מאמר בשבילך, מקווה שיעזור ../images/Emo140.gif
נכתב ע"י ד"ר שור, כמובן
"הנשירה אצל חמוסים בולטת יותר מאשר זו בחיות מחמד אחרות ובאמת עלולה לפעמים להיות הסימן הראשון למחלה. מאמר שחשוב לקרוא לפני שנלחצים בחמוסים, כמו בחיות מחמד פרוותיות אחרות, לשערה מחזור חיים של מספר חודשים שבסופו היא נושרת ושיערה חדשה צומחת במקומה. כל שערה צומחת מתוך זקיק שגם קובע את צבעה. הפרווה עשויה משני סוגי שיער: פלומה בהירה, קצרה ורכה המשמשת כשכבת בידוד ושיער מגן ארוך יותר, זיפי המגן מפני מים, אבק, ופגעים סביבתיים שונים. שיער זה מופיע בגווני חום שונים ויוצר את תבנית הדוגמא על הגוף והפנים כמו המסיכה. צמיחת פרווה חדשה מתחילה בתוך הזקיק ולעתים גורמת למה שנדמה כשינויי צבע בעור. שינויים אלה נותנים לעור גוון כחלחל או חום כהה ונדמה שהחמוס סובל משטף דם... בעוד שהחמוס בריא לחלוטין (לא להילחץ!). ייתכנו גם מצבים בהם הפרווה החדשה שונה בצבעה מהישנה והחמוס נעשה דו-גווני. הברשה יומיומית תאסוף את הפרווה שנשרה, תקטין את כמות הפרווה הלא רצויה בבית, תעורר הפרשה של החומצות השומניות בעור ותבריק את הפרווה. לא מומלץ לרחוץ את החמוס לעתים קרובות מידי משום שכל רחצה שכזו מרחיקה את החומצות השומניות וגורמת לאיבוד הברק בפרווה. ניתן גם לכבס את המצעים של החמוס פעמיים בשבוע בעונת הנשירה על מנת להקטין את כמות הפרווה החופשית בכלוב ולמנוע בליעה לא מכוונת של השיער. השפעות חילופי עונות ואורך היום נשירת הפרווה מתגברת עם חילופי העונות, ובעיקר בסתיו - אז החמוס מצמיח פרווה עבה וחורפית, ובאביב. "הנשירה הגדולה" - נשירה "מסיבית" של פרוות החורף עד כדי נשירה של קווצות שיער שלמות. למעשה, הגורם המשפיע ביותר על הנשירה העונתית בחמוס הוא אורך היום: יום מתקצר - החורף מתקרב, יום מתארך - הקיץ מגיע. לכן, לכמות האור אליו נחשף החמוס במשך היום (חיקוי של אורך היום בטבע) השפעה משמעותית ביותר על מראה הפרווה של החמוס. רוב החמוסים סובלים מחשיפה לאורך יום ארוך מידי (כי אנחנו מדליקים אור עם רדת החשיכה). זה "מבלבל" את מחזור הנשירה של הפרווה והתוצאה היא פרווה דלילה שאינה צומחת כיאות... בנוסף, שינויים פתאומיים בפרקי זמן התאורה עלולים לגרום לנשירת פרווה פתאומית ולהשאיר את החמוס עם "תספורת מלחים" קצרה... . התקרחות בקצה הזנב נשירת פרווה מקצה הזנב (קצה קירח) נפוצה מאד בחמוסים ובדרך כלל זמנית. אם ההתקרחות אינה חולפת ו\או מתפשטת: מומלצת בדיקה וטרינרית של החמוס (ראו בהמשך). נשירת פרווה עלולה גם להיגרם על ידי החמוס עצמו. בעיקר במקרים של מחלות עור או טפילים חיצוניים המביאים לגרד (פרוריטיס) ואובדן פרווה כתוצאה מהגירוד המתמיד. התקרחות הזנב בזכרים זכרים לא מסורסים עלולים לאבד את פרוות הזנב בעונת הרבייה ולקבל מעין זנב קוצני. התיאוריות לכך מרובות: החל מהשפעת טסטוסטרון ועד להפרשה מוגזמת של חומצות שומניות מהבלוטות בעור הזנב שגורמת לסתימת הזקיקים ולעיכוב בצמיחת הפרווה. בזכרים מסורסים תיתכן תופעה דומה במקרים של שינויי תאורה פתאומיים וגם הם ימצאו