משהו רע היום ....

[מיכל153]

משהו רע היום ....

מאיפה להתחיל ? קשה לי לדבר בלי לבכות. המורה להסטוריה ולמוזיקה של ליאור דורש מהילדים בכיתה שלו לעשות סיכומים, דבר שלליאור מאוד קשה. סיכום למשל על היידן, מוחמד, החיפושיות וכו´. על מוחמד אני סיכמתי לו, על היידן הוא לא עשה, על החיפושיות הוא האשים שזה בגללי שלא עשה. אתמול ישבנו הוא הקריא ואני מסכמת (3 משפטים) בשעה 22:00 בלילה ואז החלטנו שאין לנו כוח ונבקש הארכה למחר. הכנתי פתק והוא שכח אותו. המורה שלח אותו לספריה וליאור לא נכנס אליה אפילו. הוא לא יודע לסכם ,גם על פי קלינאית התקשורת. להכנס לספריה, למצוא ספר, לבקש עזרה ברישום לקיחת הספר או משהו של נוהלים בספריה גדול עליו. התקשר אליי מליד הספריה לעבודה. לי כבר לא היה מה לעשות. אז הבנתי שצריך לדבר עם המורה המחנכת ועם קלינאית התקשורת שתאשר את דבריי על הקושי. דברתי עם המורה המחנכת והיא אמרה שהיא תדבר עם המורה למוזיקה ולהסטוריה. הקלינאית אישרה את הקושי של ליאור. בשיחה עם המורה כבר פרצתי בבכי. ליאור שאל למה אבל לא ידעתי מה להגיד לו. המורה אמרה שאני בוכה בגלל שקשה לי עם הקשיים של ליאור(נכון). נראה אם זה יעזור. להשתמע מיכל153

 

[אפרת@הבית]

מיכל היקרה יקרה! אל תתיאשי!

נסי לדבר עם המורה ולבקש שיתנו לילד להוציא חומר מתוך האינטרנט במקום לסכם, אולי איסוף חומר על פי נושאים יוכל להחליף את הסיכום הידני? זה מה שאני עושה עם הבת שלי, שמתקשה בנושא, הגענו להסכם דומה ואנחנו נכנסות לאתר גוגל ומוציאותחומר רב ומעניין עם תמונות והמורה מבסוטה. שנית לגבי הבכי - לא קרה כלום! אז בכית, אז מה? אני שמחה שהוצאת את זה, כי גם לנו מותר לפעמים להפרק קצת ולהיות קצת חלשות לכמה דקות, אחרי שימים ארוכים אנחנו מפגינות כוחות עילאיים!! בואי תסבירי לילד את הדברים בצורה הבאה: את אוהבת אותו, וכשאוהבים מישהו דואגים לו מאוד, וזה מאוד מעציב לשמוע שקשה לו. הדמעות באות כדי לשטוף את הדאגה כדי שיתפנה מקום לשמחה וחיוך. אל תשכחי לרגע שבכי הוא לגיטימי ומותר, ויש לנו את כל הזכות לבכי הזה. מחבקת אותך.

אפרת

 

[Iris G]

אני מתרגלת ומתרגלת ומתרגלת

הבת שלי מעתיקה 2 משפטים כול יום (מספר, ולא משנה כמה שיעורים יש לה), והיא משתפרת אין סוף. בנושא סיכום, אני מקריאה כמה משפטים, והיא מסכמת בעל פה, ואז כותבת את מה שהיא חושבת שהיא אמרה. כול יום משהו קטן. ואז שהגיע מבית-הספר דרישה לסכם ספר(לא נורמאלים, היא בכיתה ב) הצלחנו!!!!! עשינו גם משחק שבו אני מגרילים מספר מכובע, ואז אני מקריאה משפט והיא חייבת לסכם במספר מילים לפי מה שיצא בפתק

 

[אפרת@הבית]

כל הכבוד!! יופי של טיפ!!

תודה שהבאת לנו אותו!

