משהו משלי
לא ברור לי בכלל מהו נושא הפורום הזה, ומכתב הפתיחה של בן היה ארוך נורא (פיהוק) למרות שאני בכלל לא משתעמם מהר (מצטער בן! אבל אני יודע שתעדיף את דעתי הכנה) אבל נכנסתי, וקראתי את ההודעה של deep על הריקוד העירום שלה (כל הכבוד) ופתאום התחשק לי לספר לכם משהו שאני לא זוכר שסיפרתי למישהו מימי: זה קרה עוד לפני שהתחלתי להתאמן בטאי צ´י, וזה דוקא יפה שאני לא יכול לקשר את זה לטאי צ´י, כי זה אומר שמדובר כאן על משהו שהוא לחלוטין משלי ולא הגיע מבחוץ בכל מובן. עשינו מדורת ל"ג בעומר, אני והחברים (והחברים של החברים וכו´) שהיתה נהדרת, והלכנו ברגל הביתה מהחוף (סתם, התחשק לנו - זה היה כיף). תוף כדגי ההליכה, היתה זריחה, וכשנפרדתי מהחבר האחרון, והלכתי לכיוון ביתי, לבד, זה קרה. פתאום, עצרתי. הסתכלתי סביב. השחר הפציע, אבל העולם עדיין היה בגווני אפור בהיר. ושקט. שקט כמעט מוחלט. בלי מכוניות. הציפורים עדיין לא התעוררו, ואני הייתי האדם היחיד ברחוב. אפילו נחירות מהבתים לא שמעתי... ומעבר לזה, הייתי במצב רוח נדיר. שקט פנימי, של אחרי בילוי לילי נחמד, וצעידה ארוכה ושקטה לעבר הבית. היתה בי שלוה פנימית כזו, שפשוט אמרתי לעצמי - יו, איזה כיף! איזה נחמד זה. הייתי עייף, אבל רענן. בקיצור, באותו רגע אמרתי לעצמי: הנה, זהו אחד הרגעים שבשבילם אני חי.
לא ברור לי בכלל מהו נושא הפורום הזה, ומכתב הפתיחה של בן היה ארוך נורא (פיהוק) למרות שאני בכלל לא משתעמם מהר (מצטער בן! אבל אני יודע שתעדיף את דעתי הכנה) אבל נכנסתי, וקראתי את ההודעה של deep על הריקוד העירום שלה (כל הכבוד) ופתאום התחשק לי לספר לכם משהו שאני לא זוכר שסיפרתי למישהו מימי: זה קרה עוד לפני שהתחלתי להתאמן בטאי צ´י, וזה דוקא יפה שאני לא יכול לקשר את זה לטאי צ´י, כי זה אומר שמדובר כאן על משהו שהוא לחלוטין משלי ולא הגיע מבחוץ בכל מובן. עשינו מדורת ל"ג בעומר, אני והחברים (והחברים של החברים וכו´) שהיתה נהדרת, והלכנו ברגל הביתה מהחוף (סתם, התחשק לנו - זה היה כיף). תוף כדגי ההליכה, היתה זריחה, וכשנפרדתי מהחבר האחרון, והלכתי לכיוון ביתי, לבד, זה קרה. פתאום, עצרתי. הסתכלתי סביב. השחר הפציע, אבל העולם עדיין היה בגווני אפור בהיר. ושקט. שקט כמעט מוחלט. בלי מכוניות. הציפורים עדיין לא התעוררו, ואני הייתי האדם היחיד ברחוב. אפילו נחירות מהבתים לא שמעתי... ומעבר לזה, הייתי במצב רוח נדיר. שקט פנימי, של אחרי בילוי לילי נחמד, וצעידה ארוכה ושקטה לעבר הבית. היתה בי שלוה פנימית כזו, שפשוט אמרתי לעצמי - יו, איזה כיף! איזה נחמד זה. הייתי עייף, אבל רענן. בקיצור, באותו רגע אמרתי לעצמי: הנה, זהו אחד הרגעים שבשבילם אני חי.
