אז ישבנו (עמדנו) ודיברנו
גדעון התייחס בתשובתו למעלה רק לחלק קטן מכל ה"ארוע". עמרם גם קצת הרחיב. וקצת דיסקסנו את הנושא אתמול בפגישה. יש לבעיה שתי פנים, או אולי יותר. ראשית, האם הבדיקה נכונה, שנית בלי קשר אולי - האם המצב "בסדר" ושלישית - מה הבעיות והסיכונים הצפויים. החיבור של מד המתח תחת העומס, בין אם "לפני" המפסק או "אחריו" הוא זהה. כל בעיית חיבור ראוי לה ש"תנוקה". כלומר - אם יש חשד שהמגע לא טוב יש לנקות אותו ו"לשחק" מעט עם המחבר כדי לוודא חיבור ראוי. כל זאת כדי לוודא בדיקה נכונה. לנקודה השניה - האם המצב "בסדר". יש אפשרות שיהיה מפל מתח על המפסק. בין אם בגלל איכות המפסק (במפסקים חשמליים למשימות חשובות נהוג לצפות את המגעים בזהב, כדי למנוע יצירת שכבה מבודדת בשל תופעות פיזיקליות על המתכת) בין אם בגלל אורך וסוג החוטים. אין ספק שככל שהמפסק (וחוטיו) יהיו באיכות נמוכה יותר, מפל המתח יהיה גדול יותר. אני רואה גם מקור נוסף. הסביבה אינה "יבשה" וקיים "מאגר" אדי הדלק בסביבת המפסק. גם מפסק אטום (?) יתכן ויקלוט לתוכו אדים שמנוניים שיקטינו את איכות המגע ויגרמו לעליית מפל המתח עליו. (ד"א - זה יקרה גם במפסק עם ציפוי זהב על המגעים). והאם באמת המצב "בסדר" - בנקודת זמן מסוימת המצב בסדר, עד רמה מסוימת. למה? כי העובדה שאין אנו יכולים לקרוא את המתח הנכון של הסוללה אינה אומרת שהסוללה ריקה. אותה כמות אנרגיה קיימת בתוכה גם אם הקריאה אינה נכונה. מעל רמה מסוימת של מפל מתח יתחילו ה"צרכנים" לעבוד לא טוב. איני יודע מה בדיוק המגבלה של המקלט . יתכן שמתחת לרמה מסוימת הוא יפשיק כלל לעבוד. בודאי שהסרבואים יושפעו ויעבדו יותר לאט או יתנו פחות מומנט. הסיכונים? כמובן שהם קיימים. אם יש שכבת שומן על מגעי המפסק, מן הסתם ביום מסוים השכבה תגדל עד שהזרם כלל לא יסופק. (שמעתי שטיסן בלי שליטה עושה מה שהוא רוצה, במיוחד אם המנוע עובד, שאם לא, כוח המשיכה יותר דומיננטי). אם סרבואים לא עובדים בקצב המוגדר, ייתכן שפתאום, באורח מופלא, הם לא יגיבו כרגיל ויציאה מצלילה או מלולאה תהיה קצת יותר בעייתית. כמו שעמרם המליץ, לעבור למפסקים יותר איכותיים, זה רצוי. אם יש בעיה, לוודא אם לא חדרו שומנים למפסק (לבדוק אם לא נפתח מעט הכיסוי ה"תחתון" שלו. וכמובן, כמו שנעשה, ראוי מעת לעת לבדוק הן לפני המפסק והן לאחריו, בדיקה תחת עומס.