אפרת

 

[no-a-m]

היום שהיה

מיכל יקרה בחרת בכותרת "משהו רע היום.." ומוצפת בדמעות את מתארת את החוויה שעבר ליאור בבית הספר ואת החוויה שאת עברת ושעברתם ביחד. אני מרגישה מאוד חזק את הקושי שלכם.אני יודעת שקל מאוד לתת עצות וקשה לחיות את הרגע ובכל זאת הרשי לי להאיר לך ולנסות להמתיק לך את הרגע. ואולי לראות את כל מה שקרה כ "משהו טוב היום" למרות החוויה המאוד לא נעימה, נוצרה שיחה בינך לבין המחנכת , שיחה כנה ואמיתית, המורה עצמה חוותה ביחד איתך את הקושי של ליאור והבטיחה לחפש את הדרך לעזור לו עם המורים המקצועיים. מה שאני בעצם רוצה לאמר לך שגם מחוויות קשות ניתן להוציא את הטוב ממש כמו מהלימון החמוץ שאפשר להכין לימונדה. ועוד עצה קטנה ממני אליך את באמת מזדהה מאוד עם הקשיים ומשקיעה המון. למענך ולמען ילדיך חשוב שתשמרי על עצמך ועל כוחותיך, קחי לעצמך קצת הפסקות, חפשי לעצמך איזה פינוק, וזה יכול להיות כל דבר אפילו סתם לשתות קפה עם חברה או לראות סרט נחמד בטלויזיה ושיהיה רק טוב

 

[מיכל153]

אז ככה חברות כמעט אין לי...כי גם לי

יש בעיה ליצור קשר עם אנשים וכשנוצר קשה לי להיות בחברה (כמה חברות ולא אחת)אני הולכת לאיבוד ומרגישה גלגל חמישי. קשה לי להשתלב בשיחה, להגיד דברים שלי ולא לחשוש יותר מדי מביקורת !!! קשה לי עם ליאור, כי אני מזדהה איתו וחויתי את הבעיות החברתיות שלו הרבה פעמים בילדותי. והיום גם אני לא כל כך מסתדרת בחברה ולא נותנת מקום לעצמי. להשתמע מיכל153

 

[FreeFeeling]

איזה ביאוס ../images/Emo10.gif

אומנם אני אוד לא אבא אבל בכול זאת התחברתי מאוד להרגשה ומה שכתבת מאוד נגה לליבי. טוב בשבילי שגמרתי את הבית ספר ! (אני הייתי בשתי בתיי ספר ,אחד היה גהינום והשני גן אדן כמאת) למדתי הרבה מכול הבלגנים של הבית ספר הראשון אבל כמו כן גם כבלתי מתענים שליליים. (בכמיות !!) אני עדיין טעון ! (אני יותר מידי מדבר על עצמי!) ורק רציתי להעביר את המסר שלדעתי צריך לעזור לילד ולהקל גם בדברים שלא נראה שצריך הנחות. (ולדעתו כן צריך!) ככה היא ירגיש יותר טוב ונכון אם אצמו והיחולת שלו. יש לך דימוי עצמי נמוך ? (יש לך בעיה אם קריאה ?) אם לא ,אז יש לי כמה ספרים להמליץ לך שמאוד ישפרו גם את התקשורת שלך אם אנשים אחרים. אפרת: זה נכון וטוב שהיא פרקה את הכול (חלק) ממה שהיה על ליבה זה מאוד עוזר וחשוב! השאלה שלי אליך היא: האם זה טוב לבכות ליד הילד ? Iris G: מהה ?? "לסכם ספר ?" (אני לא מצליח !!) יפה מאוד !! no-a-m: אהבתי את סגנון החשיבה שלך ! שיהיה בהצלחה והרבה באהבה בן

 

[מיכל153]

למשל, איזה ? אשמח לשמוע!!

 

[FreeFeeling]

.הספרים. ../images/Emo8.gif

אושו - חיים אהבה צחוק אושו - כשהנעל מתאימה דייל קרנג´י - אל דאגה דייל קרנג´י - כיצד להסיג חברים והשפעה בחברה דר´ ווין דייר - אזורי המלכוד שלך דר´ ווין דייר - העצמי המקודש - להחליט להיות חופשי שקט נפשי חיים ללא כעס כול ספר פה הוא פצצה בפני עצמו. בגלל שיש לי בעיות קריאה אני שמעתי את כול הספרים בקלתות ! (מה שלא היה קורה אם לא היה לי את האפשרות הזו!) אם לליאור שלך או לך יש דיסלקציה מוכרת גם את תוכלי להירשם לספריה המיוחדת והמדהימה הזו ולכבל את הספרים (גם הרבה ספריים אחרים) שיוכלו לעזור לליאור בחיים ובלימודים כאחד. בדקתי את האתר שלהם אבל כרגע הוא לא פעיל

אם מעניין אותך הראיון הזה אז עוכל לתת יותר מידע. הספרייה עצמה לא למתרות מסחריות אלה לציבור. (ולכן חשבתי לנכון לציין ולפרסם אותה פה ,מקווה שזה בסדר!?) בן

 

[אפרת@הבית]

בנצ´יק!

