משהו...
בס``ד ישבתי וחשבתי קצת, וכתבתי. אני לא יודע אם יצא משהו טוב או מובן לגמרי (ואני לא בטוח בקשר ההגיוני בין הבתים), אבל אני חושב שמה שרציתי להגיד מובן פחות או יותר. ואם לא (וגם אם כן), אתם מוזמנים ליצוק לתוך המילים את המשמעות האישית שלכם... (מצטער מראש על האורך). כשקין שאל את אלוקים, השומר אחי אנוכי? נזדעזעו כל חיות הגן, בכו כל עצי הפרי. כשאלוקים אמר לקין דמי אחיך מן האדמה צועקים פתאם השמש הפסיקה לזרוח, נדמו כל ציוצי הציפורים. כשקין הרג את הבל כשידע העולם לראשונה סבל משהו דעך, ומת באדם תמימות, שלמות שלא תחזור לעולם. אז למה זה לא כואב? למה אנחנו לא בוכים? למה אנחנו לא תופסים שכל ישראל הם אחים... כשמישהו מת או נפצע, במבצע, בפיגוע, או בתאונה, למה אנחנו לא מבינים? למה אנחנו לא כואבים? הרי לכולנו לב אחד, לכולם כואב להיות לבד, אולי כולנו כאן שונים, אך כולנו כאן אחים. כמו חלקים של גוף כמו אותיות שהם מילה אין שלמות, כשחסרים, חלקים מהתמונה. כמשיהו נופל, לכולם צריך לכאוב, וכשמישהו סובל, הלב צריך לדאוב... וכולנו אחים אחד של השני, כולנו חלק מהעם היהודי, במלחמה, בצער, במוות, בתקווה, בטוב, ברע, בשלום, באהבה... אז למה זה לא כואב? למה אנחנו לא בוכים? למה אנחנו לא תופסים שכל ישראל הם אחים... כשקין הרג את הבל, הוא הבין שהוא חטא. הוא הפטיר: אני מבין, המצב לא בסדר אך הוא לא כאב, הוא אפילו, לא בכה... יהי רצון שהמצב בעמינו ישתפר... ולא רק המצב הפוליטי-מדיני. אלא גם המצב החברתי שבינינו לבין עצמינו...ושנדע להרגיש את כאב הזולת על בשרינו... כמו תמיד מקווה שנהנתם (מילה שנראית לא במקומה לגבי הקטע הזה) או שלפחות הפקתם משהו, שלכם, זרזיר. נ.ב. תודה לאילת. נ.ב.נ היתי מקדיש את הקטע הזה לשגי, אבל קטע כזה הוא לא דבר שמקדישים...
בס``ד ישבתי וחשבתי קצת, וכתבתי. אני לא יודע אם יצא משהו טוב או מובן לגמרי (ואני לא בטוח בקשר ההגיוני בין הבתים), אבל אני חושב שמה שרציתי להגיד מובן פחות או יותר. ואם לא (וגם אם כן), אתם מוזמנים ליצוק לתוך המילים את המשמעות האישית שלכם... (מצטער מראש על האורך). כשקין שאל את אלוקים, השומר אחי אנוכי? נזדעזעו כל חיות הגן, בכו כל עצי הפרי. כשאלוקים אמר לקין דמי אחיך מן האדמה צועקים פתאם השמש הפסיקה לזרוח, נדמו כל ציוצי הציפורים. כשקין הרג את הבל כשידע העולם לראשונה סבל משהו דעך, ומת באדם תמימות, שלמות שלא תחזור לעולם. אז למה זה לא כואב? למה אנחנו לא בוכים? למה אנחנו לא תופסים שכל ישראל הם אחים... כשמישהו מת או נפצע, במבצע, בפיגוע, או בתאונה, למה אנחנו לא מבינים? למה אנחנו לא כואבים? הרי לכולנו לב אחד, לכולם כואב להיות לבד, אולי כולנו כאן שונים, אך כולנו כאן אחים. כמו חלקים של גוף כמו אותיות שהם מילה אין שלמות, כשחסרים, חלקים מהתמונה. כמשיהו נופל, לכולם צריך לכאוב, וכשמישהו סובל, הלב צריך לדאוב... וכולנו אחים אחד של השני, כולנו חלק מהעם היהודי, במלחמה, בצער, במוות, בתקווה, בטוב, ברע, בשלום, באהבה... אז למה זה לא כואב? למה אנחנו לא בוכים? למה אנחנו לא תופסים שכל ישראל הם אחים... כשקין הרג את הבל, הוא הבין שהוא חטא. הוא הפטיר: אני מבין, המצב לא בסדר אך הוא לא כאב, הוא אפילו, לא בכה... יהי רצון שהמצב בעמינו ישתפר... ולא רק המצב הפוליטי-מדיני. אלא גם המצב החברתי שבינינו לבין עצמינו...ושנדע להרגיש את כאב הזולת על בשרינו... כמו תמיד מקווה שנהנתם (מילה שנראית לא במקומה לגבי הקטע הזה) או שלפחות הפקתם משהו, שלכם, זרזיר. נ.ב. תודה לאילת. נ.ב.נ היתי מקדיש את הקטע הזה לשגי, אבל קטע כזה הוא לא דבר שמקדישים...