הנה יאקומו...
לאן עדי וחופית נעלמו? Dreams about the beloved! אל תגידו שלא הזהרתי שזה כמעט (אבל כמעט) שונאן-אי או בעברית: חלומות על האהובים טוב, הקטעים הבאים הם מאד רגשניים, ומובאים לאלה שאוהבים רומנטיקה (אופיר ואני מתחילות לקפוץ בהתרגשות ולצרוח), אז תיהנו... שכבתי על מיטתי ובהיתי בתקרה, התגעגעתי אליו, לחיבוקים שלו, לחיוכים שלו, לאומץ הלב שלו, ובעיקר למתיקותו, אף פעם לא חשבתי שאתאהב בבחור, ובמיוחד לא בדייויס, נאנחתי והתהפכתי על הצד, הוצאתי את המכתב שהוא שלח לי מהמגרה ובו הוא אומר שאולי יקפוץ לבקר בקרוב, כן, כמובן היו לי חברות ויהיו לי, אבל הם רק תחליף למי שאני באמת אוהב, לקחתי את המכתב והחזרתי אותו למגירה, ירדתי מהמיטה והסתכלתי על עצמי במראה: נער בן 15, נורמאלי לגמרי, עם עיניים כחולות, שיער בצבע כחול כהה, עם גוף לא מבייש, אבל עדיין, עם קווי פנים עדינים, נאנחתי והתיישבתי ליד שולחן הכתיבה, הוצאתי כמה דפים והתחלתי לצייר את דייויס, משום מה מחשבותיי נרגעו כשחשבתי עליו, לא, אני לא רגשן גדול, אבל כשזה מגיע לנושא של דייויס אני מאבד כל התנגדות, אני נהיה אימהי ומגונן, ניערתי את ראשי, השעה הייתה כבר מאוחרת, התפשטתי ונכנסתי למיטה, מחבק מסגרת עם תמונתו של דייויס, אהובי... פיהקתי, השעה הייתה כבר 12 בלילה אבל לא יכולתי להירדם, חשבתי עליו, חשבתי על קוז'י, נאנחתי קלות והתהפכתי במיטתי, הסתכלתי דרך החלון ותהיתי: למה אני לא נורמאלי כמו כולם, למה אני חייב לאהוב משהוא, ולא משהיא?!, הנחתי לראשי ליפול על הכרית, לבד בחושך, לא פחדתי לבכות, דמעה זלגה במורד לחיי, ניגבתי אותה באצבעי הסתכלתי עליה ארוכות, ניצוצות מאור הירח והכוכבים נשברו לרסיסים בתוך הדמעה, עצמתי חזק את עיני ודמיינתי את דמותו של קוז'י לפניי, הוא פשוט עמד שם וחייך, כל כך פשוט, רצתי אליו, אבל הוא התרחק, בדיוק כמו לרוץ אחרי הירח, לבסוף איבדתי תקווה ונעצרתי, משהוא האיר מאחורי, זה היה קוז'י, עם אותו החיוך, לא ידעתי מה לעשות, פקחתי את עיני באכזבה, הוא לא היה שם, ולא יהיה, ניסיתי להירדם, אבל פשוט לא הצלחתי כי דמותו של קוז'י הופיעה מול עיניי, הנה אני, טאקויה בן 13 שוכב במיטתו ולא מצליח להדרם בגלל חבר, או יותר נכון: אהוב... אני לא מבין את עצמי, ונראה לי שגם לא אבין אף פעם... אז כאן אני נכנס לתמונה: דייויס, בחור ממוצע בן 15 בדייט בבית קפה עם בחורה, חושב על החבר שלו, ולא סתם חושב איך הוא, אלא מתגעגע, דיי שנאתי את עצמי על כך, מבלה עם בחורה אבל חושב על חבר שלך, אבל מה כל כך רע בזה אחרי הכול?, זה רק מראה שיש לך מערכת יחסים מפותחת איתו, אבל אצלי זה היה שונה, אני פשוט יכול להישבע שמה שאני חש כלפי קן הוא עמוק יותר, אםםם לא ממש חשבתי להגדיר זאת ככה, אבל נדמה לי שאני מאוהב בו, כן כן, דייויס ששמו השני הוא רודף-שמלות מתאהב בגבר, טוב לא ממש גבר, אלא יותר מוגדר כבחור חתיך, מקסים, ועם לב רחב, המשכתי לשתות את האספרסו שלי ולהקשיב לבחורה שהייתה מולי, בעודי שקוע במחשבות על קן, בחור, אבל הכי שבעולם, הרבה יותר טוב מהרבה בחורות שפגשתי, וגם הרבה יותר עדין מהן, אמרתי שאני הולך לשירותים, הסתגרתי בתא והוצאתי תמונה של קן מהכיס, הסתכלתי בתמונה ארוכות, יכולתי להישאר כך ולצפות בתמונה לנצח, אבל הייתי חייב לחזור לדייט שלי, נישקתי את התמונה של קן והחזרתי אותה לכיס, לא הייתי שמח לגבי זה, אבל לא הייתה לי ברירה... ישבתי בספסל בפארק, המקום תמיד גרם לי להרגשה נינוחה, עוד קבוצה של בחורות שעברו על פניי ליטשו בי מבטים, לפעמים אני שונא את זה שאני נראה טוב, זה היה מועיל לי אם הייתי נמשך לנשים, איזה חיים, חשבתי לעצמי ונאנחתי, כל דבר שאני עושה בחורות מגדירות כחיובי, אני לא סובל את זה, זה כזה דפוק, אם הייתי יכול הייתי מחליף את המראה שלי עם כל אחד שעובר ברחוב, העיקר להפטר ממועדון המעריצות שלי (בקטע זה אני מיכל מחמיצה פנים...), קמתי מהספסל ופניתי לכיוון ביתי, לא היה לי חשק ללכת בדרך הרגילה שלי, לא היה לי מצב-רוח, התחלתי ללכת בפארק שכקול נשמע מאחורי: קוז'י? זה באמת אתה?, זה היה קול מוכר מאד, קול של בת... הפניתי את ראשי, זואי הייתה שם, אמרתי לה הי וחייכתי, אז מה אתה עושה כאן? היא שאלה במבט מסוקרן, כלום, הייתי מצוברח אז הלכתי לפארק, אז גם אותך הפארק מרגיע, טוב חבל שאני לא יכולה להישאר ולפטפט, אני צריכה ללכת לחברה, היא אמרה ופנתה לכיוון השני, משכתי בכתפיי והמשכתי ללכת הלאה, משום מה היה לי חשק לראות חבר וותיק, טאקויה, לא יודע למה, עוד מההתחלה חיבבתי אותו, אבל הסתרתי את זה, לא שממש אכפת לי מכל הבנות, אני פשוט לא רוצה לאכזב את אבי ואימי, המשכתי ללכת, פניתי לכיוון ביתו של טאקויה, הסתכלתי בחלון של הבית שלהם ודמיינתי שאני בפנים, בחיי שלא ידעתי את זה על עצמי, אני באמת מאוהב בו או שאני רק מתגעגע אליו באופן שחבר מתגעגע לחבר? טוב אז ככה זה, כל אחד מהמוזכרים למעלה צריך לתאר מצב שבו הוא נמצא ומה שהוא מרגיש (בערך), אם תרצו אתם מוזמנים להמשיך