משהו קטן-גדול

משהו קטן-גדול

קודם כל, שלום
אני חושבת שעברה למעלה משנה מאז שפתחתי הודעה. איזה ריגוש
בימים האחרונים הרבה אנשים שמכירים אותי ומכירים את קרן מרגישים איזה צורך לעדכן אותי בדבר הלידה... אז כנראה שאני עוד מזוהה איתה. קצת. כיף, לא?


בכלאופן! הייתי לפני כמה ימים בסמינריון הכנה לשירות לאומי,
סמינריון מאוד אינטנסיבי וצפוף ועמוס ומרתק. אני הולכת לעבוד, אם ירצה הא-ל, עם בנות בגילאי 7-14 שמתקשות בלימודים, בין היתר בגלל ליקויי למידה.
אחת הסדנאות שהכי תפסה אותי בסמינריון הייתה סדנא שהמחישה לנו (עד כמה שאפשר) מה זו לקות למידה, ונלקחה דיסלקציה לדוגמא. בתור אחת שעמדה שנים בקצה השני של הסקאלה - בכל מה שקשור ללימודים ולמילים - שתיים מהאהבות הגדולות שלי בתקופת ביה"ס - הייתי מ ר ו ת ק ת. להבין, לעשר דקות, כמה תסכול וייאוש ובושה וכעס יכול תרגיל הבנה אחד לגרום לילד אחד. כמה התהליכים הקוגנטיביים שאנחנו בכלל לא מודעים אליהם - כשהם קורים בטבעיות - הם הישג של עולם ומלואו לילדים אחרים.

יכולתי להעביר אתכם פה סדנא שלמה, אבל בכלל התכוונתי לאמר שבמהלך השבוע הזה נזכרתי בכמה פעמים שקרן ציינה שהיא דיסלקטית, ואז הרבה דברים לא הסתדרו לי. כשאני חושבת על שיר כמו מבול ועל דיסלקציה, על מעגל הגיר הקווקזי ועל דיסלקציה, על עקודים ועל - (איך ידעתם?) - אני מאמינה בעצמי קצת יותר. כמה דברים אפשריים כשהרצון בוער... אל תוותרו על עצמכם. קרן, את גדולה מהחיים. גם בלי בטן הריונית. המשך שבוע מתוקמתוקמתוק
 
שיהיה בהצלחה בשירות הלאומי


בעניין של קרן.. אני זוכרת שהיא אמרה שהיא דיברה על "עקודים" . . שהיא לא האמינה שהיא תצליח לכתוב ספר בגלל הדיסלקציה.. ושירים זה יותר קל כי זה קצר..

לדעתי מי שדיסלקתי ומתעסק באומנות.. זה מאוד עוזר להתמודד עם הבעיה.

 
למעלה