משה בן הראש

[חוטאת במילים]

משה בן הראש

לפני מספר חודשים כשהיה שבוע הספר הבאתי שני סיפורים שנכתבו על ידי משה בן הראש... סיפור ראשון חודש פריזאי סיפור נוסף לוסנה

 

[חוטאת במילים]

משה בן הרוש המהגר מלוסנה

הגיע אלי עיתון "אוקפי" עיתון שאני אוהבת לקרוא בו ולהכיר באמצעותו יוצרים חדשים. הפעם אלי אשד מדבר על המהגר הנצחי מלוסנה משה בן הרוש. כָּל יוֹם הוּא שׁוֹאֵל אֶת עַצְמוֹ מָה הָעֵרֶךְ בְּשִׁירָיו ולמי הוא כותב כָּל יוֹם הוּא מַחְלִיט לֹא לִכְתֹּב יוֹתֵר לְפַרְסֵם סֵפֶר מִיָּד לִהְיוֹת בְּאֵיזוֹ קְלִיקָה וְלַעֲשׂוֹת קְשָׁרִים עַל מְנָת לְפַרְסֵם וּבְכָל זֹאת תָּמִיד כּוֹתֵב כּוֹתֵב בְּכַמֻּיּוֹת אַדִּירוֹת כָּל יוֹם הוּא שׁוֹאֵל אֶת עַצְמוֹ עַל תַּכְלִית הָעוֹלָם עַל תַּכְלִיתוֹ בָּעוֹלָם וְכָל יוֹם מְשַׁנֶּה אֶת דַּעְתּוֹ אָדָם מוּזָר הָאִישׁ הַזֶּה, מוּזָר מְאוֹד בְּעֵינַי. (מתוך "דיוקן עצמי של משורר בראי המשפחה", בתוך "קינת המהגר", משה בן הראש). נתקלתי לראשונה ב"משה בן הראש" באחד הפורומים הספרותיים שם היה משתתף קבוע, שהרבה להתעמת עם משתתפים אחרים שהתרגזו בשל דעותיו הנחרצות והעוינות של הנ"ל על האשכנזים. במבט ראשון משה בן הראש נראה כמו עוד פרובוקטור חסר ערך מאלה שמציפים את הרשת למיליארדיהם בניסיון נואש למשוך תשומת לב. אבל קריאת יצירותיו של בן הראש העלתה שיש בו הרבה יותר משונא אשכנזים ממוצע או אף מהמשורר הישראלי הממוצע. משה בן הראש נולד בעיר תטואן שבמרוקו ב-1959 עלה לישראל ב-1972, צעד שעליו הוא מצטער עד היום, והחל לפרסם שירה ופרוזה בשנות השמונים. בין ספרי השירה שיצאו לאור: קינת המהגר (1994), לחם החלום (1998), שירת סוף העולם (1999), משקל הדיו (2001) ומסכת מכות (שעד כה הופיע רק במהדורה אלקטרונית והולך ומתרחב). הוא פרסם גם קבצי סיפורים כמו הספר הבא (1997), מפתחות לתטואן (1999), האיש הקטן שאוכל גרעינים (2000, קובץ של שלושה נובלות), ולאחרונה את לוסנה ואת חודש פאריזאי (2002). רוב הספרים זכו להתייחסויות ביקורתיות מעטות (כמרבית ספרי השירה והפרוזה שיוצאים בעברית), מה שעורר את זעמו של בן הראש עד להשחית. נגד הממסד האשכנזי שֶׁיִּהְיֶה לָכֶם בָּרוּר אַשְׁכְּנַזִּים יְקָרִים אֲנִי מְאוֹד כּוֹעֵס עֲלֵיכֶם כּוֹעֵס וְכוֹעֵס וְכוֹעֵס אַתֶּם לֹא יְכוֹלִים לְדַמְיֵן לָכֶם כַּמָּה אֲנִי כּוֹעֵס עֲלֵיכֶם .... בן הראש נושא גם בתואר "השור הזועם של הספרות הישראלית", ואכן ברבות מאוד מיצירותיו יש ביטויים חריפים של זעם ותסכול, שהם בין המאפיינים הבולטים ביצירתו. זעם כלפי האשכנזים על הדרך שבה קלטו אותו, את בני משפחתו ואת עדתו בישראל, פצע שממשיך לדמם בשירים שונים, ושמחמיר על רקע הגעגועים למולדת מרוקו. מאידך יש לציין שיחסו של בן הראש אל מולדתו מרוקו הוא אמביוולנטי מאוד ולא נוסטלגי כפי שאפשר היה אולי לצפות. מצד אחד, כפי שמעיד שם שירו "במרוקו הייתי במרכז העניינים", שם היה נסיך ו"בן