משותק
שלום, זו הפעם הראשונה שאני כותבת, אחרי שקראתי כאן הרבה. אני בת 30 ונמצאת בקשר קצר יחסית - שנה ושלושה חודשים. כבר בהתחלה הרגשתי שזה לא זה ועזבתי, אבל מאז חזרתי ועזבתי עוד פעמיים - סה"כ שלוש פעמים. ברור לי שזה "לא זה" אבל אני לא מסוגלת להשתחרר. אני כל כך רציתי שזה יצליח. נמאסו עלי חיי הרווקות, החלפת בני הזוג, אני כל כך רוצה כר את הפינה שלי. אז אני כל פעם חוזרת בתקווה שאולי יקרה איזשהו נס ו"הכל יסתדר". אני די בטוחה שאני נשמעת מפגרת, אבל תאמינו לי שאינני, וזה מה שכל כך עצוב. אני קוראת כאן על אנשים נשואים, עם ילדים ובאמת דילמות קשות יותר, ובכל זאת משהו בסיפור שלי קשה לי כל כך. היו לי כבר קשרים אחרים, ארוכים יותר שנגמרו כשהיו צריכים להיגמר, ודווקא מהאיש הזה שמהרבה בחינות מתאים לי הכי פחות אינני יכולה להתנתק. אני מרגישה כל כך לכודה וחסרת אונים. מישהו מבין אותי?
שלום, זו הפעם הראשונה שאני כותבת, אחרי שקראתי כאן הרבה. אני בת 30 ונמצאת בקשר קצר יחסית - שנה ושלושה חודשים. כבר בהתחלה הרגשתי שזה לא זה ועזבתי, אבל מאז חזרתי ועזבתי עוד פעמיים - סה"כ שלוש פעמים. ברור לי שזה "לא זה" אבל אני לא מסוגלת להשתחרר. אני כל כך רציתי שזה יצליח. נמאסו עלי חיי הרווקות, החלפת בני הזוג, אני כל כך רוצה כר את הפינה שלי. אז אני כל פעם חוזרת בתקווה שאולי יקרה איזשהו נס ו"הכל יסתדר". אני די בטוחה שאני נשמעת מפגרת, אבל תאמינו לי שאינני, וזה מה שכל כך עצוב. אני קוראת כאן על אנשים נשואים, עם ילדים ובאמת דילמות קשות יותר, ובכל זאת משהו בסיפור שלי קשה לי כל כך. היו לי כבר קשרים אחרים, ארוכים יותר שנגמרו כשהיו צריכים להיגמר, ודווקא מהאיש הזה שמהרבה בחינות מתאים לי הכי פחות אינני יכולה להתנתק. אני מרגישה כל כך לכודה וחסרת אונים. מישהו מבין אותי?