הפחד לאבד את האין
רוג´ר, ממה שאני שומע כאן בשרשור הזה שפתחת לעצמך זה שאתה במצוקה מאד חריפה כמו שכבר נאמר פה התלונה המקורית על עיסוק הייתר עם האצבעות זה רק ביטוי למצוקה הרבה יותר ראשונית שאתה חווה. מה שייפה בפורום זה שאתה יכול לעקוב פעם אחר פעם אחרי התגובות שקיבלת. אני מרגיש שאתה צמא לעזרה ולתגובות שאתה מקבל אבל בעת ובעונה אחת מפחד שעזרה כזאת תשנה אותך והרי למדת להכיר את עצמך כבר כמו שאתה, עם כל המחשבות השליליות שלך. זה היה מאד מרשים לראות איך שינית את החתימה שלך לבקשתה של מיטל ואך שינית אותה חזרה. זה מבטא לדעתי בדיוק את הדבר שאותו אמרתי. אתה רוצה עזרה אך גם מפחד מתוצאותיה. אני חושב שאני מאד מבין אותך ולכן הייתי מציע לך לא להבהל מחברי הפורום. הם אינם רוצים את רעתך ואינם מנסים לשנות אותך הם פשוט מאד מזדהים אתך והיו רוצים לעזור לך אבל, אתה זה שתקבע את הקצב. אתה זה שיקבע את הכוון אף אחד כאן לא יכפה עליך שינוי בכוון ובזמן שאינו נח לך. אם עכשיו מתאים לך לחבק את הבדידות והעצב אתה יכול לעשות את זה. הרי גם אם תהיה מוקף אנשים תומכים ואוהבים עדיין תרגיש בודד אם תבחר בכך. ברור שאתה היית רוצה עזרה ואוזן קשבת אולי המקום הנוח ביותר להתחיל בו הוא תחנת ער"נ הקרובה. שם תמצא תורן/ית שישמחו לשמוע אותך ולתת לך את מיטב העזרה שהם יכולים ומוכשרים לתת ואתה תזכה לדבר עם קול אנושי, אולי זה יקל קצת עליך. תתקשר אליהם עכשיו לטלפון 1201 ואולי תספר לי(לנו) אח"כ איך היה (אם תרצה) נ.ב. מה אתה אוהב אצל אדון ווטרס, אם איזה שיר שלו אתה מזדהה ואיזה אלבום אתה משמיע לעצמך פעם אחר פעם בבית. זה מאד מעניין אותי ואני אשמח אם תענה.