ממשפחת המלוכה" בעיני עצמו, ואילו כאן בישראל הפך ל"זר" למרוקני שאליו מתייחסים בזלזול. אבל מצד שני במבט אובייקטיבי הוא כותב: "ילדותי אין לי געגועים אלייך, לא אל ריחותייך ולא אל עושרך, הכל היה מחניק, מלחיץ ילדותי...". לבד מזעמו הכללי על החברה הישראלית האשכנזית בכללה. מכוון בן הראש זעם מר כנגד הממסד הספרותי האשכנזי, בעיקר על הדרך שבה התעלם ממנו ממסד ספרותי זה. אֲנִי צוֹעֵק אֶת זְכוּתִי לִהְיוֹת שׁוֹנֶה לִהְיוֹת סְפָרַדִּי להיות מסורתי בַּחֶבְרָה הַיִּשְׂרְאֵלִית לִהְיוֹת חִלּוֹנִי וְדָתִי לֹא שְׂמֹאל וְלֹא יָמִין אֲנִי דּוֹרֵשׁ אֶת זְכוּתִי לְהַפְסִיק וּלְהַרְגִּישׁ זָר וּמְנֻתָּק אֲנִי הַיִּשְׂרְאֵלִי בן הראש זועם על הסופרים האשכנזים ועל המבקרים האשכנזים , . הוא כועס מאוד על המכון לתרגום ספרות עברית ("המכון לתרגום ספרות אשכנזית" כלשונו) על שאינו פועל לתרגום יצירותיו, והוא נאלץ לעשות זאת בעצמו. יותר מכל הוא כועס בן הראש כועס על קהל הקוראים הישראלי והעולמי שאינו קורא ומתעניין יותר בשירה. אבל יש לציין שרוב אלה שביקרו את בן הראש, ביניהם המשורר נתן זך וגדול חוקרי הספרות של ישראל כיום פרופסור אבנר הולצמן, כתבו עליו בחיוב. מקריאת הביקורת הכתובה לכל הפחות קשה להבין את מקורות התחושה שמזלזלים בו. נתן זך שכותב מידי פעם גם דברי טעם כתב: "ברוך הבא למי שהצטרף לשורותהראשונות של סיזיפאי השירה בישראל כפויות התודה לכל – אשכנזיים כספרדים". ופרופסור הולצמן כתב: "עוצמת היאוש השקט של משה בן הראש הותירה בי רושם מטריד, ואולי בזה, בסופו של דבר, השיג הספר את מטרתו". נראה שעיקר זעמו של בן הראש מופנה אל המוציאים לאור האשכנזים, על כך שאין הם מפרסמים את יצירותיו. אלא שיצירותיו התפרסמו ברובן על ידי מוציאים לאור אשכנזים למהדרין: המו"ל ירון גולן והעורך והמבקר מנחם בן, פרסמו ארבעה קבצי שירה ועוד קובץ סיפורים שלו, ואלישע בן מרדכי האשכנזי מהוצאת אסטרולוג פרסם שני רומנים מאת בן הראש.. מסתבר שישנם מוציאים לאור אשכנזים שאינם גזעניים . בראיון באנגלית הסביר בן הראש שאמנם כל אחד יכול לפרסם מה שהוא רוצה בישראל, אך רק מעט מאוד סופרים אכן נשמעים. טענה זו נכונה, אבל אין לכך קשר למוצאו של המשורר. התקשורת כיום מתייחסת למספר מצומצם מאוד של משוררים ידועים מאוד, ואלה ברובם הפסיקו לכתוב דברים ראויים כבר לפני עשרות שנים. משוררים אלה ממשיכים לשלוט מכוח האינרציה, והחוקרים הידועים של שירה וספרות עברית ממשיכים להתייחס בעיקר אליהם ומתעלמים מהמשוררים החדשים של שנות השמונים והתשעים. בעייתו של בן הראש היא בעיה כללית של המשוררים הצעירים בישראל ללא קשר למוצאם – האשכנזי, הספרדי, או אחר. שירים של ארס פואטיקה או בבקשה עורך נכבד פַּרְסֵם שִׁיר שֶׁלִּי בַּמּוּסָף שֶׁל חַג פַּרְסֵם שִׁיר שֶׁלִּי וְאָז אוּכַל לוֹמַר הִנה אַתֶּם רוֹאִים אֲנִי מְשׁוֹרֵר פִּרְסְמוּ שִׁיר שֶׁלִּי בַּמּוּסָף ( מתוך "שיר במוסף הספרותי של החג ")

