משומד בעיירה

[דער משומד]

משומד בעיירה

קטע מעורר מחשבה שקראתי בספר זכרונות מיוחד על השטעטל מאת אחיו של בשביס זינגער: אַ ברודער פֿון דער כּלה איז געווען אַ משומד און אַ חזירניק דערצו. אויף יעדן יריד אין שטעטל פֿלעגט ער קומען פֿון דאָרף צוזאַמען מיט זײַן גויע, צוליב וועלכער ער האָט זיך געשמדט, און אַוועקשטעלן זיך מיט זײַן טרפֿהנער סחורה - זײַטן חזיר-פֿעטס און קישקעס. טאָמער איז אים דאָס נאָך ווייניק געווען, פֿלעגט ער נאָך אַוועקשטעלן זײַן טרפֿהנעם מסחר לעבן זײַן פֿאָטערס שטוב, ווי אויף צו להכעיס דערפֿאַר, וואָס די משפּחה זײַנע האָט אים פֿאַרשאָלטן און נאָך אים "שבֿעה" געזעסן בײַם לעבן. די יריד-טעג, פֿריילעכע פֿאַר אַלעמען, זײַנען געווען טעג פֿון טרויער און בושה פֿאַר דער משפּחה, פֿון דער משומד, דעם חזירניק. תרגום שלי: אח של הכלה היה משומד ובנוסף - מוכר חזיר. לכל יריד בעיירה היה נוהג להגיע מהכפר יחד עם הגויה שלו, שבגללה השתמד, ולהעמיד דוכן עם הטרף שלו – צלעות חזיר וקישקע. אם זה לא הספיק לו, הוא היה מעמיד את הדוכן שלו ליד בית אביו, כאילו דווקא מכיוון שהמשפחה שלו קיללה אותו וישבה עליו "שבעה". ימי היריד, שהיו שמחים בשביל כולם, היו ימי אבל ובושה למשפחה הזאת של המשומד, של מוכר החזירים. האם המשומד התנהג כראוי? האם משפחתו יכלה לנהוג אחרת? האם זה העלה בכם מחשבות אחרות? (פרטים נוספים ביידיש

על הספר ועל המחבר בכלל)

 

[חי אדר]

קשה לשפוט

כל התנהגות מתגרה היא לא רצויה. עם זאת, ניתן להבין כי אולי התנהגות זו היתה על רקע התגובה של משפחתו, שישבו עליו שבעה. בבחינת ´ תראו זה לא עזר לכם אני חי וקיים ואדרבא ממשיך בשלי´. או ייתכן כי זה נובע מתוך צורך פסיכולוגי פנימי אישי, לתת לעצמו הרגשה שהוא סוף כל סוף ניתק עצמו ממה שרצה להתנתק.

 

[רבי הקדוש]

זה לא קשה לשפוט, זה בילתי אפשרי.

משום שכדי "לשפוט" צריך שיהיה משהו לא ברור, שזקוק להכרעה, זה ברור נורא שהוא חתיכת מניק, קוץ בתחת מעצבן, בשביל מה לעצבן, בשביל מה. כל זה בהנחה שסיפור כזה אכן קרה, מה שלא ממש נראה לי, אתם יודעים, באידיש אפשר לכתוב הכל, מי קורא, רק טמבלים שמאמינים לכל דבר, סתאאאאאאם אבל זה באמת סתם. <הקדוש עדיין לא קרה את התגובה של חי אדר רק נדלק על הכותרת>

 

[דער משכיל]

משומד אחי

אתה יודע כמה אני אוהב אותך , די ברענג´ס אינטערסאנטע שטיקלעך , רוצה להעיר הערה , היה הרבה משומדים באירופה לפני מלחמת העולם השניה , לא קוראים אז עם הניק של " חוזר בשאלה" , משא"כ היום , למה ??? האם זה מפני שהיה אז באמת תופעות של שמדה לנוצרות וכדומה ? למה לא הספקת למשומדים סתם לחזור בשאלה , למה צריך גם לפנות לנוצרות ?

 

[כויפר חרדי]

קראו להם!!

"המשכילים" אדער "דער משכיל"

 

[ברוריה2]

היך היום אני קוראת את כל הדברים

האלה בטון אחר מפעם... קשה לצדד. ןלחי אדר-אני לגמרי לא מסכימה איתך ש"כל התנהגות מתגרה פסולה" (סלח לי אם הציטוט לא מדויק). אני חושבת שיש סיטואציות שהדרך היחידה לנער אנשים או להעביר מסר למוחות האטומים שלהם היא בפרובוקציה. >ברוריה שוקלת כמה פרובוקציות לאחרונה. ואללה באב אלה<

 

[ברוריה2]

היך=איך כמובן

 

[דער משומד]