את עצמם עם זנב קרח. בשני המקרים, בסופו של דבר, פרוות הזנב חוזרת למצבה המקורי. לעתים שינויי הפרווה יביאו לנשירה בצורת האות V שמתחיל באזור הראש או העורף וממשיך לאורך הגוף. גם דוגמא זו נורמלית לחלוטין . תזונה ונשירה לתזונה חלק חשוב בבריאות הפרווה בחמוסים. חמוסים הם טורפים אובליגטוריים, כלומר, המזון שלהם חייב להתבסס על בשר ושומן מן החי. תזונה לקויה או חוסר בחומצות שומניות עלול לגרום לפרווה דלילה וחסרת ברק. בראש ובראשונה יש להקפיד על תזונה נכונה ואם זה לא מספיק - תוספת של חומצות שומניות כמו Derma-Coat במזון עשוי להחזיר את הברק לפרווה דלה במראה. שינויים (לטובה או לרעה) בפרווה מתפתחים לאורך זמן כך שצריך סבלנות רבה בציפייה לשינוי. לעתים השינוי לא יתרחש לפני החלפת הפרווה העונתית הבאה. אם אין שינוי בפרווה למרות זמני תאורה קבועים ותזונה נאותה ייתכן גורם רפואי למצב הפרווה. כל מחלה שהיא גורמת לחוסר איזון בחילוף החומרים ולניצול חלקי של המשאבים (מרכיבי התזונה) והדבר יתבטא במראה הפרווה. לעתים שינויים בפרווה יהיו הסימן היחיד למחלה ולכן בכל מקרה של חשד או חשש כדאי לקחת את החמוס לבדיקה וטרינרית לפני שהמצב יחמיר. שינויים הורמונליים שחלותיהן של חמוסות מפרישות את הורמון האסטרוגן (ההורמון הנקבי). נקבות מיוחמות שאינן מזווגות עם הזכר עלולות להישאר במצב של ייחום מתמשך שמתבטא ברמת אסטרוגן גבוהה בדם לאורך זמן. רמת אסטרוגן גבוהה גורמת לנשירת פרווה, בדרך כלל סימטרית. במקרה זה, נשירת הפרווה מהווה בעיה פחותה בהרבה ממצב בשם אנמיה אפלסטית שעלול להתפתח. במצב זה נוצר חוסר בכדוריות דם אדומות (אנמיה). זאת משום שרמת אסטרוגן גבוהה בדם מדכאת את ייצור כדוריות הדם האדומות והכדוריות שמתות עם הזמן לא מוחלפות בכדוריות צעירות. כחצי מהחמוסות הלא מעוקרות מתות מאנמיה אפלסטית. הפתרון לכך הוא פשוט: עיקור החמוסה או זיווג. מחלת ה"קושינג" מחלה נפוצה נוספת המתבטאת בנשירת פרווה בחמוסים מעל לגיל 3 שנים היא מחלת ה"קושינג" (המחלה נקראת כך למרות שאיננה בדיוק זהה למחלת הקושינג" בחיות מחמד אחרות או בני אדם). המחלה נובעת מגידול בבלוטת יותרת הכליה. בחמוסים, גידול זה בדרך כלל שפיר וניתן להוצאה בניתוח. נשירת הפרווה בחמוסים אלה מתחילה באזור בסיס הזנב וממשיכה, בשיעור דומה ובצורה סימטרית, במעלה הגב ובמורד הזנב עד לנשירה כמעט מלאה של הפרווה. אלרגיות חמוסים בדרך כלל סובלים משתי צורות אלרגיה עיקריות: אלרגיה למזון ואלרגיה מחשיפה\מגע. האלרגיה למזון (למשל לגלוטן תירס, אלרגיה נפוצה) מתבטאת בתחילה בבחילות, בהקאות ובשילשולים ואחר כך מתפתחת נשירת פרווה. אלרגיה מחשיפה נובעת בדרך כלל ממגע פרוות החמוס עם חומרי כביסה שונים, מרככי כביסה, חומרי ניקוי או עקיצות חרקים. כמובן שגם בחמוסים לפרעושים מקום של כבוד בפיתוח אלרגיות ובעקבותיהם נשירת פרווה. לסיכום: לא לשכוח להבריש את הפרווה מידי יום, לפנות פרווה שנשרה מהכלוב והמצעים והכי חשוב - בכל מקרה של נשירת פרווה שאינה משתפרת - לקחת את החמוס לבדיקה וטרינרית!"
הכל אצלה מושלם