 

[חוטאת במילים]

המשך

שירי "הארספואטיקה " (שירים העוסקים בעולם הספרות עצמו) המרובים של בן הראש, שבהם הוא מתאר את מאבקיו עם הממסד הספרותי האדיש והעוין, הם ממיטב שירת הארס פואטיקה של הספרות העברית. יש בהם תיעוד אישי מאוד, מפורט מאוד ולא פעם מצחיק מאוד (אם כי אולי לא לכך כיוון המשורר) של היחסים הפנימיים בביצה הספרותית הקטנה שלנו. בשירים אלה יש שילוב מדהים של זעם כבוש והומור עצמי, שני רגשות שבדרך כלל לא הולכים יד ביד. הזעם כנגד הממסד הספרותי האשכנזי, שאינו מכיר בכישוריו, וטרם העניק לו הכרה בדמות פרס ספרותיד. נושא הפרס חוזר בכמה וכמה שירים המתארים בפירוט מדהים את ניסיונותיו הבלתי נלאים (והכושלים תמיד) לצלוח את מנגנוני המיון והסינון של הוצאות הספרים השונות, הבמות הספרותיות וועדות הפרסים למיניהן בניסיון הנואש לזכות לבסוף בפרס הספרותי ובכבוד הנלווה אליו. הוא מתעד את היחסים עם העורכים הספרותיים השונים, ואפילו מפגשים עם משוררים אחרים ברחוב, שמהם הוא מתעלם כדי שלא יאלץ להסביר מדוע לא כתב ביקורת על שירתם... אבל בן הראש כמו הגיבור היווני סיזיפוס, . נכשל פעם אחר פעם, ומנסה שוב ושוב. "הסופר הלא מפורסם הכי מוכר בארץ" כינה את עצמו פעם בראיון. בן הראש זועם אולי יותר מכל על שמצופה ממנו להיות המשורר המרוקני התורן ה"פרימיטיבי", למרות שהוא דובר כמה שפות ולמד מתמטיקה ופיזיקה באוניברסיטה. בעיני עצמו, הוא יוצר שהדור לא הכיר (ואולי גם אינו מוכשר להכיר) בגדולתו ובמיוחדותו. כך למשל בן הראש דוחה בזלזול את הערותיהם של עורכים ספרותיים ומבקרים שונים (שאותם הוא מתעד בשירתו) על פגמים שונים שמצאו בשירתו, למשל ליקויי תחביר וטעויות כתיב שנובעים לדעתם מרישול ואולי גם מבורות. לדעתו, דווקא פגמים אלה הם ביטוי אורגני של כשרונו הייחודי בשירה. בוקובסקי הישראלי אני מעדיף בוקובסקי אחד גּוֹי גֶּרְמָנִי שֶׁאוֹמֵר אֶת הָאֱמֶת בַּפַּרְצוּף עַל אֶלֶף רַבָּנִים שֶׁמִּתְפַּלְפְּלִים עַל כַּשְׁרוּת שֶׁל פָלָפֶל (מתוך "היה שלום כופר נפלא") בן הראש הוא ממעריציו הגדולים של צ'רלס בוקובסקי, משורר אמריקני ממוצא גרמני, שהתפרסם בשיריו הבוטים העוסקים רבות במין, והיתה להם הצלחה והשפעה גדולה מאוד על השירה והסיפורת העברית. כותב שורות אלה לעומת זאת מעריץ קטן מאוד של בוקובסקי ולדעתו השפעתו היתה בדרך כלל מזיקה והביאה לרידוד השפה והמחשבה בשירה. יותר מכל ניכר הדבר אצל בן הראש עצמו, שספרו הגרוע ביותר "חודש פריזאי" (אסטרולוג 2001) הוא חיקוי של המאסטר. זה רומן מבולבל, מפוזר ומשעמם בין בחור צעיר ופריזאית יפה, הכולל תיאורי מין מפורטים. בדיעבד מתברר שהסיפור נכתב בידי דמות אחרת, סופר צרפתי ממוצא יהודי שקיבל את הכינוי "בוקובסקי הצרפתי" ( כפי שבן הראש קיבל את התואר "בוקבסקי הישראלי"), לבסוף מסתבר כי הסיפורים נכתבו על ידי צעיר אמריקאי וכך הלאה והלאה בשרשרת שאינה נגמרת. אמנם בן הראש קיבל את התואר "בוקובסקי הישראלי" אבל יש היום כל כך הרבה חקייני בוקובסקי בארץ שאין בכך משום רבותה. מעניינים לעין ערוך הם שני קבצי סיפורים שעוסקים בעברה ובעתידה של משפחת בן הראש. הפליט האחרון מלוסנה בִּשְׁנַת 1263 אוֹ בְּכָל שָׁנָה אַחֶרֶת שָׁלַח רַב שֶׁל קְהִלָּה מִכְּתָב לַעֲיָרָה סְמוּכָה וְהִזְהִיר אֶת הָרַב שֶׁהַצַּלְבָּנִים בָּאִים לִצְלֹב אוֹתָם וְהָרַב שָׁלַח לוֹ מִכְתַּב חֲזָרָה וּבוֹ הִסְבִּיר שֶׁהַיְּחָסִים עִם שְׁכֵנֵיהֶם מְעֻלִּים וְשֶׁלָּהֶם זֶה לֹא יִקְרֶה אַךְ לִפְנֵי שֶׁהַמִּכְתָּב הִגִּיעַ כָּל הַקְּהִלָּה כְּבָר הָיְתָה מְחֻסֶּלֶת חוּץ מִן הַשָּׁלִיחַ עִם הַמִּכְתָּב ("לי זה לא יקרה", משה בן הראש)

 

[חוטאת במילים]