כבר אמרתי לך כמה אני אוהבת אותך? אפרת

 

[FreeFeeling]

../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif../images/Emo23.gif../images/Emo23.gif../images/Emo23.gif

 

[אפרת@הבית]

תרשי לי להזכיר לך....

שיש לך אותנו!!! מקבלים אותך כמו שאת, באהבה ורצון, כולנו פה עוברים את החוויות הקשות, והפורום הזה נוצר בדיוק בשביל לתת מקום לפרוק ולשתף.

אפרת

 

[rivi1]

חברות

מיכל,אני קוראת את הדברים שלך ומרגישה כאילו שאני האומרת אותם.כ"כ מזדהה איתך.גם לי אין חברות,גם לי קשה להשתלב בשיחה מבלי לחשוש.אני מרגישה כ"כ מוצפת בבעיות שדברים שאחרים מספרים לי נראים לי לעתים כ"כ שוליים ולא מדברים אלי.מה אני אדבר עם חברות על כמה שרע לי?כמה שקשה לי?הם לא יבינו בכלל על מה אני מדברת.מה גם שתקופה ארוכה כשהילד היה קטן יותר ממש חשבתי עשר פעמים אם לצאת איתו מהבית,כי לא ידעתי איפה ואיך תתפוס אותנו ההתפרצות הבאה ופשוט העדפתי לא לצאת בכלל.כך שהיום אני בלי חברות בכלל,ולכן אני כ"כ שמחה שמצאתי את האתר המדהים הזה שעוזר לי קצת לשפוך את הלב.יתכן שאם היתה לי חברה טובה שאפשר לשפוך איתה את הלב זה היה אחרת.כשאני מנסה לפעמים לדבר עם בעלי אז או שאין לא תשובות או שלדעתו אני עושה ענין גדול מדי מכל דבר ושוב אני לבד.כך שאם לפעמים אני מאריכה מדי,סליחה מראש,ואם לעתים יהיו שגיאות כתיב-זה בגלל הדמעות.

 

[מיכל1532]

ממש ככה. אחרי הדברים האלה אני

מרגישה כאילו יש לנו נפש תאומה. כאילו עוברות את אותם דברים בפנים. אנשים אחרים כאילו דבריהם עוברים סתם ליד האוזן ולא פנימה, כי אני מוצפת. הם (משפחה וחברות , אם יש באותו רגע) ממש לא מבינים מה עובר עלי וכמה קשה לי. ליאור לא היפראקטיבי כך שלא פחדתי ללכת איתו לבד, אבל היום עם אחותו , כל הריבים לפעמים אני לא רוצה אף אחד מהם איתי כדי שלא יריבו בחוץ כי אז אני מתפוצצת. חברה אחת אמרה לי שאף אחד לא רוצה לשמוע מישהו אחר כל הזמן מקטר על החיים. יש בזה משהו. יש מישהי במשרד שלי שכל הזמן מקטרת ומאוד קשה לשבת איתה. לימדתי את עצמי לא להקשיב לה יותר מדי ולהעביר ליד האוזן, כי היא גם נורא רגישה לתגובות וביקורת, אפילו יותר ממני. מצד שני היא יודעת מה עובר עלי. אבל כשנמצאים בצד המקטר, אי אפשר לא להתפוצץ מבפנים. גם אני שמחתי למצוא את האתר שבו אפשר להתפרק ולקבל בכל זאת תמיכה על הכל.(כמה שזה חסר לי בחוץ!!). עם בעלי, בדיוק אותו דבר. "למה את עושה ענין ?" (קשור לילדים שלנו, קשור לאמא שלי שאיתה אני רבה המון וכו´) או שבאמת אין לו תשובה ולפעמים טוב שהוא רק מקשיב ומוכן לטפל בילדים במקומי ונותן לי לברוח לפורומים של תפוז או לישון או לראות טלויזיה או לעבוד שעות נוספות (שגם זו לפעמים בריחה). ואז שוב אני לבד. כך קורה שאני מתפרצת לפעמים ואח"כ מרגישה לא בסדר עם מה שאמרתי בשעת לחץ ואו נאכלת בפנים או מקללת את העולם או את אמא שלי (בלי שתשמע) או שבוכה. בקיצור אני מאוד מזדהה עם ההרגשה שלך. החבר´ה פה נהדרים. להשתמע מיכל153

