משהו על העתודה דבר ראשון כל הכבוד לנבחרת העתודה שהגיעה לגמר. אני קורא אינספור פוסטים כחלק מטרנד על כך שיש מספיק ישראלים צעירים טובים ושצריך להאמין בהם ולתת להם דקות משחק כדי שיתפתחו.
ההישג גדול ואני מקווה שיזכו בגמר, אבל עדיין מדובר על שחקנים שהם בוסר. מה בדיוק קורה בין העתודה לרמה הבאה?
הנה שני הסנט שלי: אם אקח את נבחרת העתודה של 2000 עם ארז כץ, בורשטיין, יניב גרין, אורי יצחקי, משה מזרחי איתי לב, איציק אוחנון, אבי קזרנובסקי, צפריר וולפר, שחר גורדון ושמוליק ברנר - כמה מהם הפכו לשחקני נבחרת בוגרת?
מה היה ב-2004? רביב לימונד, ארז קוחנסקי, יותם הלפרין, אנטון קזרנובסקי, ליאור אליהו, ליאור ליפשיץ, ירמישין, אילון זגורי, איגור סימין, מיכה ברגיג ובן שימול. כמה מהם?
בעצם שניים עד שלושה מכל נבחרת עתודה הגיעו לנבחרת הבוגרת כשחקנים קבועים והרבה נעלמו. הבעיה העיקרית היא ששחקנים לא ממש משפרים יותר מדי את יכולותיהם לאחר נבחרת העתודה. אין שום קפיצת מדרגה לאחר מכן. היית מצפה שליאור אליהו עם האתלטיות ידע לקלוע ביד שמאל או אפילו לבצע ג'אמפ שוט פשוט בקריירה שלו, שהלפרין יהפוך לקטש חדש, שיהיה מישהו בעמדת הפנים לאורך השנים בנוסף ליניב גרין שטוב בהגנה אבל נגר בהתקפה. שחקנים קיבלו דקות אבל הרבה מהם נתקלו בתקרת זכוכית של היכולת שלהם.
עוד כמה בוגרי עתודה מהעבר: אלישי כדיר, איתי גרינבוים, יוני ניר, חנוכי, ניב ברקוביץ', נועם מטלון, גור אריה ואיזה יוגב אוחיון אחד.
בנבחרת הנוכחית תמיר בלאט מסתמן כבאנקר עתידי לנבחרת הבוגרת, אבל למרות היכולת אתמול של קופרברג, הוא צריך עוד לעבוד קשה. זוסמן בוסר והאחרים לא יציבים.
בליגה שלנו מי שטוב משחק ולא מעט מהשמות שהזכרתי קיבלו את האופציה להיות שחקני חמישיה. אף על פי כן אין אחד מהשמות שהזכרתי שהפך לכוכב על סטייל ג'מצ'י, מיקי או אפילו קטש. פשוט כי מגיעים החוזים הגדולים וטובת הקבוצה תמיד תבוא לפני טובת השחקן ומעטים ישפרו אספקטים חדשים במשחק שלהם.
ועדיין: יאללה ישראל!
ההישג גדול ואני מקווה שיזכו בגמר, אבל עדיין מדובר על שחקנים שהם בוסר. מה בדיוק קורה בין העתודה לרמה הבאה?
הנה שני הסנט שלי: אם אקח את נבחרת העתודה של 2000 עם ארז כץ, בורשטיין, יניב גרין, אורי יצחקי, משה מזרחי איתי לב, איציק אוחנון, אבי קזרנובסקי, צפריר וולפר, שחר גורדון ושמוליק ברנר - כמה מהם הפכו לשחקני נבחרת בוגרת?
מה היה ב-2004? רביב לימונד, ארז קוחנסקי, יותם הלפרין, אנטון קזרנובסקי, ליאור אליהו, ליאור ליפשיץ, ירמישין, אילון זגורי, איגור סימין, מיכה ברגיג ובן שימול. כמה מהם?
בעצם שניים עד שלושה מכל נבחרת עתודה הגיעו לנבחרת הבוגרת כשחקנים קבועים והרבה נעלמו. הבעיה העיקרית היא ששחקנים לא ממש משפרים יותר מדי את יכולותיהם לאחר נבחרת העתודה. אין שום קפיצת מדרגה לאחר מכן. היית מצפה שליאור אליהו עם האתלטיות ידע לקלוע ביד שמאל או אפילו לבצע ג'אמפ שוט פשוט בקריירה שלו, שהלפרין יהפוך לקטש חדש, שיהיה מישהו בעמדת הפנים לאורך השנים בנוסף ליניב גרין שטוב בהגנה אבל נגר בהתקפה. שחקנים קיבלו דקות אבל הרבה מהם נתקלו בתקרת זכוכית של היכולת שלהם.
עוד כמה בוגרי עתודה מהעבר: אלישי כדיר, איתי גרינבוים, יוני ניר, חנוכי, ניב ברקוביץ', נועם מטלון, גור אריה ואיזה יוגב אוחיון אחד.
בנבחרת הנוכחית תמיר בלאט מסתמן כבאנקר עתידי לנבחרת הבוגרת, אבל למרות היכולת אתמול של קופרברג, הוא צריך עוד לעבוד קשה. זוסמן בוסר והאחרים לא יציבים.
בליגה שלנו מי שטוב משחק ולא מעט מהשמות שהזכרתי קיבלו את האופציה להיות שחקני חמישיה. אף על פי כן אין אחד מהשמות שהזכרתי שהפך לכוכב על סטייל ג'מצ'י, מיקי או אפילו קטש. פשוט כי מגיעים החוזים הגדולים וטובת הקבוצה תמיד תבוא לפני טובת השחקן ומעטים ישפרו אספקטים חדשים במשחק שלהם.
ועדיין: יאללה ישראל!