מקווה שגם אתם נהנתם

המוטיב המעניין ביותר ביצירתו של בן הראש הוא היותו "מחובר" לעבר ולעתיד באמצעות משפחתו שמתוארת כישות נצחית. גורל משפחה זאת מבטא תפיסה היסטוריוסופית שלמה, שמתבטאת (אם גם לא תמיד בצורה עקבית) בשיריו ובסיפוריו של בן הראש, תפיסה מורכבת בהרבה ממה שניתן לראות ביצירתו ממבט ראשון. בן הארש רואה ביהודים גזע של פליטים נצחיים, שנגזר עליהם תמיד להתגעגע אבל לעולם לא להגיע לנחלה. גם אם יזכו לכמה רגעים של שלווה ושלום (כמו בספרד של ימי הביניים) תמיד יהיו אלה קצרי ימים. ועל כך אפשר להוסיף – זה גורלו של המין האנושי כולו. משפחת גיבוריו של בן הראש בכינויה "בן זימרא" מופיעה לראשונה בספרו "המפתחות לתטואן" (בימת הספרות, 1999), שם מתוארים קורותיה משך 140 שנה מהמאה ה-19 ועד לימינו. החוט המקשר הוא– החיפוש אחר המפתח לעיר תטואן, מפתח שנעלם פעם אחרי פעם. תטואן השוכנת בצפון מרוקו ליד מיצר גיברלטאר משמשת כמעין מגנט של כיסופים לבני המשפחה. ניתן לראות בספר קינה על ניתוקו של הסופר מהעיר האהובה. ברור שדמויות הגיבורים מבוססות על בני משפחת המחבר, והוא מציג תשובות חלופיות שונות לשאלה המציקה, מה היה קורה אם הוא ובני משפחתו לא היו מגיעים למדינת ישראל אלא מהגרים לצרפת ושם, על פי חלופה אחת המוצגת בלפחות שני ספרים שונים שלו, היה הופך לסופר מצליח ומבוקש, בניגוד למצבו בארץ. ואולי לא. דומה שתשובה אחרת פחות נעימה היא שמצבו לא היה משתנה בהרבה גם אם היה מהגר לארץ אחרת, שכן גם שם היה נשאר גולה נצחי. נראה שגעגועיו האמיתיים של בן הראש אינם כלל לתטואן ולמרוקו שהוא זוכר היטב, ושמצבו שם היה רחוק מלהיות נפלא כפי שהוא מנסה להציג בכמה משיריו. געגועיו האמיתיים הם למקום ולזמן אחרים ורחוקים, לספרד של ימי הביניים ולעיר לוסנה, ששם חיו יהודים ומוסלמים בשלום ובשלווה משך זמן מה עד שהושמדו בידי הנוצרים. אוֹ ! לוֹסָנָה לוֹסָנָה הָיִיתִי צוֹעֵק הם יורים בי ואני צועק לוֹסָנָה לוֹסָנָה כְּמוֹ גֶּבֶר מְטֹרָף לִפְנֵי מוֹתוֹ לָאֲהוּבָה שֶׁלֹּא הֶחְזִירָה אַהֲבָה ... וַאֲנִי צוֹעֵק לוֹסָנָה לוֹסָנָה וְאָז צָעַקְתִּי מַחְמוּד , מַחְמוּד אֵיךְ יוֹצְאִים מִן הַיָּם הַסּוֹעֵר הַזֶּה וְחוֹזְרִים לְבֵית הַהֻלֶּדֶת . (משה בן הראש, "לוסנה") יש בשיר הזה געגועים למולדת האמיתית שאינה ישראל וגם לא מרוקו, אלא היא ספרד ששם חיו יהודים ומוסלמים באחווה.