משהו מעניין...
במסגרת התעמולה נגד מצעד הגאווה בירושלים, לאורך הגליון האחרון של עיתון 'בשבע' נשאלה השאלה: מצעד הגאווה העולמי המתוכנן להתקיים בירושלים בעוד כחודש, מצליח להרגיז חוגים נרחבים מכל הדתות וההשקפות. אז מה עושים? אחד מהעונים היה הרב בני לאו. שימו לב להתייחסות אלינו בדבריו: לשמור על פרהסיה יהודית הרב בני לאו, רב קהילת רמב"ן, דרום ירושלים המצעד הזה הוא הפגנה שכל עניינה מבטא מרידה: מרידה בבית, במשפחה, שחרור של כל התאוות. אני חושב שאם יש מושג של פריצות עבודה זרה היום, המצעד הזה הוא הסמל לכך. קיומו הוא חרפה לירושלים, חרפה לעם ישראל, ויש לעשות הכל כדי שהמצעד לא יתקיים. אולם במסגרת המאבק, יש להיזהר ולא לשכוח שיש הרבה בעלי נטיות הפוכות שלא שותפים למצעד הזה ולהתפרצויות הגסות. הם אומללים ומנסים למצוא דרך לעשות שלום בתוכם, שלום עם הקב"ה ועם הציבור בו הם חיים. בתוך כל בעלי הנטיות ההפוכות, המצעד שייך לקבוצה אחת, מאוד גסה, מופקרת ויוצרת קול רעש גדול, כדרכה של עבודה זרה שמרעישה עולמות. כשנאבקים באותם מרעישים אסור לפגוע באותה אוכלוסייה שלכודה במציאות איומה, ומנסה לצאת ממנה באלף דרכים, בעזרת פסיכולוגים, רבנים ועוד. יש להיות מדויקים במאבק ולמקד אותו רק נגד הפריצות שיוצאת לרחובות. המאבק שלנו הוא בשמירה על הפרהסיה, רשות הרבים שלנו. נכון שהפריצות הזו קיימת גם בתל אביב ובניו יורק, אבל שם הפריצות כבר נמצאת, ורק בונים עליה נדבך נוסף במצעד כזה. במדינה יהודית צריך שתהיה פרהסיה שמבטאת "הצנע לכת עם ה' אלוקיך", וזה מתחיל בבירה, ירושלים, שיותר מכל דבר אחר מסמלת את הרגש הדתי. שם יש רגישות יתר לנושא הזה, ולכן עצם הבחירה בירושלים לקיום המצעד היא בחירה זדונית.
במסגרת התעמולה נגד מצעד הגאווה בירושלים, לאורך הגליון האחרון של עיתון 'בשבע' נשאלה השאלה: מצעד הגאווה העולמי המתוכנן להתקיים בירושלים בעוד כחודש, מצליח להרגיז חוגים נרחבים מכל הדתות וההשקפות. אז מה עושים? אחד מהעונים היה הרב בני לאו. שימו לב להתייחסות אלינו בדבריו: לשמור על פרהסיה יהודית הרב בני לאו, רב קהילת רמב"ן, דרום ירושלים המצעד הזה הוא הפגנה שכל עניינה מבטא מרידה: מרידה בבית, במשפחה, שחרור של כל התאוות. אני חושב שאם יש מושג של פריצות עבודה זרה היום, המצעד הזה הוא הסמל לכך. קיומו הוא חרפה לירושלים, חרפה לעם ישראל, ויש לעשות הכל כדי שהמצעד לא יתקיים. אולם במסגרת המאבק, יש להיזהר ולא לשכוח שיש הרבה בעלי נטיות הפוכות שלא שותפים למצעד הזה ולהתפרצויות הגסות. הם אומללים ומנסים למצוא דרך לעשות שלום בתוכם, שלום עם הקב"ה ועם הציבור בו הם חיים. בתוך כל בעלי הנטיות ההפוכות, המצעד שייך לקבוצה אחת, מאוד גסה, מופקרת ויוצרת קול רעש גדול, כדרכה של עבודה זרה שמרעישה עולמות. כשנאבקים באותם מרעישים אסור לפגוע באותה אוכלוסייה שלכודה במציאות איומה, ומנסה לצאת ממנה באלף דרכים, בעזרת פסיכולוגים, רבנים ועוד. יש להיות מדויקים במאבק ולמקד אותו רק נגד הפריצות שיוצאת לרחובות. המאבק שלנו הוא בשמירה על הפרהסיה, רשות הרבים שלנו. נכון שהפריצות הזו קיימת גם בתל אביב ובניו יורק, אבל שם הפריצות כבר נמצאת, ורק בונים עליה נדבך נוסף במצעד כזה. במדינה יהודית צריך שתהיה פרהסיה שמבטאת "הצנע לכת עם ה' אלוקיך", וזה מתחיל בבירה, ירושלים, שיותר מכל דבר אחר מסמלת את הרגש הדתי. שם יש רגישות יתר לנושא הזה, ולכן עצם הבחירה בירושלים לקיום המצעד היא בחירה זדונית.