משו על חברוּת

noa128

New member
משו על חברוּת

זוכרים את החברה ההיא שלי, שיש לי עליה "בטן מלאה"? לא זוכרת אם סיפרתי כאן, חברה שהרגשתי שמייפה את המציאות וגורמת לי להרגיש רע? אחרי שנים של קשר טלפוני יומיומי, קצת התרחקתי (אני) ממנה, לא הרמתי טלפון כבר כמעט חודש ימים, הרגיש לי עצוב, כמו פרידה גדולה, אבל לא מספיק כדי שאקום ואנסה "לתקן". בקיצור החברה ההיא, ועוד אחת אחרת, גם כן היכרות של שנים, שהרגשתי לפני מס' חודשים ש'לא מתאים לי יותר' - שתיהן, בלי שום קשר או היכרות ביניהן, יצרו איתי קשר בימים האחרונים. מהשיחה החמה, הבנתי משהו. הבנתי שיש גם צד שני, הבנתי שחברות טובה כדאי ושווה לטפח. הבנתי שבחברות כמו בזוגיות יש תקופות רעות, אבל כדאי וצריך לעבור אותן, כי לפעמים התברכנו בחברים שגם אם אנחנו מוותרים עליהם, הם לא יותרו עלינו בקלות כזו, כי נוצר קשר חזק וחם. רציתי לשתף אתכם בכך. חברים, לא?
 

ש ר ב י ט

New member
נזכרתי...

בשנות רווקותי עברתי לגור עם חברה טובה ובמשך המגורים ביחד דברים התחילו לא להסתדר וממש לא הייתי מסוגלת יותר לחיות איתה ופשוט כבר לא נהניתי יותר. עברתי דירה. שמרתי על קשר, אבל גם שמרתי מרחק מסויים ולאט לאט המרחק גדל יותר ויותר. לא הפריע לי במיוחד. היא לא ויתרה לי. באיזשהו שלב - כשהמרחק היה ממש גדול - היא התחילה להתקשר לעיתים קרובות יותר וממש לא חישבנה ל"כבוד" שלה מולי וכולי , והלב שלי שוב התמלא באהבתי הישנה אליה (שנאה אף פעם לא היתה - פשוט רתיעה מסויימת מתכונות שלה) והקשר חזר להיות קרוב ואמרתי לה תודה על שהיא לא ויתרה ועד היום - ועברו הרבה שנים - אנחנו חברות טובות ברמה של אחיות ומגדלות את הילדים ביחד - אני לא שוכחת לה את זה, כי מבחינתי היא היתה חברה אמיתית יותר ממני באותה תקופה והיא הוכיחה את זה בשעת מבחן אמיתית לחברות. וזהו. שיתפתי אותך. הזדהיתי איתך. ומסכימה איתך שיש תקופות טובות יותר ורעות יותר. אולי הרעות יותר הן בשביל להתגעגע ולהעריך ולהרגיש קצת עצוב. ואיזה כיף שהן התקשרו אליך לא? חייבת לרוץ. שבת שלום לכולם. תדליקו נרות ותהיו מאושרים.
 

kisslali

New member
אני חושבת שאני מהצד השני

זאת שלא ויתרה על החברות עם אותה "אחות" מהנעורים, זאת שנלחמה להשאר בקשר למרות שהיה לי בעל ואז גם ילד ועוד ילדה והיא נשארה רווקה. אחותי מעולם לא הייתה קרובה אלי כמוה, אף אחד בעצם לא היה קרוב כמוה. הייתי לה משענת, עזרתי תמכתי וסחבתי אותה על הגב שלי שנים, ויום אחד חזרתי להיות פנויה ופשוט נגמרו לי הכוחות ובזאת תמה החברות. בתוך כדי, זה נורא נורא כאב. היום, אולי כי טיפחתי לי עור של פיל, אולי כי אני חיה בזוגיות די צפופה, אולי כי מה שאמרו לפני כמה ימים וזה שאני עובדת רק עם הראש ובלי שום רגש זה פשוט לא חסר לי. יש לי המון חברות אבל לא "אחיות" כמוה. אולי באמת חבל. ללי
 

noa128

New member
לפעמים השנים והחיים עושים את המרחק

יש תקופות שמתאימה לי "אחות" ויש תקופות שלא, שאני טרודה ועייפה ואז אני מעדיפה חברות במינון "בינוני", קשר שיודעים שהוא שם ומטפחים אותו, אבל לא צמוד-צמוד שכל התרחקות כואבת ומציקה.
 
למעלה