(שגם זה כנראה בלוף היסטורי) תחושת הגלות הנצחית והגעגועים למה שהמשורר בעצמו יודע שמעולם לא היהיותר מפרק זמן קצרצר מגולמת בידי אדם נצחי שעומד במרכז קובץ הסיפורים לוסנה (אסטרולוג, 2002). ספר זה הוא גם הקדמה וגם המשך לספר "המפתח לתטואן". הוא עוסק בקורות המשפחה מתטואןבימי הביניים, ומגיע לעתיד ואף לעולמות מקבילים. למעשה, הספר מהווה מעין פנורמה על תולדות העם היהודי לאורך תקופה זו במקומות שונים ומבטא את השקפתו של בן הראש על היהודי כמהגר נצחי באמצעות זכרונות יהודי מלוסנה, עיר בספרד שהייתה בה קהילה יהודית חשובה שחרבה בימי הביניים (היא, אני מנחש, העיר שממנה באה משפחתו של בן הראש במקור לתטואן). זה יהודי "נצחי", אדם שמסיבות לא ברורות חי 1000 שנה בזהויות (בהן זהות אשכנזית) ומקומות שונים. הוא מספר את סיפורו לצאצאו מאחר שהוא יודע שבגיל 1000 הוא ימות "באמת". לאמיתו של דבר זה קובץ סיפורים שלא תמיד ברור לקורא מה הקשר ביניהם. חלקם מקושרים זה לזה באמצעות בן האלמוות וחלקם עומדים בפני עצמם, כאילו הכניס אותם בן הראש מחוסר מקום אחר לפרסמם והסוום כיצירות של הצאצא הצעיר (בבירור בן הראש עצמו). כמה מהסיפורים מעניינים מאוד, למשל הסיפור הראשון שהוא מדעי בדיוני טהור. זהו סיפור על יהודי מקסיקני שבעת ביקור בספרד מגיע לעיר לוסנה, אלא שבדרך הוא נאסר בידי שוטרים ספרדיים שחוקרים אותו. לתדהמתו הוא מגלה שהאינקוויזיציה עדיין קיימת בספרד בראשית המאה ה-21., הוא "נחקר", ומועבר ללוסנה, שם חיים עדיין היהודים בצוותא עם המוסלמים מאז ה-מאה ה-11 בניגוד לכל העובדות ההיסטוריות. האיש עבר כמסתבר לספרד ביקום אחר ואולי שתיים כאלה. אחת שבה האינקוויזיציה עדיין פעילה, והשניה שבה יהודים ומוסלמים חיים בצוותה בראשית המאה ה-21. אלא שלמרבה הצער בן הראש אינו מפתח כלל את האפשרויות המעניינות שבסיפור ומשאיר אותן כמו שהן, מעין סיפור מסע מוזר ל"תחום הדימדומים" ותו לא. הספר כמובן גדוש התקפות ארסיות על האשכנזים ועל הדרך שבה טיפלו ביהודים ספרדים שאת תרבותם לדעת בן הראש הם הרסו, אם כי המחבר מודה שהאשכנזים מתנהגים באותה דרך נבזית גם זה לזה. הוא חוזר על כך באובססיביות ודי היה לומר זאת פעם או פעמיים. על פי בן הראש, ישראל אינה תחנה סופית של היהודים. היא בסך הכל המצאה של האשכנזים שהטעו את הספרדים. אבל נשאלת השאלה האם מרוקו היא המולדת האמיתית, או ספרד היא המולדת האמיתית. אם בודקים את כתבי בן הראש לעומק מוצאים כי התשובה היא שלילית. אין מולדת אמיתית פרט לזאת שבדמיון, וגורלו של היהודי הוא תמיד