היך זה ביידיש ../images/Emo8.gif אני רואה דמיון >

במה המצב היום שונה? קראתי המון חומר על העיירות היהודיות, על האוירה שם, על תופעת המשומדים. בעבר כבר הצבעתי על כך בפורום זה ששמי "דער משומד" אינו מכיוון שאני משומד אלא משום שאילו הייתי רוצה לצאת בשאלה לפני 100 שנה או יותר הייתי צריך להשתמד. לכן אני גם לא רואה את המשומדים של אותה תקופה כ"משומדים" במלא מובן המילה. גם אם הם הפכו לנוצרים מאמינים אין זה מתוך הכרה מיוחדת באלהותו של הבן אלא הנסיבות גרמו לכך שיכנסו תחת כנפי הנצרות. יש הרבה דמיון בין ה"דבִיקות" בשטעטל לזו החרדית. הקהילה החרדית גם מודדת כל משפחה לפי פירותיה ומשפחה שנפלה בחלקה "יוצא בשאלה" מאבדת הרבה נקודות שלא לדבר על איבוד השם הטוב בשידוכים. הרי מי יערב שהחינוך שהמשפחה נתנה לבן הראשון היא לא נתנה לשני ומכן שגם השני עלול לצאת בשאלה רח"ל. אני רואה יותר דמיון משוני בין האירוע המתואר למעלה ובין חייהם של הרבה יוצאים בשאלה, במיוחד אלה שיצאו מהמגזר החרדי. אני לא שוכח שההורים שלי ישבו עלי "שבעה". כלומר, לא ישבו שבעה ימים מלאים אלא ישבו כל יום חצי שעה כדי לקיים את מנהג השבעה. ההורים שלי גילו לאחר זמן ש"יש חיים לאחר המוות", ולדעתי מתחרטים היום על ה"שבעה".

 

[ברוריה2]

וואלה, זה יצא מהתת מודע. בכל אופן,

זה נושא מרתק שנדמה לי שהיום קשה לנו אפילו להבין אותו עד הסוף מבחינה מנטאלית. עד העת החדשה לא היה בכלל מצב של חיים "מחוץ לדת". כלומר, אם עזבת מסגרת דתית אחת בהכרח עברת למסגרת אחרת. כל אופציה אחרת לא עלתה על הדעת. אני מניחה שנחשבת למשוגע אם החלטת שאתה "לא דתי" והיית מדרדר לשולי החברה. >ברוריה של ימי הביניים חושבת שהחיים בשולי החברה הם המרתקים ביותר. משומד, תאר לך אותנו כנוודים בני בלי שם..<

 

[דער משומד]

היינו רק ניקים ../images/Emo6.gif

 

[רבי הקדוש]

כל התנהגות מתגרה היא פסולה

משום שלא חל שם "התנהגות מתגרה" על המעשה אלא אם כן תכלית עשיתו היא לשם התגרות. אחד שרוצה להשיג מטרה אחרת, וכגון נוסע, ויש כאלה שמתעצבנים מזה, אין על זה שם של התנהגות מתגרה, אלא זוהי התנהגות למופת, מעצבנת. בדיוק כמו שלגיטימי נורא להתעצבן כשמישהו נוסע לך בשכונה בשבת, אפי´ שאני מתעצבן מהעצבים האלה, אלו עצבים שנורא מעצבנים אותי, אבל אני יודע שזה לגיטימי, מה כולם חיבים להיות צודקים? <הקדוש במוזה קרבית, והוא יכתוב הפוך מכל דבר, ושמישהו ינסה לעעור אותו?>

 

[דער משומד]

../images/Emo18.gif

 

[ברוריה2]

מתה על ההודעות שלך

למרות שלא תמיד מתליחה לקרוא עד הסוף. אבל אח שלי, איך, איך אפשר לכעוס על ההתפרצויות זעם שלך?? בכל מקרה, מכיוון שלא הבנתי את הטיעון שלך ששולל התנהגות מתגרה תרשה לי להחזיק בדעתי. לדעתי מותר לכל אדם להביע דעותיו בכל צורה שיחפוץ כל עוד אינו עובר על החוק ואינו אלים. לשלול דבר כזה זה לשלול חלק גדול מצורות של אומנות על כל מגזריה וגם סתימת פיות באופן כללי. >והמוציא מחברו (גם את דעתו) עליו הראיה<

 

[חי אדר]

טיבה של התנהגות לא רצויה

שלילת התנהגות מתגרה, אינה שלילה במובן המשפטי. אלא במישור של מה רצוי ומה לא. אם בכל זאת אדם מבקש דווקא לעשות דבר שמלכתחילה הינו יודע כי זה ייפגע רגשית באחרים, לא ניתן למנוע אותו, אך התנהגות זו אינה רצויה. לצורך ההמחשה אנקוט בדוגמאות הבאות אדם השומע מוסיקה במתכווין בדיוק בשעה בו בני אדם עומדים לצפירתה של יום הזיכרון. או בעת שכולם עומדים בצפירה והוא ממשיך להלך לו בשאננות ללא ספק שלא ניתן להגביל אותו בכך אך ברי כי התנהגות שכזו אינה רצויה

 

[ברוריה2]

פרות קדושות

מהסוג שהבאת בדוגמאות נשחטו בשחיטות כשרות ולא כשרות כבר מזמן. כבר מזמן צילמו אנשים מכל המגזרים שאינם מכבדים את צפירות ימי הזיכרון. זה כבר מזמן הפסיק אפילו לעניין או לזעזע. זה כבר אפילו לא נחשב פרובוקציה.

 

[חי אדר]

לא משנה

ציינתי דוגמאות אלו כדי להצביע על מהי התנהגות לרצויה. ובהקשר לזאת לא משנה אם פרות אלו נשחטו או נתנבלו.

 

[האחד]

רבי יקר

אתה פורה במיוחד היום

מה ? אהבות חדשות -סתיו בפתח ? או סתם מצב רוח טוב ?