hungry penguin
New member
משהו ניהילסטי
רציתי לספר על זה לפני כמה זמן, אבל אז לא ביקרתי בפורום ושכחתי. התיכון שהשתייכתי אליו היה תיכון אליטיסטי שמאלני. אני לא אציין את שמו, אבל אין יותר מחמישה כאלו בישראל. התיכון מביא עד היום מישהו שירצה על מאבק הפועלים באחד במאי, והביא את אברהם בורג כשהייתי בי"ב כמרצה בענייני חינוך. אני לא מבקר פה, אבל אתם בטח מבינים את התסכול שלי ושל יתר שלושים אחוז הימנים בתיכון. מולנו ממסד של מורים ואנשי ניהול שכולם שמאלנים... ואנחנו תלמידים שנאלצים לחיות עם אפסים בעבודות בהיסטוריה רק בגלל שביקרנו את פרץ. יצירות בספרות כמובן השתייכו לאנשי ממסד שנות שישים. על ג'בוטינסקי המשורר לא שמעו שם. עברו שנה וחצי מאז שבגרתי, והנה אני נתקל ממש במקרה בבחורה שהכרתי בזמן התיכון. היא קטנה ממני בשנתיים, ובדיוק הצטרפה לי"ב. אין לה עמדות פוליטיות, אבל היא הרפקנית בטבעה. באורח קסום, קפצו לי שתי אסוציאציות ברגע שראיתי אותה: אחת, היא שייכת לצוות רדיו של ביה"ס. שתיים, באתר שלי ליכוד1- יש את השיר השווה "חיילים אלמונים." מה אתם הייתם עושים?
11:30, מתחילה ההפסקה הגדולה. צוות רדיו, כהרגלו, שם מוזיקה לועזית ברקע. המורים מסתגרים בחדר מורים ותלמידים ממלאים את המזדרונות. בשיא האקטזה הזו, אף-אחד לא מבחין בשינוי הפתאומי שחל במוזיקה. קודם כל, המוזיקה כבר לא רכרוכית ואקראית. היא קצבית, בוטה, ואפילו מלחמתית. שנית, במקום סלנג אנגלי מטושטש, נשמעים מילים יפות בעברית, וכל שורה מתחרזת לקודמתה. אני מניח שהמורות הזקנות הבינו די מהר מה הן שמועות. לתלמידים לקח זמן. "...בערים בכפרים את דיגלנו נרים, ועליו הגנה וכיבוש!" השיר לא נשמע עד הסוף. בסוף הבית השלישי, נכנסה סגנית המנהל לחדרון הקטן של צוות הרדיו. היא הבינה את ההומור שבמצב (סימן שזמנים משתנים), אבל ביקשה בכל-זאת שינמיכו את הקול. בשאר ההפסקה נשמעו שירים לועזיים רגילים. אבל לאותן שתי דקות, שתי דקות של אושר עבור שלושים האחוז, נשמע השיר היפה של יאיר, הימנון הלח"י. וזה קרה בבי"ס האחרון שבו הייתם מדמיינים שזה יקרה. דיברתי מאז עם הבחורה שסייעה לי. נראה שבחרו להתעלם מהארוע בבי"ס. היא עדיין בצוות רדיו. אולי יום אחד היא תסכים לארגן משהו דומה שוב. הפעם נפעיל את "שתי גדות לירדן..."
רציתי לספר על זה לפני כמה זמן, אבל אז לא ביקרתי בפורום ושכחתי. התיכון שהשתייכתי אליו היה תיכון אליטיסטי שמאלני. אני לא אציין את שמו, אבל אין יותר מחמישה כאלו בישראל. התיכון מביא עד היום מישהו שירצה על מאבק הפועלים באחד במאי, והביא את אברהם בורג כשהייתי בי"ב כמרצה בענייני חינוך. אני לא מבקר פה, אבל אתם בטח מבינים את התסכול שלי ושל יתר שלושים אחוז הימנים בתיכון. מולנו ממסד של מורים ואנשי ניהול שכולם שמאלנים... ואנחנו תלמידים שנאלצים לחיות עם אפסים בעבודות בהיסטוריה רק בגלל שביקרנו את פרץ. יצירות בספרות כמובן השתייכו לאנשי ממסד שנות שישים. על ג'בוטינסקי המשורר לא שמעו שם. עברו שנה וחצי מאז שבגרתי, והנה אני נתקל ממש במקרה בבחורה שהכרתי בזמן התיכון. היא קטנה ממני בשנתיים, ובדיוק הצטרפה לי"ב. אין לה עמדות פוליטיות, אבל היא הרפקנית בטבעה. באורח קסום, קפצו לי שתי אסוציאציות ברגע שראיתי אותה: אחת, היא שייכת לצוות רדיו של ביה"ס. שתיים, באתר שלי ליכוד1- יש את השיר השווה "חיילים אלמונים." מה אתם הייתם עושים?