אחד. אֲנִי זָר בְּכָל מָקוֹם אַךְ שׁוּם מָקוֹם אֵינוֹ זָר לִי מִתֵּטוּאָן וְעַד אִיסְטַמְבּוּל אֲנִי שׁוֹמֵעַ צְעָדִים שֶׁל לָדִינוֹ אֲנָשִׁים שֶׁהָלְכוּ לְכָל מָקוֹם עִם רֵיחַ שֶׁל תַּפּוּזִים מִגְּרֶנָדָה רוֹאֶה בָּתִּים עִם אֲבָנִים שֶׁהַבַּנַּאי שָׁם חוֹלֵם עַל לוֹסָנָה עֲקֵבוֹת שֶׁל יְהוּדִים עִם רֵיחוֹת שֶׁעוֹבְרים מִדּוֹר לְדוֹר כָּךְ שׁוּם מָקוֹם אֵינוֹ זָר לִי אֵין לִי בַּיִת וְכָל מָקוֹם הוּא בֵּיתִי ("מקום", בתוך "משקל הדיו") הספרים האלקטרוניים הוא כותב ומתגעגע אל העבר, אבל בו בזמן הוא מחובר גם אל העתיד. ברבים מסיפוריו הוא משלב אלמנטים של מדע בדיוני. בקובץ הסיפורים הספר הבא (ירון גולן, 1997) חמישה סיפורים ארוכים בעלי גוון פנטסטי, ביניהם "לאו או הזיכרון האנושי" על אדם שנחטף בידי חייזרים וכתוצאה מניסוי שביצעו בו הוא מתעורר בכל יום בגוף אחר עם זהות אחרת. סיפור זה הוא הטוב ביותר של בן הראש. ראוי לציון גם "בית" על החיים בתל אביב באמצע המאה ה-21 ואת הסיפור שעל שמו נקרא הקובץ. כדאי גם לשים לב לסיפורים שלו העוסקים בקשר בין הקורא והכותב בצורות מתוחכמות ופוסט מודרניסטיות שונות. למשל "הספר" שהופיע בקובץ הסיפורים שלו "הספר הבא" מסופר מנקודת מבטו של ספר שניצל מפח האשפה, ספר שנכתב בידי דמות בשם בן הראש כמובן. בסיפור אחר שלו בשם "תקרא אותי" מסופר על קורא הגונב ספר מחנות ספרים ורוצח את אחת הדמויות בספר. על רצח זה הוא נחקר במשטרה. בן הראש הולך עד הסוף בחיסול המחיצות בין הסופר, הקורא והטקסט. כולם, בסופו של דבר, ישות אחת המתקיימת במוחו. איכות סיפורים אלה אינה גבוהה, אבל הרעיון מעניין (אם כי אפשר למצוא אותו אצל סופרים קודמים כמו קורטאסר ופאביץ', אבל אצל מעט מאוד סופרים בעברית). אחרי הכל גם "חודש פריזאי" עוסק בסיפור בתוך סיפור בתוך סיפור, אם כי בהצלחה פחותה בהרבה. ואולי אין זה פלא שסופר זה, שמתעניין כל כך בחיסול המחיצות בין הסופר והקורא, מנצל היטב גם את האפשרויות הטכנולוגיות החדשות של ה"הספרים האלקטרוניים", שאותם אפשר לרכוש דרך הרשת ולהפעיל בצורה שונה מספרים רגילים, והם נותנים למחבר אפשרויות שאינן קיימות בספרים רגילים. מרבית ספריו של בן הראש קיימים הן במהדורה רגילה והן במהדורה אלקטרונית, וישנם כאלה שקיימים במהדורה אלקטרונית בלבד, מה שמאפשר לו להביא אותם (תיאורטית לפחות) למספר רב יותר של קוראים, גם בהשוואה למשוררים שמופיעים באותן הוצאות מכובדות שדחו את בן הראש.

