משהו
אני לא פציפיסט! אני טבעוני אני עוסק בפרמקלצ'ר ובחינוך אני אנרכיסט אני שמאלני, במובן העמוק של המילה (בבקשה סלחו לי על כל התוויות האלה שאני מדביק על עצמי, גם לי לא נוח עם זה) ואני גם עוד כל מיני שכנים של פציפיזם, אבל פציפיסט אני לא כי אני לא שולל אלימות (בכמה מהשירשורים הקודמים ראיתי שמנהלת הפורום הזה תומכת בפיזור הפגנות וניטור הסדר החברתי באמצעים אלימים אבל נניח לזה...). גם אחרי קמילת מוסד המדינה, והתפרקות הצבאות יהיו בעיות שיפתרו באלימות. אלימות שמבחירה שבין בני אדם שווים וחופשיים. חופשיים גם לפעול באלימות ולשאת בתוצאותיה. אני מכיר בזה שבארץ ישראל היום שבה אני חי, פועל ומדבר (ובינתיים גם נשאר כאן) אין הרבה אנשים שקרובים אלי בהשקפותיהם על הרצוי ואף לא על המצוי. ישנו גשר צר מאד שמחבר בינינו, קוראים לזה צה"ל. זה האקט המשמעותי ביותר של נשיאה בנטל, לא שהנטל חשוב אלא שהנושאים בו חשובים. וכך, למרות סלידתי הרבה מצבא ומדיכוי, בחרתי לשמור על הגשר, על השפה המשותפת, על הסולידריות, על הערבות, על האחווה, כי בלעדיהם הדיון יקרוס. הוא יהפך לפילוסופי ותאורתי בלבד ואני אהיה בעיני שותפיי הפוטנציאלים לקוריוז, במקום שנבוא כשווים זה אל זה הם לא יתיחסו אלי ברצינות כי ברגע האמת שבו נקראתי לשאת בנטל לא הגעתי. נכון שאנחנו שווים מעצם היותנו בני אדם, אני יודע את זה וגם אתם אבל מה אם כל אותם אנשים שלא נוהגים להסתובב בפורום פציפיזם? בסופו של דבר בחרתי להתגייס. יכולתי ללכת עם(לשרת בצבא) ולהרגיש בלי(לשרת כג'ובניק) אבל "תומך לחימה" כשמו כן הוא ואני מעדיף להיות קרבי ולראות את הדברים כפי שהם באמת וכך להתמודד איתם. וככה אני כבר שנה וחמש לוחם בנח"ל. הייתי שמח אם מישהו שעשה בחירה שונה מסיבות דומות יתייחס למה שהנחה אותי כן להתגייס. אני חוזר מחר לצבא (...) ולכן אני אגיע לפורום שוב רק בעוד שבועיים.
אני לא פציפיסט! אני טבעוני אני עוסק בפרמקלצ'ר ובחינוך אני אנרכיסט אני שמאלני, במובן העמוק של המילה (בבקשה סלחו לי על כל התוויות האלה שאני מדביק על עצמי, גם לי לא נוח עם זה) ואני גם עוד כל מיני שכנים של פציפיזם, אבל פציפיסט אני לא כי אני לא שולל אלימות (בכמה מהשירשורים הקודמים ראיתי שמנהלת הפורום הזה תומכת בפיזור הפגנות וניטור הסדר החברתי באמצעים אלימים אבל נניח לזה...). גם אחרי קמילת מוסד המדינה, והתפרקות הצבאות יהיו בעיות שיפתרו באלימות. אלימות שמבחירה שבין בני אדם שווים וחופשיים. חופשיים גם לפעול באלימות ולשאת בתוצאותיה. אני מכיר בזה שבארץ ישראל היום שבה אני חי, פועל ומדבר (ובינתיים גם נשאר כאן) אין הרבה אנשים שקרובים אלי בהשקפותיהם על הרצוי ואף לא על המצוי. ישנו גשר צר מאד שמחבר בינינו, קוראים לזה צה"ל. זה האקט המשמעותי ביותר של נשיאה בנטל, לא שהנטל חשוב אלא שהנושאים בו חשובים. וכך, למרות סלידתי הרבה מצבא ומדיכוי, בחרתי לשמור על הגשר, על השפה המשותפת, על הסולידריות, על הערבות, על האחווה, כי בלעדיהם הדיון יקרוס. הוא יהפך לפילוסופי ותאורתי בלבד ואני אהיה בעיני שותפיי הפוטנציאלים לקוריוז, במקום שנבוא כשווים זה אל זה הם לא יתיחסו אלי ברצינות כי ברגע האמת שבו נקראתי לשאת בנטל לא הגעתי. נכון שאנחנו שווים מעצם היותנו בני אדם, אני יודע את זה וגם אתם אבל מה אם כל אותם אנשים שלא נוהגים להסתובב בפורום פציפיזם? בסופו של דבר בחרתי להתגייס. יכולתי ללכת עם(לשרת בצבא) ולהרגיש בלי(לשרת כג'ובניק) אבל "תומך לחימה" כשמו כן הוא ואני מעדיף להיות קרבי ולראות את הדברים כפי שהם באמת וכך להתמודד איתם. וככה אני כבר שנה וחמש לוחם בנח"ל. הייתי שמח אם מישהו שעשה בחירה שונה מסיבות דומות יתייחס למה שהנחה אותי כן להתגייס. אני חוזר מחר לצבא (...) ולכן אני אגיע לפורום שוב רק בעוד שבועיים.