 

[rivi1]

צמרמורת

זה מה שהרגשתי כשקראתי את הדברים שלך.באמת כמו נפש תאומה.גם לי בעבודה יש מישהו שמקטר כל הזמן ואני שותקת ומשתדלת להתנתק ולהתרחק ממנו.כשאני יוצאת מהבית לעבודה אני לובשת מסיכה.בדיוק כך.בעבודה אני צוחקת ומדברת וכלפי חוץ משדרת שהכל בסדר,אבל בלב,אוי מה שקורה בלב.לצערי גם את ההורים שלי קשה לי מאוד לשתף במה שעובר עלי ובכל יום שישי כשאנחנו אצלהם בארוחת ערב אני שוב עם המסיכה ורק בלב פנימה מתפללת"שהכל יעבור בשלום". מאחר והצטרפתי לפורום רק השבוע אני ממש לא יודעת בני כמה הילדים שלך?אם תרצי ספרי לי.אגב לדברי הרופאים גם הבן שלי לא היםראקטיבי אבל לדעתי מישהו פספס כאן באיזשהו אבחון ובגדול.ואם לא היפר אז יש בטוח איזושהי בעיה רגשית אחרת אבל כנראה שהרבה יותר קל היה להגיד לנו"אתם לא יודעים להסתדר איתו" והגדילו לעשות ואחת הפסיכולוגיות אמרה לי"לילד יש בעיה רק כשאת איתו" אוי כמה שבכיתי אח"כ."התנחמתי" רק כשראיתי שהבעיה מתעוררת לא רק איתי,אולי קצת יותר איתי אבל לא רק.וגם ההורים שלי בד"כ אחרי שאנחנו משאירים אותם אצלהם נטהגים להגיד"עד שהגעתם הכל היה בסדר,ממש לא הרגשנו אותם עד שהגעתם..." טוב אולי זה בגלל שאתם סבא וסבתא.....

 

[מיכל1532]

גם אני לפעמים במסיכה .... ולפעמים

כבר לא במסיכה כי מצאתי חברות שמחבקות אותי בחום גם בעבודה. חוץ מזה כמה אפשר להסתיר בלי להתפוצץ? גם לי יש בעיה עם ההורים שלי ובעיקר אמא שלי. אם תדפדפי קודם ו/או תקראי גם בפורום להיות הורים את ההודעות שלי, תביני (יש אפשרות בחיפוש מתקדם לחפש לפי שם משתמש - אני גם מיכל153 וגם מיכל1532). את יכולה לראות ברשימת הילדים במאמרים גם את הילדים שלי: ליאור בן 13, ליאת בת 11.5, שלי בת שנתיים וחצי ואייל בן 7 חודשים. ליאור עם בעיה זו, שלי היפוטונית - עברה פיזיוטרפיה ועכשיו אצל קלינאית תקשורת כי היא לא מדברת !! אייל היפוטוני וצריך פיזיוטרפיה. איתך מיכל153

 

[מיכל153]

גם לי יש צמרמורת.../images/Emo24.gif../images/Emo39.gif../images/Emo23.gif

זה הכי קרוב למה שאני מרגישה

איתך מיכל153

 

[iris & ben]

למיכלומ

קראתי בפורום להיות הורים שתהיי פעילה יותר כאן נכנסתי להציץ... אני רוצה להגיד לך שאת מקסימה ומאוד מעניינת אם ההיתי באץ ההיתי שמחה לחברה כמוך!!!! באץ=בארץ לפי דברייך בפורום את מצטיירת כאישה חזקה מאוד-ראוי להערצה תבקרי אותנו בלהיות הורים! איריס

 

[מיכל153]

כתבתי בלהיות הורים שאני לא אנטוש

אתכם, כי גם אצליכם אני מקבלת המון תמיכה ואני בודאי כמו כולם זקוקה לה מאוד. אל תדאגי !! אהיה גם שם !!!! תודה על ההערכה הגדולה !! אשמח להיות חברתך דרך האינטרנט לפחות. להשתמע מיכל153

 

[iris & ben]

../images/Emo13.gif