 

[חוטאת במילים]

איזו עבודה קשה הטילו עלי בפרדס הזה

בן הראש גם מנצל היטב את האפשרויות של האינטרנט, ותירגם שירים רבים שלו לשפות שונות. כתוצאה מכך הוא כיום אחד המשוררים הישראליים היותר בולטים באינטרנט בשפות השונות. בן הראש הוא אולי המשורר המתוחכם ביותר מבחינה טכנולוגית בתחום הפצת יצירותיו בשירה העברית. בעיני משה בן הראש הוא שילוב מעניין ומלא סתירות של אדם שמעביר לקורא את כל האובססיות האישיות שלו ביחד עם רעיונות מעניינים על גורל כלל האומה, אדם שמתעניין התעניינות עמוקה הן בעבר והן בעתיד. אדם שמתגעגע למרוקו ובעיקר לספרד, למרות שהוא יודע היטב שאין בעצם למה להתגעגע ומעולם לא היה. אדם שמשלב תסכול וזעם עמוק עם הומור ואפילו הומור עצמי. והסתירות האלה מתבטאות היטב ביצירתו. בן הראש שואל את עצמו בשביל מה הוא ממשיך לכתוב למרות כל האדישות שבה הוא נתקל. ושואל פחות או יותר את אותה השאלה שאותה העלה המשורר האשכנזי י.ל. גורדון לפני 150 שנה: "למי אני עמל?". שאלה ששואלים רוב רובם של המשוררים במדינה, ספרדים או אשכנזים. שהרי רק קהל מועט קורא היום שירה. למרות זאת הוא ממשיך לכתוב ,כנגד כל ההתנגדות והבוז, ומה שגרוע הרבה יותר – כנגד האדישות היחסית של הסובבים והחוגים הספרותיים. הוא כותב וכותב וכותב בזעם ובעקשנות. פַּעַם אֶפְשָׁר הָיָה לִכְתֹּב עַל הֶעָתִיד כָּל בֹּקֶר אֲנִי מִתְעוֹרֵר וּמִתְפַּלֵּא שֶׁהָעוֹלָם עֲדַיִן קַיָּם לִפְעָמִים זֶה קוֹרֶה לִי אֲפִלּוּ בַּצָּהֳרַיִם אֲנִי מְצַפֶּה לִפְצָצוֹת אָטוֹם לְהָרֵי גַּעַשׁ וְלַהֲצָפוֹת מַבּוּלִים זִהוּמִים וּמַחֲלוֹת מַגֵּפוֹת וּמַה לֹּא וַאֲנִי עֲדַיִן לֹא מֵבִין אֵיךְ זֶה נִמְשָׁךְ מִיּוֹם לְיוֹם אֲנִי מְפַרְסֵם פֹּה שִׁיר שָׁם סִפּוּר לִפְעָמִים סֵפֶר כַּמָּה שֶׁיּוֹתֵר שֶׁיִּקְרְאוּ אוֹתָם אֵלֶּה שֶׁיִּשָּׁאֲרוּ אַחֲרַי אִם ישארו

