שחור.
תסתכ על זה-שנינו לבושי מדים.
שלי ירוקים, שלך מפוספסים.
שנינו נרצחנו על ידי מרצחים,
שרצו להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים
אתה בגז ואני בכדורים.
אבל זה היה שווה את זה, סבא!
זה היה שווה את זה, אתה יודע?
כי, סבא, שנינו השארנו משפחות בבתים
אישה, וילדים, והורים, ואחים
אבל, סבא, כאן אנחנו גם כל כך שונים.
כי אני כאן, סבא, כדי שלעולם לא יהיו עוד אודים עשנים.
אולי אני מת, אבל ניצחתי-
כי הילדים שלי יישארו בחיים
 
כתיבה

הי יקרה,
את כותבת נפלא
והטקסט שכתבת עצוב, מרגש ונוגע ללב.
לא חייבים לבכות... לכל אחד מאיתנו הדרך שלו להביע את הכאב ואת עצמו.
הפעם הבאת את עצמך בכתיבה מרגשת.
תודה לך
רותם
 
למעלה