 

[elninyo]

../images/Emo19.gif שכר רב לעמלך../images/Emo140.gif../images/Emo24.gif

חוטאת במילים שלנו יקרה, פניתי ימינה בצומת גוגל פניתי כה וכה, וראיתי את שמך מתנוסס לתפארה במנוע של כפרנו הגלובלי הקט...ולא דיי אלא בזכות כתיבתך הנפלאה הבאת את דפי הפורום שלנו לכלל המחפשים/ות הצפות והצפים. ועל כך תבורכנה ידייך

(הכוונה לאצבועותייך העמלות

) תבורכי

(כעת מהאצבעות למעלה והלאה הכל

על כל מסע שנושאת אותנו על כנפי הדימיון, ואנו תיירים לשעה קלה מפליגים מתלאות היום. בדיוטי פריי היינו?

הרחבת לנו, בהביאך את המאמר מאת אלי אשד על משה בן הראש. בואו נשמע אותו:

The Stranger

Worms

Tetuan חוטאת יקרה, תודה על ההשכלה, והזכות לתת במה על קצה המזלג, לאדם שאילולא הבאת את רשמיו עדינו, לא הייתי זוכה לקרא ולשמוע עליו.

 

[חוטאת במילים]

דייג |4דיייג ../images/Emo24.gifהצילוווווו|ד

קריאת מצוקההההההההה דייגגג כעת צריך לשנות את השם של הפורום הוא הפסיק להיות על קצה המזלג הוא כבר מפורסםםםם בהרחבה. שיווווו וכעת אני בכלל בקטע של להסמיק וכל העולם רואה כעת את העוגה שלנו ומעתיק אותה כעת אני מבינה למה צעקת חמס גונבים לי את העוגה חחחחחחחחחחחחחחחחח דייגגג כעת אני צריכה למצוא לנו מתורגם שיתרגם לנו את דבריו של משה שיווו איזה כייף לדעת שעל קצה המזלג על המפה חחחחחחחחחח

 

[elninyo]

../images/Emo19.gif " בספר העשירי "

משה בן הראש

 

[חוטאת במילים]

כמה שמות מוכרים מצאתי בליטרטורה

הרבההההההההה

 

[kessem]

אהה...רכשתי השכלה,../images/Emo51.gifוגם

אימצתי לי : אני מעדיף בוקובסקי אחד גּוֹי גֶּרְמָנִי שֶׁאוֹמֵר אֶת הָאֱמֶת בַּפַּרְצוּף עַל אֶלֶף רַבָּנִים שֶׁמִּתְפַּלְפְּלִים עַל כַּשְׁרוּת שֶׁל פָלָפֶל